הנשיא אובמה התחיל להבין, מאוחר ביחס לתקופת כהונתו, מה ראוי לומר ומה צריך לומר כדי שלא להיתפש במבחן ההיסטוריה כדון קישוט הנלחם ללא תכלית בטחנות רוח. ואל לנו להכחיש כי הבנה זו טובה לנו.
• • •
המשמעות המדינית של נאום
ברק אובמה באיפא''ק היא, כי מדינת ישראל הייתה מיטיבה עם עצמה לו הייתה מזרזת את ההתיישבות ביש''ע, כי ההתנתקות היא טעות גורלית, כי מדיניות משרד החוץ וממשלת ישראל הימנית היא המדיניות הנכונה (בהשוואה לתקשורת ולקיצוני השמאל) וכי גם עתה צריך לממש וליישם התיישבות רבתי בכל שטחי יהודה ושומרון מעבר לקו הירוק, ובעוד זמן מה - גם בחבל עזה.
וזאת - מהסיבה הפשוטה, שהעולם מתייחס למצב קיים, לאחר כיבוש, ולא כפי שסבר תחילה אך לא מזמן ברק חוסיין אובמה בנאומיו הקודמים כי ''כיבוש מונע שלום''.
הגבולות צריכים להיקבע לאור תוצאות של מלחמות וכיבוש, וקיום מצב מציאותי ממשי בשטח. כך היה תמיד וכך גם יהיה. כך נוסדה ארה''ב – ללא שום שורשים היסטוריים, קל וחומר – ישראל הנשענת על מסורת בת אלפי שנים של זכות השיבה לציון.
זו הסיבה שברק אובמה קבע בנאומו כללים חדשים ושונים ממה שידע לפני זמן קצר ביותר, והם, שאין לדרוש ממדינת ישראל חזרה לקווי 1967 ואין לקדש דווקא את המלחמה ההיא, שהרי אם 67, אז 47, ואם 47 – אז לא צריך בכלל את מדינת היהודים בתבל.
הבנה כה פשוטה מתבקשת לאור בחינה היסטורית, ויש להניח כי ברק אובמה קיבל שיעורים בהיסטוריה דרך משרד החוץ הישראלי וראש הממשלה.
אכן מדובר בנאום היסטורי אשר צריך למנף התיישבות ופיתוח, ולהשתיק את שלום עכשיו סופרי הבתים ביש''ע, כמו גם את רואי השחורות, ושלא לדבר על מכחישי השואה שונאי ישראל וחורשי רעתה.
צריך להבין עוד משהו:
זה לא שנשיא ארה''ב שינה משהו בתפישת המדיניות הישראלית, אלא שהוא התחיל להבין, מאוחר ביחס לתקופת כהונתו, מה ראוי לומר ומה צריך לומר כדי שלא להיתפש במבחן ההיסטוריה כדון קישוט הנלחם ללא תכלית בטחנות רוח. ואל לנו להכחיש כי הבנה זו טובה לנו.
נשיא ארה''ב אמר במפורש כי אין לקדש את גבולות 1967 מפני שצריך להסתכל אל המצב המציאותי בשטח.
לו גוש אמונים היה יותר משפיע – היינו כיום במצב הרבה יותר טוב מבחינה מדינית ומהרבה בחינות נוספות. לו היה שלום עכשיו יותר משפיעה על המדיניות של ממשלת ישראל – היינו מוצאים את עצמנו הרבה יותר גרוע, לאור נאום איפא''ק.
השינוי בתפישת עולמו של נשיא ארה''ב ובנטייתו לכיוון מדיניות ממשלת מדינת ישראל נזקף לזכות כמה גורמים:
א. בראש ובראשונה – מדיניות משרד החוץ וראש הממשלה.
ב. האירועים הבינלאומיים כולל ספטמבר השחור – הצתה מאוחרת.
ג. חיסול בן-לאדן ללא משפט הוא מהווה גם תוצאה של השינוי וגם תמיכה בכיוון זה.
ד. המודל של השתלטות הדרגתית של האסלאם באירופה – יוצר הרתעה מסוימת אצל מדינות העולם החופשי.
ה. מאורעות שלטונות העריצות בסוריה, מצרים, לוב ועוד, הם בני השפעה על מדיניות ארה''ב, וזו רק ההתחלה.
ועוד משהו, שחייב להיאמר:
לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו – יש חלק משמעותי ביותר בשינוי שחל במדיניות נשיא ארה''ב בקשר למזרח התיכון, בהיותו בר שיח עם ממשל ארה''ב ובדרגה מעל רוב אנשי הממשל שם, לרבות הנשיא, בבחינת כישוריו לפי הקריטריונים האמריקאיים.
משמעות הנאום
למרות רצוני העז לא הצלחתי להבין
