מחוברים שבמיצר

תכנון ובניית קיר תומך בין מגרשים צריך לחול על שני הצדדים שווה בשווה, כמו גם אחזקת הקיר התומך או הגדר ותיקונים בהם, וזאת גם כאשר מעבר לגדר יש קרקע השייכת לרשות מקומית.

• • •

בבנייה בקרקע בעלת שיפועים גבוהים, המיועדת לבנייה, השארת פני הקרקע ללא שינוי מהווה בזבוז משאבים ומוקד להיווצרות מטרדים וסיכונים. השימוש בקרקע משופעת מוגבל ובעייתי. לצורך ניצול מרבי של השטח צריך ליצור משטחים אופקיים, דבר הכרוך בביצוע מסלעות או קירות תומכים. ביצוע מסלעות אף הוא כרוך בבזבוז שטח יקר מהמגרש, וכאשר מדובר במגרשים לא גדולים במיוחד שבהם ישנה חשיבות למידת השטח המנוצל כמשטחי גינון, מרפסת זן וכיוצא בזה – מגיעים לפתרון של קירות תומכים.

תוואי הקיר התומך הוא לאורך גבול המגרש, וכדי שהשטח המוקצב לכך יהיה שווה והנטל יחולק שווה בין הצדדים – מקובל כי ציר הקיר יתלכד עם גבול החלקה.

בהיות הקיר התומך כורח תכנוני, מץחלקים בעלויות בנייתו שני הצדדים שווה בשווה, גם כאשר מסיבות שונות צד אחד יוזם ובונה את הקיר התומך.

היבט נוסף, הצד הבונה את הקיר התומך צריך לבנותו כך שיתאים לשימוש עתידי של שכנו, אחרת ייגרם נזק במקום שהייתה אמורה להיגרם תועלת. לדוגמא, אם שיפועי הקרקע מכתיבים קיר תומך בגובה 6 מ', ואילו זה אשר בונה תחילה הוא בעל המגרש במפלס הנמוך ומסתפק בבנייה של קיר תומך חלקי – נניח בגובה 2.5 מ' – כאשר יתרת הפרש הגובה באה לידי ''פתרון'' בהשארת הקרקע שבמגרש העליון משופעת – נוצר לבעל הקרקע במפלס העליון נזק בכך שבבואו לבנות את ביתו במפלס הגבוה הוא יצטרך להגביה את הקיר התומך, דבר שעלול להיות בעייתי במצב בו יסוד הקיר מתאים לגובה של 2.5 מ' בלבד.

בחוק המקרקעין תשי''ט – 1969 יש התייחסות לקיר תומך בין שכנים במסגרת הדיון על מחוברים שבמיצר. ראה להלן סעיף 49 לחוק:

(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה.

אחזקת המחוברים שבמיצר במצב תקין כוללת גם את התכנון והביצוע של הקיר התומך, בנסיבות שהקמת הקיר התומך מהווה צורך חיוני למניעת סחף, למניעת סיכונים בטיחותיים, ולהסדרת שימוש סביר ויעיל בקרקע.

ראה בעניין זה ת''א 04 / 1274 נאור דמארי נ' תומר אקוע [פדאור 06 (21) 48], בית משפט השלום בית שמש, שופט: ש' שטיין, כדלקמן:

כאמור, המחלוקת שבפנינו נסבה סביב הגבול שבין מגרשם של התובעים למגרשם של הנתבעים, הצמודים זה לזה, ולפיכך מדובר במקרה מובהק של מחוברים שבמיצר, שכן גבול הוא שטח שמעצם טבעו הינו משותף.
בהתאם לכך, הרי שהגבול שבין שני המגרשים נמצא בבעלות משותפת של התובעים והנתבעים, ומכאן שכל אחד מהם חייב להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקו במצב תקין, ובענייננו - על כל אחד מהצדדים להשתתף בעלות בנייתו של קיר התמך, שנדרש לשם מניעת סכנה בטיחותית של גלישת אדמה שנוצרה בגבול שבין שני המגרשים.
נוכח האמור, אני קובע כי חלות על המקרה שבפנינו הוראות חוק המקרקעין בעניין מחוברים שבמיצר, ולפיכך הנתבעים מחויבים להשתתף בעלות בנייתו של קיר התמך, כאמור בסעיף 49(ב) לחוק המקרקעין.

עינינו הרואות כי אחזקת הקיר התומך במצב תקין היא גם בנייתו, שכן בלעדי הקיר התומך – המצב אינו תקין כפי שפורט לעיל.

ראה גם ת''א 07 / 22330 סעד אברהם נ' וועד הבית המשותף מרחוב רוחמה 39 [פדאור 08 (42) 422], שופטת: ר' ערקובי, בית משפט השלום בתל אביב, להלן ציטוט:

אין מחלוקת, כי הגדרות טעונות תיקון, הדבר נובע מחוות הדעת של המומחה, שמונה על ידי ביהמ''ש במסגרת אותו הסדר פשרה, והצדדים לא זימנו את המומחה לביהמ''ש לחוקרו על חוות דעתו, ולמעשה לא הפריכו או סתרו את חוות דעתו באיזה צורה.
קסוטו מפנה להוראות סעיף 49 לחוק המקרקעין, ומבקש כי ביהמ''ש ישית את ההוצאות על הנתבעים הנוספים, בהתאם לחלקם היחסי בהוצאות התיקון.
התובע מפנה אף הוא להוראות הסעיף אך למעשה אדיש לתוצאה, שכן לטענתו, הוא לא צריך להיות זה שישא בנטל, מאחר וגם הסכמתו המקורית בביהמ''ש המחוזי, נעוצה ברצונו לסיים את המחלוקת, ולא מתוך שמוטלת עליו חובה שבדין.
סעיף 49 לחוק המקרקעין, תשכ''ט-‏1969, קובע כי:

(א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם הייתה שונה.

לכן, לכאורה, יש להטיל את האחריות וההוצאות בהתאם למידת הקרבה, היינו, בהתאם ליחסי השכנות בין הצדדים.

מחוברים שבמיצר הם לא רק קירות תומכים אלא גם גדרות פשוטים כפי שרואים מפסק דין סעד הנ''ל.

אמנם התשתית לקביעת קיומם של מחוברים שבמיצר הוא חוק המקרקעין, הבא להסדיר יחסים וזכויות בין שכנים, אולם גם כאשר מעבר לגדר מצויה קרקע בבעלות ציבורית של עירייה או מועצה מקומית – חל החוק בדבר מחויבות השתתפות בהוצאת בניית הקיר התומך/הגדר ואחזקתו. ראה בעניין זה את פסק הדין של השופטת ש' פיינסוד-כהן בת''א 6020/99 בן שבת חוה נ' עיריית נהריה, בית משפט השלום בעכו, לא פורסם, מובא להלן בשלמות.

ראה שם סעיף 8 הקובע כדלקמן:

הנתבעות אינן בהכרח בעלות זכות הבעלות במקרקעין. עניין זה לא נדון לפני. אולם הן מהוות רשויות מקומיות אשר מקרקעין אלו מצויים בתחום שיפוטן. יתכן וסעיף חוק זה לא חל על המקרה שלפני באופן ישיר אולם יש לדידי ללמוד ממנו על דרך ההיקש על הדין באשר למקרה שלפני. הצדדים לא טענו לקיום הוראת דין שעניינה מחוברים שבמיצר בין שטח שיפוט רשויות מקומיות.

הרחבת הזכות לתבוע שכן שמסרב להשתתף במימון אחזקה ובנייה של מקרקעין שבמיצר הורחבה על ידי בית המשפט. ראשית הורחבה זכות זו לגבי הקמה [תכנון ובנייה] של הגדר או הקיר התומך, מתוך פרשנות רחבה למושג ''אחזקה''. אחר כך הורחבה זכות זו גם כלפי רשות מקומית – כאמור בפסק דין בן שבת לעיל. המגמה של בית המשפט ברורה.

בית משפט השלום עכו	א 006020/99	22.2.2006

בן שבת חוה התובעת

נגד

1. עיריית נהריה
2. מגדל חברה לביטוח בע''מ
3. מועצה איזורית מטה אשר
4. ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית

פסק דין

1. (להלן: ''התאונה'').


2. ביום 04/7/05 ניתן פס''ד חלקי עפ''י הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בשאלת גובה הנזק בלבד. שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעות או הטלת האחריות על מי מהן נותרה לבירור באמצעות ראיות.
3. הנתבעת מס' 1 הינה עיריית נהריה (להלן: ''העירייה''), הרשות המקומית בה התגוררה התובעת באותה העת.
   הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת של העירייה.
   הנתבעת מס' 3 מועצה אזורית מטה אשר (להלן: ''המועצה האזורית''), הינה רשות מקומית אשר שטח שיפוטה גובל בשטח שיפוט עיריית נהריה.
   הנתבעת מס' 4 הינה מבטחת של המועצה האזורית.
4. בין הנתבעות התעוררה מחלוקת, בתחום שיפוטה של איזו רשות מקומית התרחשה התאונה. העידו לפניי עדים שונים אשר הציגו מפות ותשריטים וכן נשמעו עדויות שונות של עובדי הרשויות ושל התובעת, בעלה וחוקר. עניינן של העדויות, מי מהרשויות המקומיות ביצעה את עבודות התחזוקה בשטח ונהגה במקום מנהג בעלים.
5. מן העדויות שנשמעו לפניי והמפות אשר הוצגו, הובהר כי קיים משולש אדמה, שטח שלא נוצל לצורך בנייה, גינון או עבודה חקלאית, אשר היה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית, אך חדר כמו חצי אי לתוך שטח שיפוטה של העירייה. שטח זה יקרא להלן ''המגרש''.
   אין חולק כי המגרש היה בתחום שיפוטה של המועצה האזורית. עובדי המועצה האזורית העידו לפניי כי לא היו מודעים לכך ולאחר שהובהר העניין, הוגשה בקשה לתיקון גבולות וכיום השטח מצוי בתחום שיפוטה של העירייה.
6. התאונה אירעה כאמור על גבי שביל, או צמוד לצידו של שביל. אין חולק כי שביל זה תוחם את המגרש באחת מפאותיו. עפ''י המפות שהוצגו לפניי ועדויות העדים, הנני קובעת כי שביל זה מצוי בגבול תחום השיפוט של שתי הרשויות. קו הגבול המשורטט במפות הינו בעל רוחב משלו, ומכסה את השטח בו התרחשה התאונה. לפיכך, אין בידי לקבוע האם השיח שגדל פרא, השביל והמכשול שלצידו הינם כולם או כל אחד מהם בנפרד בתחום שיפוטה של מי מבין הרשויות המקומיות הנתבעות.
   לעניין זה ראה למשל עדותו של מנהל מחלקת תכנון בעירית נהריה בתחתית עמ' 6 ובעמ' 7 לפרוטוקול במיחד באמצע העמוד, עדותה של סגנית ראש המועצה האזורית בעמ' 10 לפרוטוקול.
7. סעיף 49א לחוק המקרקעין, תשכ''ט 1969 המצוי בסימן ד' ''מחוברים אשר במיצר'' קובע-

   (א) קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן- מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

   (ב) מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה אשר לשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין עלפי שעיור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה- בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם הייתה שונה.

8. הנתבעות אינן בהכרח בעלות זכות הבעלות במקרקעין. עניין זה לא נדון לפני. אולם הן מהוות רשויות מקומיות אשר מקרקעין אלו מצויים בתחום שיפוטן. יתכן וסעיף חוק זה לא חל על המקרה שלפני באופן ישיר אולם יש לדידי ללמוד ממנו על דרך ההיקש על הדין באשר למקרה שלפני. הצדדים לא טענו לקיום הוראת דין שעניינה מחוברים שבמיצר בין שטח שיפוט רשויות מקומיות.
9. כל העדים אשר התייחסו לשימושים שנעשו בשביל שבמיצר לא ציינו כל שימוש שעשתה בו המועצה האזורית. מן העדויות שנשמעו ומן המפות אשר הוצגו לפני למדתי כי בתי המגורים היחידים המצויים לצידו של השביל או שהשביל מוביל אליהם ומהם והלאה הם בתי מגורים של תושבי העירייה. לא מצאתי כל עדות לכך כי בסמוך לשביל מצויים בתי מגורים של תושבי המועצה האזורית, או מתקנים שלה אשר השביל מוביל את ההולכים אליהם או מהם והלאה. לפיכך, הנני קובעת כי השביל שימש את תושבי העירייה ואת הבאים בשעריה ולא מצאתי כל עדות לשימוש בשביל של תושבי המועצה האזורית או הבאים בשעריה או הנדרשים לשרותיה.
10. על כן, על פי הרעיון הגלום בסעיף 49 א (ב) לחוק המקרקעין המוחל על דרך ההיקש, הנשיאה בהוצאות ההחזקה היא באחריות הרשות המקומית אשר עשתה את מירב השימוש, אם לא את כולו, במחוברים אשר במיצר, קרי בשביל. לפיכך יש להטיל את האחריות לנשיאה בהוצאות הכרוכות בהחזקה לקויה הנושאת בחובה אחריות לנזק, על העירייה.
11. אומנם נחקרו העדים שלפני ארוכות באשר לזהות הגורם אשר נטל על עצמו את הטיפול והתחזוקה במקום, אולם לא מצאתי כל ראיה קבילה וחד משמעית לעניין זה.
12. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעות 1 ו-‏2 הן הנושאות באחריות לנזקיה של התובעת על פי פסק הדין החלקי מיום 4.7.05.
13. הנתבעות 1 ו-‏2 ישלמו לתובעת יחד ולחוד סך של 64,000 ₪ וכן שכ''ט עו''ד בשיעור 15% מן הסך האמור בתוספת מע''מ והחזר הוצאות בסך 600 ₪.
    
    כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.7.05 ועד התשלום המלא בפועל.
    הנתבעות 1 ו-‏2 ישאו יחד ולחוד בהוצאות הנתבעות 3ו-‏4 בגין שכ''ט עו''ד בסך של 5,000 בתוספת מע''מ. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום כ''ד בשבט, תשס''ו (22 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב''כ הצדדים.

שושנה פיינסוד-כהן, שופטת

---