המקל והגזר

אהוד ברק, שר ביטחון של מדינת ישראל שכיהן כרמטכ''ל, מצא פיתרון לבעיית הקסאמים המופעלים מרצועת עזה לעבר ישובי ישראל, יוצרים איום ואי וודאות בין חיים ומוות, ומרוקנים ישובים מיושביהם:

להקטין במידת-מה את המימון של הטרור, המוטל מבחינת מימונו בחלקו המרבי על כתפי משלם המסים הישראלי, לרבות תושבי שדרות, באמצעות הפחתת-מה של החשמל הניתן חינם למחבלים.
איך מימון החשמל מהווה מימון הטרור?
פשוט ביותר: יש שם סל כללי, המתמלא על ידינו ומאפשר להם השקעת כסף ומשאבים בטרור.
הבה ונבדוק את יעילות פתרונו של האסטרטג מס' 1 (מבחינת תפקידו ואחריותו) בישראל:
הנחה ראשונה – המחבלים מתנהלים לפי הראש של ברק:

לאמור, קיצוץ במימון הטרור יביא לידי צמצומו, ואז מה יקרה? קברניטי השלטון יזהו ירידה בכמות הטרור ולפיכך יזרימו שוב כספים לעזה בין במישרין ובין בעקיפין (באמצעות חשמל, תשתיות הנדסיות אחרות, ''החזרי'' מע''מ וכיוצא בזה), ואז יחזור המצב לקדמותו, ושוב ישגשג הטרור ביתר שאת, על פי אותה משוואה...

הנחה שנייה – הטרור לא ייפסק על אף קיצוץ-מה במימונו על ידי ישראל:

לאמור, הטרור יוגבר – ואז מיד יטענו אצלנו כי הטרור הוגבר בגלל הקיצוץ, תוך זניחת נתוני היסוד בדבר קיומו של הטרור עד כדי 20 קסאמים ליום באזור שדרות, שחלקם גם פוגעים בנפש, והמסקנה שתתבקש היא כי יש להחזיר ואף להגדיל את המימון... לאור ניסיון העבר, בעצם: ההווה, זה לא ממש יהווה גורם מרסן לטרור.

המסקנה האסטרטגית היא כי שיטת המקל והגזר לא תצלח, וניסיונות הפעלתה יעלו לנו בעוד דמים, תרתי משמע.

כדי להבין מה יבטל את הטרור, צריך להיכנס לראש של החמאס ושותפיו, דבר שלפני כמה שנים עשה זאת ברק באומרו מה הוא היה עושה לו היה ערבי, אמירה שדיה כדי למנוע ממנו תפקיד מדיני, קל וחומר ביטחוני.

לפי הראש של החמאס – כל עוד כדאי/אפשר, יהיה טרור ואף יוגבר והנה –
תגובות מדינת ישראל רק מוכיחות שאפשר, ופינוי שדרות לאחר פינוי גוש קטיף - גם מוכיח שכדאי.
צריך ליצור שם מצב שלא יהיה אפשר להפעיל טרור-רצח אצלנו, לאחר הוכחה בשטח שזה לא כל כך כדאי (מבחינתם).
לשמחתנו, ישראל החזקה מסוגלת לעמוד במשימה זו, ומה שמונע אותה מלבצעה אינו אלא החלטה פוליטית מתאימה.

למרבה הצער, ישראל מצויה כיום תחת שלטון שאינו מתאים לעתות מלחמה, וזאת בלשון המעטה, לא רק על סמך דו''ח וועדת וינוגרד.

בינתיים, מה לנו לתרום למשגרי הטילים לעבר יישובינו כסף ושווה-ערך לכסף - בכמות מצטברת של עשרות מיליארדי דולרים, וללא שום קיזוז של נזקי הטרור הישירים והעקיפים – אותו טרור שהאזרח הישראלי לא רק נפגע ממנו, אלא גם משלם את הוצאות קיומו ותפעולו?

הפסקת המימון תוך הגשת חשבון ופרעונו של כל מה שנתרם עד כה לאויב שלא כדין ולבטח לא בשכל, אינה כלל חלק מהמקל והגזר, אלא היא פשוט פעולה הגיונית של מדינה ריבונית שלא מצפים ממנה כי תשקיע משאבים בשטח אויב, המשגר טילים לעברה לאור החשמל שהיא מעניקה לו.

ההערכה היא כי עם הפסקה טוטאלית של המימון – כאמור, כולל חשבון רטרואקטיבי – כבר לא יהא כל צורך בשום פעולה צבאית.
ההפסקה המתבקשת מהווה צעד הומאניטארי מאין כמוהו - צעד שלא רק יגרום להפסקת הסיכון והפגיעות בנפש בישובי ישראל, אלא גם יגאל את הטרוריסטים מעיסוקם זה וייתר מלחמה הכרחית לחיסולם הפיזי.