התקשורת הישראלית, על כל ערוציה, מתאפיינת ב''כיפוף'' המציאות לקו המערכת שנובע, בדרך כלל, מהשקפת עולמו הפרטית של העיתונאי או העורך.
נדיר שבעלי העיתון מתערבים באינטנסיביות בקו המערכתי-פוליטי של העיתון.
כל מי שמעיין בעיתונות, מאזין לרדיו או מתבונן בחדשות בטלוויזיה חש זאת מיד. אך לשיא הכיעור התקשורתי הגיע בשבועיים האחרונים עיתון ''הארץ''.
ביום שישי שעבר, ה-14.1.2011 הכותרת הראשית בעמוד הראשון באותיות הגדולות ביותר בעיתון הייתה זו:
הפרה של הסטאטוס-קוו: הכותל הקטן נפתח למתפללים יהודים.
אתם מבינים. זה האירוע הגדול והחשוב ביותר שהיה ביממה האחרונה והצפוי לסוף השבוע: הפרת הסטטוס-קוו.
איזה סטאטוס-קוו? מי קבע אותו? מי בכל מכיר אותו?
הכול ''מצוץ מהאצבע'', אף גורם לא קבע סטאטוס-קוו בירושלים, אין הגבלות על יהודים להתפלל או להסתובב בירושלים (מלבד בהר-הבית, בהסכמה הדדית) .
אגב, באף ערוץ תקשורת אחר לא הוזכרה הידיעה ואף באתר האינטרנט של העיתון לא הצלחתי למצוא אותה.
בעיני המניע לידיעה ברור - ניסיון ליצור מוקד סכסוך דתי-לאומי נוסף. בהחלט תואם את הקו המערכתי השמאלני-קיצוני של העיתון.
ומהי הידיעה הסנסציונית המופיעה השבוע בראש העמוד הראשי של העיתון באותיות ''קידוש לבנה''?
יועצו הקרוב של טוני בלייר: חשבנו שנתניהו הוא ''בולשיטר''.
אז קצת הסברים: יועצו הקרוב של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, כתב ספר. בין היתר הוא מספר על הביקור הראשון של בלייר במדינת ישראל כראש ממשלה
בשנת 1998, דהיינו לפני כשנים עשר שנים ומביא מסקנה אחת מהביקור: ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהוא גם ראש המשלה כיום, הצטייר בעיני היועץ כאדם לא רציני - ''בולשיטר''. לחיזוק דבריו הוא מצטט את מי שהיום שר הביטחון, אהוד ברק, אז איש אופוזיציה, כמשתמש במילה ''חרטטן''.
אז זוהי החדשה המרעישה ביותר בארץ ובעולם ביממה האחרונה. משהו שמישהו חשב לפני תריסר שנים.
גם פה ניתן לזהות קו מערכתי עקבי. התקפות חסרות רסן על ראש הממשלה ושר הביטחון ברק. ובידיעה זו, בפירוש, ניסיון לסכסך ביניהם.
זה ה''כיעור'' של עיתון ה''ארץ'' והוא המוביל ראשי של ''כיעור'' זה בכלל התקשורת בארץ.
ה''כיעור'' של ''הארץ''
אתה בהחלט צודק.
