דעה קדומה בין כתלי בית המשפט

הסיפור הוא שגרתי, כמעט בנאלי: דיירים חוו ליקויי בנייה בדירה חדשה שרכשו מהקבלן, והחלו בהליכים מקדמיים לקראת תביעה נגד הקבלן. אותו קבלן הינו בעל חושים מחודדים ורגישות גבוהה, קלט את המצב לאשורו, והחליט להקדים את הדיירים באמצעות הגשה של תביעה כספית נגד הדיירים.
הדיירים מצאו עצמם נתבעים, ורק אחר כך – גם תובעים.
סדר-גודל של כל אחת מהתביעות – 200,000 ש''ח.
נטענה על ידי התובעים טענת קיזוז.

השופטת בקדם-משפט, אמרה בערך כך:

''עוד לא ראיתי תביעת ליקויי בנייה שמסתיימת בסכום כזה'' (של כ-‏200,000 ש''ח, כדי לקזז את תביעת הקבלן).

וזו דעה קדומה הראויה לגרום לפסילת בית המשפט מלדון בתיק.

ראשית, יש תביעות ליקויי בנייה שמסתיימות בסכום הדומה וקרוב לסכום התביעה. ראה ת''א 1208/96 אלברט אוחיון + בעליהן של 120 דירות נגד עזרא חממי ואח', בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט: מ' טלגם, בו התקבל לאחר דיון ממצה ועדויות ארוכות בבית המשפט כולל ערעור בבית המשפט העליון, סכום כספי הקרוב לסכום הנתבע, בכך כולל של מעל – 150,000 ש''ח לכל דירה מדירות התובעים. פסק הדין לא פורסם, ומובא בספר ''תכנון דירה כחוק'' מאת א' בן עזרא בהוצאת ''בורסי'' תשס''ב – 2002.
החתום על מאמר זה היה מומחה התביעה.

וכן, ראה גם ת''א 396/94 דניאלי בועז ואח' נ' שמרגד חיים בע''מ, בית המשפט המחוזי נצרת, שופט: ג' גינת, לא פורסם - הכולל הנמקה בדבר פיצוי בשיעור העולה על סכום התביעה לגבי פריט מסוים תוך קביעה כי הגשת הסיכומים כמוה בקשה לתיקון כתב התביעה כל שהסכום שייפסק יהיה גבוה מהסכום הנתבע. אמנם באותו עניין מדובר בפריט של גנרטור בבניין, שעלותו לפי התביעה הינה 21,000 ש''ח ואילו הסכום הנפסק מעל 80,000 ש''ח (גבוה פי 4), אך זהו פרט המלמד על הכלל.

בנוסף לשתי הדוגמאות הנ''ל, במשרדי מידע על תיקי בניה רבים בהם נפסק בסופו של יום (לעתים לאחר ערעור) סכומים כספיים בסדר גודל שלגביהם התבטאה השופטת כי עינה לא ראתה כדבר הזה.
ראה בעניין זה גם תיאור של פסילת שופט שהתבטאותו הייתה דומה, ולהלן קטע מספרי, ''תבונת העדות'', המתאר זאת:

פסילת שופט
האירוע התנהל באולם בית המשפט בחדרה. מדובר בתביעת דיירים שונים מנווה הברון בזכרון יעקב, נגד חברות הבנייה משה''ב וברמ''ז. עורכי הדין של החברות הנ''ל קיימו דיון בלתי פורמאלי עם השופט קבל עם ועדה, שכן אולם המשפטים היה גדוש, ובין הנוכחים היו גם אנוכי ועורך-דין צעיר ממשרדו של עו''ד א' מרגלית – שייצג את התובעים.


השופט, וכנראה שגם עורכי הדין של הנתבעות, לא שמו ליבם לנוכחותנו באולם, שלא התבלטה. וכך, כאילו בינם לבין עצמם בחדרי חדרים, התלוצצו עוה''ד של הנתבעות עם השופט, ''על חשבון'' רצינות התביעה ובכללה מהימנות חוות הדעת המקצועיות שנערכו על ידי, מעשה שלא הוסיף כבוד ויקר לתביעה. במסגרת השיח הבלתי פורמאלי הנ''ל, התבטא גם השופט והביע דעתו נגד התביעה ונגד חוות הדעת.

הדבר חרה לי מכמה סיבות:

א. הנושא לגופו טרם נשמע בתיק זה, ולא הייתה כל הצדקה להביע עמדה כה מוקדם, מה גם שמבחינה מקצועית נעשתה על ידי עבודה יסודית ורצינית.

ב. נפגעתי מהזלזול.

ג. היה בכך משום הלבנת פנים ברבים, כי היו באולם אנשים רבים, ביניהם לקוחותי.

לפיכך, ביקשתי מעורך הדין לצאת עמי להפסקה קצרה, והעליתי הצעה כי יבקש מהשופט לפסול את עצמו מלדון בתביעה. תחילה עורך הדין דחה הצעה זו, בטענה שאם לא ייפסל, אזי צפוי שיתנכל לנו, והציע להתייעץ טלפונית עם בעל המשרד עבורו עבד, עורך הדין המנוסה אהרון מרגלית. משלא נוצר קשר טלפוני, והזמן דחק (שכן לא היה טעם רב לבקש פסילה כעבור זמן, נוכח התפזרות הקהל וצמצום האפקט של בקשה מעין זו), הוחלט כי עורך הדין ייכנס עמי חזרה לאולם בית המשפט ויבקש מכב' השופט כי יפסול את עצמו מיד, בעוד כל הנוכחים ששמעו את דברי הלעג – עדיין באולם.

וכך היה: נכנס עורך הדין, בחור ערבי צעיר וחדש במקצוע, ואמר בלשון רפה ובטון שקט – דברים כדרבנות, בערך כך:

''כבוד השופט, יש לי משהו לבקש בתיק זה, הפתוח לפניך''.

''מי אדוני''? – שאל השופט.

''אני מייצג את הדיירים התובעים, ונמצא כאן עמי גם המהנדס בן-עזרא שנתן חוות דעת מקצועיות בתיק, וכל מה שאני רוצה להגיד זה…''

''רגע, זו בקשה אז צריך לרשום'' – העיר השופט.

''אכן כך, בקשתי היא כי כבודו יפסול את עצמו מלדון בתיק''.

דממה השתררה באולם.

הבעת פניו של השופט העידה בו על הפתעה מוחלטת ועל רצינות רבה. עורכי הדין ניסו להיאחז באווירה הקלילה והמבודחת שאפפה את האולם לפני כן, אך השופט היה חמור סבר, דבר שביטל כל אפשרות של קלות דעת.

נימוקי בקשת הפסילה היו ברורים ופשוטים, ונוסחו בערך כך:

''כב' השופט הביע דעה ועמדה בתיק זה בנוכחות התובעים, בא כוחם, והמומחה שמונה על ידם בתיק זה. העמדה של השופט אינה לטובת התובעים, אם נשתמש בלשון המעטה. הצדק צריך שייראה, ולא רק שייעשה. במצב שנוצר, מרשיי אינם נותנים אמון בבית המשפט ומבקשים שכבוד השופט יפסול את עצמו מלדון בתיק זה''.

עורכי הדין של הנתבעות, נימקו באריכות מדוע אין כל צורך בפסילה.

השופט פסל את עצמו מלדון בתיק זה.

מיד לאחר מכן, התייעצתי עם עורך הדין ויחדיו ניסחנו בו במקום בקשה המתבססת על החלטת הפסילה, והיא, שהשופט יפסול את עצמו מלדון גם בתיקים נוספים, אחרים, אשר גם בהם חיוויתי את דעתי המקצועית בנסיבות מקבילות, והשופט פסל את עצמו מלדון גם בתיקים הנוספים.

לעד מומחה אין מעמד וזכות להתערב בחלק ניכר מההליכים המשפטיים, אף כשהם נוגעים למהימנותו ולמומחיותו. זהו תפקיד של עורך הדין. במקרה הנדון, נמנע ניהול דיונים אצל שופט שזלזל במומחה, והדבר נעשה רק דרך פעולה משפטית שננקטה על ידי עורך הדין, אשר בה המומחה לא היה כלל צד.

כעד, היה ערני לכל מה שקורה בין כותלי בית המשפט, והיה מעורב בהליכים בבית המשפט ככל האפשר. לשם כך היעזר בעורך הדין שהזמין אותך לעדות, או שהזמין ממך ייעוץ כמומחה.

---