הבעיה של ועדת ששינסקי לבחינת תמלוגי הגז והנפט היא עתיקת-יומין ורבים התלבטו בה בהזדמנויות שונות: איך להעביר את החתול במים ולהשאירו יבש.
דהיינו: איך ל''הפיק'' יותר כסף מהאוצרות ולא להבריח את היזמים.
הגז הטבעי ו
הנפט נוצרו, בבטן האדמה, בכל העידנים שבהם היו קיימים החי והצומח. בתחילה הפיקו את הנפט ממעיינות שנבעו על פני הקרקע ומשאיבה בעומק של מטרים ספורים. אך ככל שגדל הביקוש ועלה המחיר הרחיבו את החיפוש על ידי קידוחים לעומקים גדולים יותר. עלייה נוספת במחיר ובביקוש הביאה את הקודחים לקרקעית הימים והאוקיינוסים (
תחזית IEA ל-2030).
השבוע התפרסם כי קידוח הגז והנפט באתר הקרוי ''לוויתן'' יגיע לעומק של 7000מטר ויותר (
רגע האמת). למעשה אם יש כדאיות להפיק נפט בעומקים כאלו הרי יש להסיק מכך כי בכל מקום ומקום בכדור הארץ יש נפט, צריך רק לאתר, לקדוח, להעריך את השווי המסחרי ולהפיק. המסקנה, חברות הנפט הגדולות ילכו לאותם המקומות שהמדינות יעמידו לרשותם את התנאים הפיננסים הטובים ביותר.
בישראל קודחים ומחפשים גז טבעי ונפט כשישים שנה (
משק האנרגיה בישראל). רק בעשור האחרון, כאשר חברות נפט בינלאומיות מהשורה הראשונה החלו להשתתף בקידוחים נתגלו מרבצי גז טבעי בכמויות מסחריות גדולות מאוד וסיכוי גדול למציאת בארות נפט מתחתן. חברות הנפט שבאו לקדוח בישראל, באו לפי תנאים פיננסים מסוימים שנקבעו על ידי הרשויות בכדי לעודדן לבוא ולקדוח פה, שינוי התנאים, רטרואקטיבית (כלומר, גם לגבי קידוחים שכבר בוצעו) יגרום לחברות ''לעשות חושבים'' ומאוד יתכן שהם יעבירו את השקעותיהם למקומות אחרים במדינות שנותנות להן תנאים פיננסיים טובים יותר. ופה אנו מגיעים ל
מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי.
מצד אחד קימת תרעומת רבה על כמות הכסף, הנמוכה יחסית, שהמדינה עתידה לקבל מההכנסות הצפויות בקידוחי הגז באתרי ''תמר'' ו''לוויתן'' לעומת הרווחים הגדולים של בעלי המניות בחברות שגילו וקדחו ויפיקו את הגז. בעקבות לחץ ציבורי, די פופוליסטי, הוקמה ''ועדת ששינסקי'' לבחינת נושא התגמול שלו ראויה המדינה.
במהלך דיוני הועדה התנהל מסע ציבורי רחב היקף בעד הגדלת התגמול וכנגדו.
לאחר דיונים ממושכים החליטה הועדה על הגדלה ניכרת במיסוי על הרווחים הצפויים מהקידוחים הנ''ל, לאחר החזר ההוצאות, ליזמים. נקבעה תקרת מס בשיעור מכסימלי של 60%, שיעור גבוה מאוד שאין כדוגמתו על אף עיסוק אחר במדינה. למעשה החליטה הועדה כי אוצר מדינת ישראל ייהנה מהכנסות עצומות בשנים 2018-2030, במידה ואלו יהיו הקידוחים היחידים.
כפי שציינתי קודם, חברות הנפט הבינלאומיות הולכות בעקבות הכסף. במידה שיהיו להן אלטרנטיבות טובות יותר מההיבט הפיננסי בארצות אחרות אזי כנראה אלו יהיו הגילויים האחרונים בארץ של גז ונפט. יש בהחלטות הועדה מידה של זלזול במחפשי הגז והנפט, כאילו שניתן ''לשחק'' איתם כרצון המדינה. יחפשו וימצאו- נגדיל את המס או התגמול, לא יחפשו ונרצה שיחפשו- נקטין את המס והתגמול. הבעיה שהחברות האלה מתייחסות למדינת ישראל כמדינה מערבית שבה מקימים הסכמים. ואם מפירים אותן אזי לא שוכחים זאת שנים רבות. לכן מסקנות הועדה הם טובות לטווח קצר, אך מסוכנות לטווח ארוך.
יש לציין כי במכלול האפשרויות שעמדו בפני הועדה להעלאת התגמול, ההחלטה שאליה היא הגיעה היא הטובה ביותר. אך, כאמור, ספק אם היא טובה בכלל לטווח הארוך. כאמור, מדובר במסקנות ביניים בלבד וניסוחן הסופי יהיה, כנראה, לאחר מו''מ עם היזמים הפעילים בשטח קידוחי הגז והנפט בישראל תוך ניסיון שיהיו מקובלות על כל הצדדים.
מי שכבר מנסה להפיק הנאה כספית, כלשהי, ממסקנות הביניים של הועדה הם ''המשקיעים הקטנים'' בחברות הללו. הם הגישו תביעה ייצוגית לפיצוי כל בעלי המניות ובעלי תעודות השתתפות בחברות הנ''ל עקב הירידה החדה בערך מניותיהם.
תביעה ייצוגית היא תביעת יחיד בשם הרבים על פגיעה בהם שמשמעותה הכספית הפרטית קטנה מאוד, אך במצטבר היא גדולה מאוד. במקרה הזה, התביעה אינה על ירידה בהכנסות כתוצאה מהחלטה ממשלתית אלא על ירידת ערך מניותיהם בבורסה כתוצאה מהחלטה ממשלתית (
תביעה ייצוגית בסך 10 מיליארד שקלים נגד המדינה).
למיטב ידיעתי אין תקדים לתביעה כזו וספק אם היא נמצאת במכלול העילות להגשת תביעה ייצוגית. אם בית המשפט יאשר הצגת תביעה ייצוגית בעילה כזו הרי כל מחזיקי מניות או אג''ח של חברה מסוימת יוכלו להגיש תביעה ייצוגית על כל החלטת דירקטוריון שגורמת לשינוי מטה בערך מניותיהם.
חבל שפופוליזם קצר רואי מצליח להשפיע על האנשים שאמורים להגן על האינטרסים ארוכי הטווח של המדינה.
ששינסקי, הגז, הטייקונים והתביעה הייצוגית
כאשר אתם גומרים
