דרך הטרור מותווית בצורה ברורה על ידי מדיניות ממשלת ישראל, בכך שהיא מנהלת משא ומתן עם כנופיות טרור, בכך שהיא מתייחסת לפסקי דינה ולאסורים על פיהם - תוך זילות גזרי הדין ובסלחנות לא ברורה הן מבחינת תנאי המאסר והן מבחינת עצם המאסר, בכך שהיא, ממשלת מדינת ישראל, מעלה, מעלה ומעלה את ערכו של כל חטוף – בעסקת סחר אסירים עם דם על הידיים, בכך שהיא מתכופפת נוכח תכתיבים של ארגוני טרור, מוותרת, נלחצת.
• • •
המצב הנכון בעסקת שליט מול החמאס, הינו:
קלטת תמורת קלטת, והמצב היותר נכון הינו לא לנהל שום משא ומתן עם ארגוני טרור.
המצב הנכון – שנראה במציאות המעוותת העכשווית כהזוי לחלוטין – היה יכול להיות גם סביר ואפשרי, לו לא היה מועבר לכנופיות הטרור שום מידע מעבר למידע הזורם בכיוון ההפוך, ולו היו תנאי המעצר והמאסר שווים או דומים לתנאים בהם מוחזק שלא כדין ובניגוד לכל אמנה בינלאומית
גלעד שליט.
רק אז, היו הם חפצים בקלטת שתעביר אליהם בדל מידע שירמוז האם האסירה המיועדת להשתחרר היא בין החיים, ואם כן מהו מצב בריאותה.
או, שכשם שהם יודעים אל-נכון מהו מצבה של האסירה, כן גם אצלנו יודעים בבירור מהו מצבו של גלעד, ולכן שום קלטת לא תסייע במאום ולא תועיל כלל וכל מה שצריך זה את גלעד.
והנה, דווקא תחת שלטון של ממשלה ימנית-לכאורה, הדוגלת בסיסמא ''יתנו- יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו'', כאשר מכהנים בה כשרים – לא פחות מבני בגין, בוגי יעלון, בנימין נתניהו, גלעד ארדן, גדעון סער, יוסי פלד, אביגדור ליברמן – נותנים בלי לקבל...
תחת יישור מערכת היחסים לקראת איזון, ממשלת ישראל מנציחה את חוסר האיזון המשווע לטובת האויב ובכך היא מכינה את התשתית להמשך עיוותי זה ביחסיה מול כנופיות טרור ורצח, ויוצרת עידוד לחטיפות נוספות כפתרון לשחרור רוצחים, שעונשיהם מופחתים כנגד שחרור חטופים, וזהו מסלול תומך טרור הנתמך והמעודד על ידי ממשלת ישראל.
ובצד השני – חוככים ידיים בשביעות רצון, קולטים היטב את הרמז, ומתכוננים (כטרוריסטים במקצועם – בצדק מבחינתם) לאירועים הבאים.
דרך הטרור מותווית בצורה ברורה על ידי מדיניות ממשלת ישראל, בכך שהיא מנהלת משא ומתן עם כנופיות טרור, בכך שהיא מתייחסת לפסקי דינה ולאסורים על פיהם - תוך זילות גזרי הדין ובסלחנות לא ברורה הן מבחינת תנאי המאסר והן מבחינת עצם המאסר, בכך שהיא, ממשלת מדינת ישראל, מעלה ,מעלה ומעלה את ערכו של כל חטוף – בעסקת סחר אסירים עם דם על הידיים, בכך שהיא מתכופפת נוכח תכתיבים של ארגוני טרור, מוותרת, נלחצת.
הדרך האלטרנטיבית היא פעולה צבאית
בחמש הדקות הראשונות עם היוודע דבר החטיפה, כל עוד הדבר אפשרי, ללא מו''מ מול ראשי הכנופיות שכל מטרתו מבחינתן היא להרוויח זמן כדי להקשות על פעולה צבאית מסוג זה, שסיכוייה יורדים בציר הזמן ביחס הפוך בריבוע.
ולאחר שלא מבצעים את מה שצריך, לפחות – למצער – צריך ליצור תשתית לשחרור חטופים, בצד תשתית ליצירת מצב בו לא יהיה כדאי לכנופיות הטרור אפילו לחשוב על חטיפות.
תשתיות אלו הנן תולדה של הימנעות מקיום כל מו''מ עם טרוריסטים, והתניית העברת מידע והטבת תנאים, באופן שיהיה בפועל ולמעשה איזון בין הצדדים.
מדובר על שינוי בסיסי בתפישת העולם הצבאית, שספק אם מדינת ישראל בשלה לכך, אך אין ספק כי תגיע העת שכך יהיה, דבר שאפשר להסיק נוכח העיסוק האובססיבי והבלבדי של הכנופיות בטרור ואי יכולתם לעסוק בדברים אחרים, נוכח לימוד לקח, בכל זאת, מאירועים שונים ונוכח שינויים דמוגראפיים פנימיים במבנה החברה הישראלית – תהליך חיובי הקורה מתחת לאפנו, ממש עכשיו.
קלטת תמורת קלטת
מהו קצה גבול הויתורים של ישראל ?
