שאלות הבהרה וחקירה נגדית

מומחים מטעם בתי המשפט, האמורים לשמש ידו הארוכה של השופט, מנצלים את מעמדם לצורך גריפת ממון שלא בדין, באמצעות גביית כסף מהצדדים לדיון בשל הצורך בהצגת שאלות הבהרה, וזאת לאחר ובגלל שהמומחים מוציאים מתחת ידם חוות דעת מקצועיות חסרות, שגויות, שקריות, המצריכות הצגת שאלות הבהרה על מנת להעמיד דברים על דיוקם.

• • •

שאלות ההבהרה אינן חקירה.

מדובר בשאלות שנועדו להבהיר את חוות הדעת בנושא כלשהו, ואולי גם לגרום למומחה הנשאל - לחזור בו מקביעותיו, או לאפשר הכשרת תשובה השונה מזו שבה תמך לכתחילה בחוות דעתו.

בנוסף, נועדו שאלות ההבהרה להפנות את תשומת הלב של המומחה, לפריט אותו שכח לכלול בחוות דעתו, או לפריט שלא נתן עליו את הדעת במלוא החשיבות הראויה - אף שחשיבותו גבוהה.

לעומת שאלות ההבהרה ומטרתן, החקירה הנגדית בבית המשפט – תפקיד אחר לה: זו נועדה ''להפיל'' את המומחה, להפתיע אותו, לשלול במעמד ההוכחות ובנוכחות כל את מומחיותו, מיומנותו, מהימנותו, לחשוף את נטייתו לטובת צד לדיון.

לאור ההבדלים הללו, שהם הבדלים יסודיים, (לא נותר כמעט דמיון בין שאלות ההבהרה לבין חקירת המומחה) – נפסק כי צד לדיון יכול להחליט על פי שיקוליו הוא, האם לחקור את המומחה, האם לשאול אותו שאלות הבהרה, ומתי לעשות כן (כפוף לסדרי הדין).
מומחה הנשאל שאלות הבהרה – אל לו לגבות שכר עבור תשובותיו.

בית המשפט לא אמור לאשר תשלום שכר טרחה עבור הבהרת חוות הדעת.
לגבי עדות מומחה בבית המשפט – בית המשפט קוצב שכרה של עדות עבור המומחה, כפי שהוא קוצב שכר עדים אחרים שאינם מומחים, ועל המומחה להסכים מראש לכך.

בעניין ההבדל בין שאלות הבהרה לבין החקירה הנגדית, ראה רע''א 1017/01 אלברטרוניקס בע''מ נ' אילן בר, פסק דינו של השופט א' ריבלין – בית המשפט העליון, פורסם בפדאור 01 -232-1 ולהלן ציטוט:

לא מצאתי, כי בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, יש משום מיצוי או ויתור על זכות החקירה הנגדית. שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את האמור בחוות הדעת. ואילו החקירה הנגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות הדעת, ולא הרי אלה כהרי זו. ברי, אפוא, כי שאלות ההבהרה אינן יכולות לבוא תחת החקירה הנגדית.

ראה גם כל האמור בפסק דינו החשוב של בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט מנחם רניאל, רע''א 14238-10-10 אופק בטאן בע''מ בניה וייזום (1998) בע''מ נ' קטי ושמשון בסטקר (טרם פורסם) המובא להלן בשלמותו, והכולל בתוכו את ההלכה כי הצגת שאלות הבהרה אינה תנאי הכרחי לקיומה של חקירה נגדית ולפיכך יש לצד לדיון זכות מלאה לחקור את המומחה מבלי להציג בפניו שאלות הבהרה תחילה.

בפסק דין זה נמתחת ביקורת במידת-מה על הנוהג לדרוש תשלום שכר טרחה עבור מתן תשובות לשאלות הבהרה.

הדרישה להתנות את חקירת המומחה בהצגת שאלות הבהרה למומחה – היא דרישה שמסכלת את עיקר העוקץ של החקירה, שהרי בחקירה נגדית יכול צד לדיון (החוקר) להפתיע את המומחה ולבחון את מיומנותו, מהימנותו, כושרו האינטלקטואלי וכושר עמידתו במבחן התמצאות בתחומי מומחיותו, ואילו שאלות הבהרה מאפשרות למומחה שלא להשיב עליהן, להשיב תוך התחמקות, כמו גם להיעזר בעזרים מן הספרות המקצועית ללא הגבלת זמן.

בית המשפט רמז למומחה, כי יואיל כדי לעמוד בכך – להתכונן כהלכה לאירוע החקירה הנגדית, להכין תקנים רלבנטיים מראש כדי שיוכל להציגם מיד וללא דיחוי תוך כדי החקירה, והיה ולא יעמוד בכך – יעלה הספק, שמא אינו המומחה שאליו התכוון בית המשפט במינויו.
מדובר בניתוח נכון, חכם וקולע של עדות מומחה, אותו עשה בית המשפט בפסק דינו בתיק בסטקר.

---

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

רע''א 14283-10-10 אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע''מ נ' בסטקאר ואח'

בפני: כב'השופט מנחם רניאל

מבקשים: אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע''מ
נגד
משיבים: 1. קטי בסטקר
               2. שמשון בסטקר

פסק דין

המבקשת מבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא [השופט יואב פרידמן] מיום 29.7.10 שלא להתנות את חקירתו הנגדית של המומחה במשלוח שאלות הבהרה קודם לכן. המשיבים מתנגדים לבקשה. בהחלטתי מיום 25.10.10 קבעתי שאם המבקשת עומדת על בקשתה, יש לקבל את תשובת המשיבים. המבקשת לא הודיעה דבר, ומכאן שהיא עומדת על בקשתה.

לפי צו בתי המשפט [סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור] התשס''ט – 2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה בענין הזמנת עדים, ושאלות המוצגות לעדים. החלטת בית המשפט קמא להתיר חקירה נגדית בלי להתנותה בשאלות הבהרה קודמות היא החלטה בענין הזמנת עדים והשאלות המוצגות לעדים, ולכן, כמצוות התקנות, לא תינתן רשות ערעור.

גם לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. לטענת המבקשת, גם בית המשפט קמא קבע שראוי לשלוח קודם שאלות הבהרה, דבר העשוי לקצר את ההליך, במיוחד כאשר מדובר בעדות מומחה על תקני בנייה שיש לעיין, אלא שהדין המצוי הוא שאין התנייה כזו. על כן מבקשת המבקשת שבית המשפט יקבע שזה הדין המצוי, ולחילופין שישנה את הדין המצוי ויהפוך את הראוי למצוי. ואולם, העובדה שראוי לעשות כל מיני דברים אינה אומרת שיש לחייב אותם. ראוי לסיים את התיק בהסכם פשרה, אבל אי אפשר לחייב. ראוי להגיש רק בקשות ענייניות וקצרות, אבל אי אפשר למנוע הגשת בקשות שדינן להידחות, 8 עמודים ו- 58 סעיפים. אין זהות בין מה שמצוי לבין מה שניתן לחייב לעשות.

הדין המצוי הוא שאין להתנות חקירה נגדית של המומחה במשלוח שאלות הבהרה [ע''א 107/88 רז נ' לאף פ''ד מד (1) 857]. אין מקום לשנות זאת. אי משלוח שאלות הבהרה אינו על פניו ניהול הדיון בחוסר תום לב, ובמיוחד במקרה שלפני שבו המשיבים הבחינו היטב בין שאלות הבהרה לחקירה נגדית. אין הם מבקשים להבהיר דבר, שכן חוות הדעת ברורה. הם מבקשים לסתור אותה על ידי חקירה נגדית, ואין שום הצדקה לחייבם לנהל חקירה נגדית בדרך של שאלות הבהרה. הם יכולים לעשות זאת, אבל אין לחייבם בכך, ואין לפסוק הוצאות כנגדם על שלא עשו זאת. שאלות הבהרה לחוד וחקירה נגדית לחוד.

השיקול הכספי, לפיו המשיבים אינם שואלים שאלות הבהרה עקב העובדה שמומחה זה נוהג לגבות שכר על מתן תשובות לשאלות הבהרה, הוא שיקול לגיטימי, ואני דוחה את טענת המבקשת שהוא ניהול הדיון בחוסר תום לב. מבלי לעסוק בשאלה האם מוצדק לקבל שכר על שאלות הבהרה מעטות וקצרות, זכותם של התובעים לנהל את הדיון במינימום הוצאות ניהול. כלומר, אין הצדקה לחייב את המשיבים להוציא הוצאות נוספות מכיסם. אציין, כי לא נסתרה טענת המשיבים שהמבקשת לא שילמה הוצאות שחוייבה בהן, והמבקשת גם לא הציעה לממן מכיסה את מתן התשובות של המומחה לשאלות ההבהרה, על מנת להשיג את ייעול הדיון שהיא טורחת עליו. בנסיבות אלה, מובן מדוע מתפרשת עמדת המבקשת בעיני המשיבים, כניסיון לנצל את כוחה הכלכלי העדיף על מנת למנוע מהמשיבים זכויות הנתונות להם בדין. בנסיבות אלה, נימוק זה אינו חסר תום לב.

אני דוחה את הטענה, שהד לה עלה בדברי בית המשפט קמא, כאילו העובדה שקיימים תקנים מחייבת ניהול חקירה בדרך של שאלות הבהרה. המומחה אמור להיות מצוי בתקנים הרלבנטיים והנפוצים. אמנם, זו לא בחינה בעל פה עם חומר סגור, והוא יכול לעיין בחומר תוך כדי השאלות, אבל מנסיוני בניהול תיקי ליקויי בניה אומר, שאם לאחר עיון קצר בתקנים הרלבנטיים שבידיו לא יוכל המומחה לענות על הדוכן לשאלות בחקירה נגדית, יכול להיות שמומחיותו אינה כפי שסבר בית המשפט תחילה. יתכבד המומחה ויתכונן לחקירה תוך שליד כל סעיף ליקוי יציין לעצמו את התקן הרלבנטי כדי שלא יבזבז זמן על חיפוש.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 5800 ש''ח. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון ותחזיר למבקשת את היתרה.

ניתן היום ט''ו כסלו תשע''א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל, שופט

---