אתמול התבשרנו שברבעון האחרון המשק, התמ''ג, צמח בשיעור של 7.8% וכמעט הגיע לשיעורי הצמיחה שנמדדו בשנת 2006 (
למס - הודעה לעיתונות). השיעור הזה היכה את התחזיות של משרד האוצר ובנק ישראל בהפרש גדול – הפתעה. לכאורה אפשר להתלהב מאחר ושיעור הצמיחה מתקרב לשיעורים שנמדדים בארצות שמובילות את הצמיחה בעולם – סין והודו; אפשר לציין שזה שיעור גבוה יותר משיעורי הצמיחה של רוב מדינות ה-OECD.
אם נסתפק בעובדות שהזכרנו הרי שציירנו תמונה חלקית מאד. ראשית, ראוי לציין שעל פי נתוני התמ''ג לנפש (
לוח 28.16) לפי כוח הקניה ברוב ארצות ה-OECD גבוה יותר מזה שלנו בהרבה - רמת החיים שלנו נמוכה יותר באופן משמעותי. כדי להדביק את המדינות האלה נחוץ שגם התמ''ג לנפש שלנו יגדל מהר יותר לאורך זמן. יחד עם זאת מההודעה של הלמס אפשר לראות שהצריכה לנפש גדלה בקצב איטי בהרבה. מזה ניתן להסיק שהדרך להדביק את אותן מדינות ארוכה.
שנית, חלק ניכר מתושבי ישראל המבוגרים בגיל העבודה לא תורמים לתוצר אבל נכללים בחישוב התמ''ג לנפש (רמת חיים). הם אינם משתתפים בכוח העבודה או שהם מובטלים ולכן הם למעשה לא נהנים מעליות ברמת החיים. במיוחד אמורים הדברים לגבי גברים חרדים, נשים ערביות ובעלי מוגבלויות (
תנו להם חכות...). גם בהקשר הזה אנחנו מפגרים אחרי ארצות רבות מה-OECD.
שלישית ההודעה לעיתונות של הלמס מבהירה שהגידול בתמ''ג העסקי הוא גורם עיקרי לצמיחה הכלכלית (לוח1). אם למשל לא כל חלקי המגזר העסקי צומחים הרי שעוד חלקים מתושבי ישראל המבוגרים לא נהנים מצמיחת התמ''ג העסקי. עד לאחרונה היתה זאת תעשיית ההיי-טק שהובילה את צמיחת התמ''ג בהפרש גדול ולכן הצמיחה ברמת החיים היתה מורגשת בעיקר בתעשייה עתירת הידע ובעסקים קשורים.
צמיחה כלכלית, צמיחת התמ''ג, איננה כל הסיפור. ראוי ורצוי מאד לראות שכל מגזרי האוכלוסיה לוקחים חלק בצמיחה – מפיקים תועלת ממנה.
2010: שנת צמיחה כלכלית
יש לישראל פוטנציאל צמיחה גדול...
