פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ממעמקים אנו משדרים אליכם
צבי גיל (שבת, 29/01/2011 שעה 16:00)


ממעמקים אנו משדרים אליכם

רשמיי ביקור באולפן טלוויזיה

צבי גיל



הטלוויזיה קשורה בדימוי של זוהר, באור יקרות של פנסי ספוטים למיניהם, פנסי שטיפה, דימֶרים, פנסי אפקטים, מחליפי צבע ועוד- פסטיבל של צבעים חג לעיניים. הטלוויזיה אומרת אולפנים מרווחים, תפאורה מרהיבה, חדרי איפור מבושמים, מרחבים גדולים, שפע של אמצעים,כולל חדרי מנוחה וספורט, ומן הסתם איזו מסעדת גורמה צמודה.כול אלה מצויים, אפילו כאן בארץ, אבל הם חריג ולא הכלל. הכלל הוא ככול הנראה אולפנים פרטיים,אי שם בפרוורים, מתחת לפני הקרקע, בכול מיני מחסנים, וגומחות שהמסים עליהם נמוכים יחסית, השכר לא מן הגבוהים, וממבט ראשון הם אפילו מדכדכים. זה לא בשל אנשי מקצוע, שעושים את מלאכתם נאמנה. זאת ההפרטה שמתחרה על ה''זול''.
כאשר למדתי בשעתו טלוויזיה בארה''ב החוג היה משותף לפקולטה לעסקים ולבית הספר לחינוך, באוניברסיטת ניו יורק - New York University. הוא נקרא TMR – Television Motion-Pictures Radio. הטלוויזיה נחשבה לענף תעשייתי (TELEVISION INDUSTRY). הדבר קצת הדהים אותי, שכן אני ביקשתי לראות במדיום הזה אָמנות ומסתבר שאני שייך לתעשייה. האמת היא שיש בטלוויזיה יצירה, כשם שיש באוּמנות (CRAFT) יצירה. אין בעל מלאכה שאינו יוצר. אלא שאנו מתייחסים אל הטלוויזיה כאל אמנות - ART. ויש תחומים בטלוויזיה שהם גם אמנות. יצירת סרט היא אמנות.אולי יש עוד,פה ושם הפקות שהן אמנותיות או על גבול האמנות. אבל כיום, הרוב זאת לא רק תעשיה, אלא לפי הרושם שקבלתי, כאשר באתי לאולפנים לשיחה של כמה דקות, מדובר באיזה מפעל הזעה מודרני, לא של צ'ארלס דיקנס, אלא של המאה ה-‏21.

בפתח דבר לספרי ''בית היהלומים''- סיפור הטלוויזיה הישראלית (ספריית הפועלים 1986 ) כתבתי:
הטלוויזיה שוכנת במפעל ליהלומים לשעבר. כמו במפעל הזה,גם כאן המוצר נוצץ או דהוי בהתאם למידת הליטוש ולמיומנות של האומן. וכמו במפעל יהלומים גם בטלוויזיה –המוצר בדרך כלל זוהר, אך המוסד המייצר אותו אינו זוהר כלל ועיקר. על כך סיפורנו.
אך מסתבר שאותו ''בית היהלומים'' - בית הטלוויזיה - ערוץ 1, ברוממה בירושלים, הוא ארמון באקינגהאם לעומת האולפן שבו ביקרתי בפאתי הכרך הגדול, ומן הסתם יש עוד כאלה שבהם לא ביקרתי.


''זמן זה כסף'' - הזמן של האולפן, לא שלך

זומנתי לשיח לאולפנים אשר מספקים הפקות לערוצי הטלוויזיה שלנו. ההפתעה הראשונה התחילה בכניסה. אם מישהו לא הבחין באיזה שילוט זעיר בפתח הוא יכול לחשוב שהוא נכנס לחניון ישן ללא מחסום. ואם הסתבר שזה לא חניון אז אולי זה בכלל מוסך, או למצער איזה מחסן. אבל היה שומר שישב בפתח מטעמי ביטחון והוא אמר לנו לרדת. ירדנו. ואנו מחפשים. לאחר התרוצצות גילינו את ה''תחקירן''. זה האיש שדלה מאיתנו ערימה גדולה של אינפורמציה. המסכן. מכול העמל שלו ,המראיין העיר איזו הערה שאפשר והוא ידע אותה בלא עזרת ה''תחקירן''. כול השאר, אם אפשר לדבר על השאר, היו שאלות שבלוניות. אבל לא בכך העניין שכן לעתים גם אלו עשיות להניב תשובות מעניינות. אך כנראה בשל לחץ או העדר כוח אדם ה''תחקירן'', שלנו מילא מקום של עוזר הפקה, או ''תורן'', כלומר שומר תור, ורץ אץ כמו הארנב ב''עליזה בארץ הפלאות'', ובידו פנקס קטן שבו הוא העיף עין מדי פעם כדי לראות מי הבא בתור. ובין לבין הוא מוסר לי אלה שאלות ישאלו אותי,וכאמור אלה לא נשאלו. ניחא.אך הזמן.

התור הראשון הוא למאפרות. כול העמדות תפוסות וצריך להסתכל היטב כמו בתור לאחיות במרפאה מי התפנתה ולתפוס אותה. לאחר שזאת סיימה, אתה, או את, מאופרים. אלא שעד שמגיע התור לאולפן כול האיפור דוהה ואם מישהו מזיע זה מתקבל כמו דמות של פסל שהזמן והטבע עשו בו חריצים. בדרך כלל אחרי זמן מה המאפרת מתקנת, אבל, גם אם האיפור יתוקן, עדיין יש מספיק זמן כדי שהאיפור המתוקן יעלה בועה. זה לא עניין פשוט. אנשים מעוצבנים. האיחור כבר מגיע לשעתיים ומעלה .ויש לחץ. הזמן , הזמן של האולפן יקר מפז, הזמן של המוזמן נושק לאפס. תכונה ישראלית רווחת. וכי מי זה מוכן בגלל איחור של כמה שעות לוותר על חשיפה בטלוויזיה. ''אני''. אמרתי לעורכת, אישה סימפטית מאוד שהתנצלה וביקשה סליחה. הבהרתי לה שאני אמנם לא בוחל בהופעה בטלוויזיה בייחוד אם יש לי מסר, אבל אני כעוס. ראשית, על עצם הזלזול של זמן הזולת ושנית על ההמתנה הממושכת, ואני מוכן ללכת אם לא תזרזו את התהליך. ובאמת ובתמים שהייתי מוכן ללכת .לא הלכתי משתי סיבות. העורכת כה הפצירה בי, היא הייתה במצוקה, והבנתי שזה לא תלוי בה. ישנה איזו צנרת, מערכת שינוע, כמו ב''זמנים מודרניים'' של צ'רלי צ'פלין ובאיזה מקום המוצר תקוע מרוב לחץ. סיבה נוספת, ידידה שלוותה אותי, הציעה שנצא לאיזה בית קפה בסביבה ונשתה קפה טוב ונגלגל שיחה.

אבל ככה אני יכולתי לומר ולנהוג כי הופעתי כמתנדב בהעלאת נושא מסוים, וללא תמורה ובכך לא הייתה תלויה פרנסתי. אבל יש כאלה שפרנסתם תלויה בהופעה, או בעיסוק שלהם. הם יחכו גם ארבעה שעות. באיזה אולם-מרתף עם כיסאות פלסטיים, ובצד איזה מזנון עלוב. כול זאת כדי להופיע,ואם אתה מופיע אתה קיים, ולהיפך.

זה הסוד של ''כדאיות כלכלית'' מה שפחות הוצאות, הן על מקום, הן על אביזרים, ואמצעים והן על אנשים. אני מזכיר עובדה זאת בהקשר של הרפורמה העתידה ברשות השידור, שכה הרבה מדובר בה ואשר אמורה לחסוך לרשות כסף רב וגם ליעל אותה. על פי הנקבע ברפורמה, כ- 30% מכלל ההפקות יועברו לחברות פרטיות. לאחר הביקור באותו אולפן אני מבין את הסיבה. הכמות. בשיטת ה''קונפקציה'' של האולפנים הפרטיים אפשר לרכוש לפחות שתי הפקות במקום אחד באולפני הערוץ. אשר לטיב. את מי זה מעניין בכלל.

לפני כמה שבועות התלונן יו''ר איגוד במאי הטלוויזיה רני בלייר כי הזכייניות רוצות רק ריאליטי ולא עומדות במכסות המקור. הדברים נאמרו בהקשר של זכויות, אגב הסוגיה של הצטרפות להסתדרות הכללית, במגמה להשוות את התנאים של היוצרים כאן ובאירופה. לדבריו ''היצירה הישראלית מתבגרת, אנחנו כבר מגיעים לגיל הפנסיה ויש אנשים שאין להם מה לאכול''.


מרוויחים על העובד ותנאים ירודים

ובכך עסקינן. האמצעים של הערוצים, הם ללא ספק משופרים יותר, והערוץ הציבורי מן הסתם לוקה פה ושם בבזבזנות ובחוסר יעילות וכבול בחסמים שלא מאפשרים גמישות. אך אם מחיר הרפורמה ברשות השידור יהיה כמות במקום איכות מי צריך רפורמה כזאת בשרות שממומן על ידי הציבור. אינני יודע מי הבעלים של אולפנים אלה. בימינו, אלה יכולים להיות רשת של מזון, חברה לכלי מטבח, או סתם משקיע שרוצה בהחזר מהיר של ההשקעה או אפילו מישהו שקשור בעקיפין לשוק האפור. העיקר לעמוד בתחרות על הכמות. קרל מרקס בספרו ''הקפיטל'', טען בתזה שלו, ובמידה רבה של צדק, כי התעשיין אינו מרוויח על המוצר אלא על גבו של העובד שאותו הוא מקפח בשכרו. במערכת ההפרטה לא מדובר רק באנשים שמזיעים קשה כדי להרוויח את לחמם אלא גם באמצעים ובתנאים ירודים גם על גבם של אלה שעוסקים בענף וגם על חשבון אלה שנזקקים למדיום, בצורה כזאת או אחרת.

בדו''ח של מכון ון ליר שמפרסם השבוע מגזין ד'מרקר נקבע כי הליכי ההפרטה בישראל אינם שקופים ולא זוכים לדיון משמעותי ציבורי. ואשר לפיקוח צוין בדו''ח כי הנטל... המושם על כתפי מבצעי הפיקוח, [בכול הנוגע להפרטה] אינו בא לידי ביטוי במשאבים ובמומחיות הנדרשים. יתר על כן נחשפה מגמה חדשה של הפרטת הפיקוח... הדו''ח לא עוסק בענף התקשורת, וחבל. מכול מקום לשמחתי רשות השידור אינה מופרטת, ולצערי המינויים הראשיים של יו''ר ומנכ''ל הם בידי הממשלה - בדיוק כמו בחוק הישן. יחד עם זאת טוב יעשה ח''כ כרמל שָמאה-הכהן שיעמוד בראש הוועדה ליישום הרפורמה ברשות השידור, אם יבדוק את הסוגיה של הפקות החוץ, לרבות התנאים שבהם הן מבוצעות.

כלל ידוע הוא שסועדים במסעדות,גם אם יוקרתיות, לא מוזמנים למטבח. יש מסעדות שבהם גם במטבח מקפידים על האסטטיקה. מישהו אף יעץ לי, שאם אני נכנס למסעדה, שאציץ קודם לשירותים. הם אינדיקאטור למסעדה טובה. במוצר הטלוויזיוני זה לא שייך. כאן המוצר מדבר. אם הוא טוב, אין זה מעניין באלה תנאים הוא הופק. אם הוא רע, גם זה לא מעניין. אבל בכול מקרה, הוצאת הפקות מבתי השידור, כלומר מן הערוצים לחברות פרטיות, נובע לא רק מן הצורך הלאומי לספק לאלה תעסוקה, שכן בכול הנוגע לרשות השידור הציבורית, מחיר הרפורמה הוא בין היתר פיטורים רבים, אלא מן הנימוק הכלכלי של היותן זולות יותר. לעיתים זולות במלוא משמעות המונח הזה.

והתוצאה. לאחר הופעת בזק של דקתיים תטייל ברחוב ועיניים ינעצו בך. ''ראיתי אותך אמש בטלוויזיה. מה לומר לך היית... חבל על הזמן. אבל נראית צעיר יותר''. לך וספר שההפקה הייתה מונחת זמן מה בפריזֶר.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


גם רציתי להגיד לך
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום ראשון, 30/01/2011 שעה 8:26) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראיתי אותך בטלויזיה .
דיברת בהקשר עם המגילה שלך ביום השואה הבין-לאומי .
אני מנחש ניחוש פרוע - כי זכית לתגובות כמו שהגבת לפניה שלי אליך . תודה .
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
אבנרש (יום ראשון, 30/01/2011 שעה 13:19) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כידוע, בחברות בבעלות המדינה, העסקים מתקתקים, האיכות מרקיעה שחקים, זמנו של המרואין הוא הדבר היקר ביותר, ובכלל כלם יוצאים מרוצים.
צריך להבין שאמנות גבוהה איננה משהו לשפוטם של ההמונים - הם צריכים רק לשלם את המסים, וליהנות מתובנותיו הגבוהות של החבר ויסריונוביץ', המבין באמנות אמתית.

למען האמת, אני, אישית, מעריך באמת את סדרות הטלויזיה שהופקו בחינוכית בימים הקומוניסטיים הטובים שלה, אבל סבור שהמודל הכלכלי המטופש שלה הוא שהביא אותנו למדמנת הזבל שבה הטלויזיה המסחרית שרויה היום.
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
דוד סיון (יום ראשון, 30/01/2011 שעה 13:29)
בתשובה לאבנרש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה יכול להרחיב:
1. איך מצד אחד המודל המטופש הפיק סדרות שאתה מעריך?
2. איך המודל הזה אחראי למדמנת הזבל בטלוויזיה המסחרית כיום?
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
אבנרש (יום ראשון, 30/01/2011 שעה 15:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. אין סתירה בין מודל כלכלי מטופש לבין הפקת סדרות מצלחות, וכן להיפך. אני מקוה שאין צרך להסביר זאת לכלכלן. אפילו בתוך הזבל של היום יש פרחים פה ושם.

2. רשות השדור הממלכתית מונשמת כיום באמצעים מלאכותיים, אחרי שיכולותיה מוצו לחלוטין, ונותר רק הממסד המסואב (שבא יד ביד עם המודל הכלכלי הנ''ל). בנוסף, הקימו את הרשות השניה, שאיננה פותחת תחרות אמתית, אלא רק מחלקת את המונופול בין מספר סגור של ''ספקי תכן''. כנ''ל גם שאר ה''מתחרים'' בענף (מועצת הכבלים, הלווין, ולא יודע מה עוד).
הנקודה המרכזית היא, שאין מתחרים שבאים מראש עם פניה לקהלי נישה - הם כלל אינם עומדים בתנאי הסף של המכרז.
מה שנשאר הוא כמה בעלי זכיונות, ענקיים, שפונים בעיקר לטעם ההמוני - משם מגיע רוב הכסף, ובהיותם ענקים זה כל מה שנחוץ להם. ההתחיבויות שלהם לאחוז מסוים של הפקות ''על רמה'' הן אות מתה - כדי לאכוף חוזה כזה צריכים משרדי תרבות בראשות ז'דנוב. בארץ, לשמחתנו, השטה זו לא החזיקה מעמד (אם כי, כמובן, החקויים עדיין חיים ובועטים, כדי להצדיק בכל זאת את הכללת הסעיפים הללו בחוזים).
יכול להיות שלא הייתי מנומס כשכניתי את הטעם הזה ''זבל''. אין לי הוכחה מדעית להיותו מצלח פחות מהטעם שלי. מצד שני, כל חקלאי יגיד לך ש''זבל'' זה דוקא לא רע, מלה עם ניחוח של תקוה לגדולים טובים בדור הבא :-)

בכל אפן, מסתבר שקל ומכניס יותר להפיק תכנית ראליטי מאשר תכנית כמו ''קשת וענן'' או ''חשבון פשוט'', הזכורות לי לטובה מימי ילדותי (כן, אני כזה צעיר).
אפריון נמטיה לאתר הטלויזיה החינוכית (23tv.co.il), שגם אם אינו מפיק עוד יצירות ברמה ההיא, מאפשר לנו להתרפק על הניחוח הנוסטלגי של תכניות העבר.
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
דוד סיון (יום ראשון, 30/01/2011 שעה 18:02)
בתשובה לאבנרש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עם כל הכבוד מהכרות עם עמדותיך יכולתי לענות על השאלות ששאלתי. בחרתי לשאול כדי שבאמת תנסה להרחיב.
1. ''אין סתירה'' היא לכל היותר תשובה חלקית.
2. עדין לא הבהרת איך ''המודל המטופש'' של הטלוויזיה הממלכתית, אחראי למה שקורה בזו המסחרית.

חבל שתטרח אם אין לך עניין...
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
אבנרש (יום שני, 31/01/2011 שעה 12:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. אין סתירה: חברה שמתנהלת גרוע יכולה ליצר מוצרים נהדרים, וליפול בגלל שווק נחות או נהול כספי ירוד. וכן חברה שמתנהלת נהדר יכולה לייצר פה ושם כמה פלופים, וההתנהלות הנהדרת שלה תתבטא - בין השאר - בהבנה המהירה שההשקעה הזו ירדה לטמיון וצריכה להפסק, ובהפקת לקחים להבא. אני מקוה שהתשובה ברורה מספיק - הרחבה מעבר לזה אין מקומה בפורום אלא בעבודה אקדמית :-)

2. אנסה להסביר טוב יותר: טענתי היא, שהטלויזיה המכונה ''מסחרית'' איננה תחרותית יותר למעשה, אלא משמרת בעקרון את אותו מודל ''ממלכתי''. זאת מפני שהשוק סגור למספר מצומצם של בעלי זכיון שדור, שכדי לקבל אותו חייבים לעמוד בתנאי מכרז קשוחים מאד, שלמעשה מנפים מתמודדים שרוצים לגשת לקהלי נישה בלבד. לכן, מה שיקרה בפעל הוא, שהזכיינים ישקיעו רק בפניה לנישה הגדולה ביותר שקיימת, ורק טעם אחד (זה שכניתי ''זבל'') ידגש בהפקות.
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
אבנרש (יום שני, 31/01/2011 שעה 13:04)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מצד שני, סביר להניח שגם פעם היה צריך לנפות הרבה מאד זבל כדי ללקט את הפרחים. התכניות שאני מדבר עליהן הן מעוט שבמעוט ביחס לכלל היצירה הטלויזיונית הישראלית גם באותם עשורים. אני פשוט זוכר בעיקר את הטובים (או מפני שלא רבצתי מול הטלויזיה כל היום אז התמקדתי בצפיה דוקא בהם, או כי רוב הרעים לא שווים תאי זכרון במח הקטן שלי).
כך בכל תחום אמנותי - רק אחרי דור או שנים אפשר להתחיל להעריך איזוהי יצירה קלאסית לדורות ואיזו מעניינת רק ארכאולוגים.
_new_ הוספת תגובה



תודה
דוד סיון (יום שני, 31/01/2011 שעה 13:23)
בתשובה לאבנרש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
איתן אדיר (יום רביעי, 02/02/2011 שעה 7:49)
בתשובה לאבנרש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם לא פשוט יותר לטעון שטלויזיה מסחרית יורדת לממוצע הנמוך והרחב ביותר של הציבור - דבר שיוצר מבול של תוכניות ריאליטי ואי מילוי ההתחייבות של זכייניות הרשות השנייה לרף תוכניות חובה. המדיניות של זכייניות הרשות השנייה היא: כמה יותר צופים, כמה פחות השקעה (ויותר חסויות) ככה יותר רווח נקי, בעוד שטלויזיה ממלכתי מתעלה ממדד הצפיה ומחוייבת יותר לתוכנית שידורים איכותית?
הערה: גם כך ערוץ 22 ובעיקר ערוץ 10 בבעיות כלכליות. הרשות מחלטת חובות ומורידה את היקף תשלום התמלוגים בעבורה מתוך התחשבות במצבן הכלכלי.

יש הפרדה בין ניהול אדמיניסטרטיבי-ארגוני לבין ניהול מקצועי של תכני התכניות. ברשות הממלכתית הניהול האדמיניסטרטיבי הוא לקוי בעוד הניהול המקצועי הוא תקין, ובערוצים המסחריים זה להיפך.

אם ממשלות ישראל כושלות בלשדרג את הניהול של הטלויזיה הממלכתית אז עדיף כבר שיסגרו אותו ובעוד כמה חודשים, לאחר ניקוי כל הרעשים, הם תוקם רשות חדשה על תשתית ניהול מקצועית וחסכונית.
_new_ הוספת תגובה



והכל בגלל השטן - ההפרטה
אבנרש (יום רביעי, 02/02/2011 שעה 9:24)
בתשובה לאיתן אדיר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראה.
אין ספק, שטלויזיה שמפיקה תכניות שהן בדיוק לטעמי, ומי שמשלם עליה זה הצבור - זו הטלויזיה הטובה ביותר בעולם.
אבל בתשתיתה עומד חסר מוסריות שזועק לשמים. ונראה לי שמקלקול שכזה לא תצמח טובה לארך זמן.
ולכן, למרות ההעדפה המיידית שלי כנ''ל, אני בעד בטול המונופול, נתינת אפשרות לכל החפץ לבוא ולשדר, והרשות כבר נתונה לכל החפץ להדליק את המכשיר ולבחור בתכנים הרצויים לו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי