דברים כהווייתם: בתיה כרמון, אופיר פינס ומני מזוז

ביום שישי, 8.1.2010, בפינה השמאלית התחתונה של עיתון הארץ התפרסמה הידיעה הבאה:

בגליון ''הארץ'' מיום 21.5.2005 פורסמה כתבה שכותרתה ''פתקה צהובה אחת עוקפת את כל הטכנולוגיות של דיסקין''. בית הדין לערעורים של מועצת העיתונות קבע כי טרם הפירסום לא נתבקשה תגובת המתלוננת בתיה כרמון, אף שהיה על העיתונאי אמיר אורן ועל עיתון ''הארץ'' לקבל את תגובתה.

מדובר בתלונתה של בתיה כרמון נגד אמיר אורן ועיתון ''הארץ''.

מספר דברים צדו את עיניי בידיעה זו:

1. הכתבה פורסמה לפני ארבע וחצי שנים. פירושו של דבר שלקח למועצת העיתונות לדון, להחליט, ושוב לדון ולהחליט בערעור ארבע שנים תמימות. איזו משמעות יש להחלטה כזו לאחר 4 שנים? מי בכלל זוכר את הכתבה?
2. החלטת מועצת העיתונות מופיעה בעיתון הארץ בשולי עמוד פנימי. האם הכתבה המקורית גם הופיעה בשולי עמוד פנימי? האם גם היא הסתכמה בחמש שורות? האם אין זה ראוי שתהיה קורלציה בין מיקום הכתבה וגודלה לבין ההודעה על החלטת מועצת העיתונות?
3. בסדר, גברת כרמון התלוננה, המועצה דנה ודנה, קיבלה את עיקרי טענתה ומה העונש לעיתון ולעיתונאי?

בסך הכול פרסום החלטה? האם זה מקסימום הענישה שיש בידי המועצה? האם בכלל כדאי לפנות אליה?
התקשורת מתיימרת להיות ''כלב השמירה'' של הדמוקרטיה, אך מי שומר על הכלב?

הבעלים?

הגברת כרמון הייתה פקידה בכירה במשרד הפנים ובין היתר הייתה אחראית על מתן אשרות ויזות.

מדיניותה כנראה פגעה בבעלי אינטרסים כלכליים שונים והדבר בא לידי ביטוי בתקשורת בהשמצתה ובהאשמתה בחריגות שונות בתפקידה.

בשנת 2002 פורסמה בעיתון ''ידיעות אחרונות'' כתבת תחקיר על גברת כרמון על ידי העיתונאי מרדכי גילת ואחרים (בתיה כרמון נ' ''ידיעות אחרונות''). בעקבות זאת הוגשה נגד העיתון והעיתונאים תביעת הוצאת לשון הרע ובשנת 2008 פסק השופט נעם סולברג לטובתה וכן חייב את העיתון לשלם לה 250000 ש''ח פיצוי כספי.

---

לפני שבוע התבשרנו שאופיר פינס, חבר כנסת מסיעת העבודה פרש מהכנסת.

אופיר פינס, אדם צעיר, נאה, רהוט-דיבור ומשכיל, אשר התקשורת אהבה אותו ונתנה לו ''רוח גבית'' חזקה מאוד, נחשב להבטחה הגדולה של מפלגת העבודה. הוא נבחר, לראשונה, לכנסת בבחירות 1996 ומיד החל להתבלט בה. כשנה כיהן כשר הפנים בממשלת שרון ולאחר מכן כשר המדע התרבות והספורט בממשלת אולמרט.

הוא התפטר מהממשלה במחאה על צירוף סיעתו של ליברמן לממשלה.

לאחר בחירות 2009 הוא התנגד להצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה הנוכחית וניסה יחד עם עוד מספר חברים (''המורדים'') לפרוש ממפלגת העבודה ולהקים סיעה עצמאית. הדבר לא עלה בידו והוא פרש מהכנסת.

על רקע הצהרתו, בעת הפרישה, כי אין לו מפלגה ואין לו מנהיג, הוא מתגלה בעיניי כאיש שאין לו הגינות אישית והגינות פוליטית.
מנהיג המפלגה הנוכחית נבחר בבחירות הדמוקרטיות ביותר שיש במדינת ישראל ובתמיכת אופיר פינס. בטרם הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה הנוכחית, כונס מרכז העבודה והכריע ברוב גדול על ההצטרפות.

אופיר פינס וחבריו ''המורדים'' אינם מקבלים את מרות המפלגה ששלחה אותם לכנסת ואפילו מנסים לחתור ולפלג אותה. את זה אופיר לא סיפר בעת מסיבת העיתונאים על פרישתו והתקשורת שנתנה לו גיבוי רב לא התייחסה לזה במהלך השנה האחרונה.

מי שאינו מכבד את כללי הדמוקרטיה שבה הוא חי שלא ילין שאין לו מפלגה ואין לו מנהיג.
הגינות בפוליטיקה היא מותרות. אופיר רצה ליהנות מהמותרות הללו, אך לא רצה לשלם עבורן ונאלץ לפרוש.

---

בחודש הקרוב מסתיימת תקופת כהונתו של מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה (מזוז נפרד).

מני מזוז ששימש כמשנה ליועץ הקודם ואשר היה עלום לגבי רוב הציבור, חרט על דגל כהונתו את המלחמה בשחיתות, בעיקר בקרב הפוליטיקאים והבכירים בשרות הממשלתי, אך למרבה האירוניה הוא פתח את תקופת כהונתו בסגירת אחד מתיקי השחיתות הגדולים שהיו במדינה, ''תיק האי היוני''.
סגירת התיק שבו היו מעורבים בני משפחתו של ראש הממשלה שרון תוך זמן קצר מתחילת כהונתו השאירה טעם לא נעים של קנוניה.

מזוז נהנה מעוצמה והשפעה רבה על הממשלה ושריה, בין היתר, בגלל חולשתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט שנבעה מהמספר הרב של תיקי חקירה שנפתחו כנגדו.
עוצמתו זו של היועץ המשפטי בכלל ושל מני מזוז בפרט הביאה את הרשות המבצעת ואת הרשות המחוקקת למסקנה כי יש לפצל את המוסד הזה שנקרא ''היועץ המשפטי לממשלה'' בכדי להפחית מעוצמתו.
יוזמה זו נבלמה בינתיים בגלל התנגדות מפלגת העבודה, אך כנראה לזמן קצר בלבד.

המבחן יהיה בתפקודו של היועץ המשפטי החדש, יהודה ויינשטיין.

דבר נוסף שאפיין את תקופת מזוז הוא ההדלפות המרובות לתקשורת, על ידי אנשי משטרה ופרקליטות, כאשר לרוב הן הדלפות מכונות בתוכן ובעיתוי בכדי להבאיש את שמם של הנחקרים והנאשמים.
יזכרו ההדלפות מחקירת הנשיא קצב תוך מספר שעות מסיום החקירה, בפרשה זו תיזכר א' מבית הנשיא ש''סיבבה על אצבעה הקטנה'' את חוקרי המשטרה, הפרקליטים ואת מזוז עצמו והפכה את עצמה מסוחטת לנפגעת ולאחר מכן לשקרנית וסולקה מכתב האישום והעובדה שאיש בפרקליטות אינו רוצה היום לשמוע את שמה.

ייזכר לשמצה הטיפול ב''תיק רמון'' שספק עבירה נתפרה לתיק עבה כנגד שר המשפטים והמשנה לראש המשלה. לשם כך הקדיש היועץ הצבאי של ראש הממשלה שעות מזמנו היקר לשכנע חיילת להגיש תלונה, בכירה במשטרה איימה עליה באשמות שווא והבהירה לה כי עתידה של נשיאת בית המשפט העליון תלוי בה, והנשיאה עצמה בנאום פומבי רמזה לשופטת מה היא מצפה שיהיה פסק הדין.

מזלו של חיים רמון שהתקשורת שמרה עליו.

וייזכר הטיפול בהאשמות כלפי ראש הממשלה אהוד אולמרט שחקירתם נמשכה ונמשכה בכל זמן כהונתו ולמרבה הפלא, עם פרישתו, לא היה צורך בחקירות נוספות. זאת באשמת מזוז או אולי שלא באשמתו, אך בתקופתו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היה יותר פוליטי ממשפטי וכך הוא כנראה יישפט בהיסטוריה.

---

אז הייתה לנו את בתיה כרמון שלא נבהלה ולא ויתרה לתקשורת וניצחה, את אופיר פינס שלמרות הרוח הגבית שקיבל מהתקשורת נאלץ לקבל את החלטה הדמוקרטית של מוסדות מפלגת העבודה ולפרוש ואת מני מזוז שפתח את תיקי הפרקליטות בפני התקשורת ובתמורה היא ''קידמה'' את האינטרסים של הפרקליטות כלפי נאשמיה.

---