סטודנטים בכול העולם, ובאחרונה גם במדינות רודניות, הם תמיד האוונגרד שצועד לפני המחנה בכול סוגי עוולות חברתיות וכלכליות, במדינות ובעולם, ולא רק בכול הקשור בתנאי הלימוד של הסטודנט, כמו שכר לימוד, דיור וכד'. מבחינה זאת אפשר בהחלט להגדיר את הסטודנט הישראלי כשמרני, וכמי שתוחם את מחאתו לתכלית ספציפית, כמו שכר הלימוד ובעיית המחסור בדיור, ולא לענייני חברה ושלטון וסדרי עדיפויות חברתיות כלכליות. זה היה המצב עד כה. אפשר ובעקבות המחאה הציבורית הרחבה הגישה הזאת תשתנה.
• • •
לקראת ההפגנה במוצ''ש ב- 23 ביולי דווח כי היו חילוקי דעות בקרב משתתפי הצעדה וההפגנה. בעוד שהתאחדות הסטודנטים הארצית ביקשה למקד את ההפגנה בדרישות נקודתיות כמו פתרון מצוקת הדיור, הרי משתתפים רבים במחאה סברו כי על ההפגנה לעסוק במגוון נושאים רחב יותר.
יו''ר התאחדות הסטודנטים הארצית,
איציק שמולי, מצוטט בשיחה עם
''הארץ'' כי קיימת מתיחות באשר למסר שתעביר ההפגנה:
אני כל הזמן אומר שהסטודנטים יצאו לרחוב בשביל עניין הדיור. זה היה ככה ונשאר ככה, לחפש פתרון לבעיית הדיור. אני ממוקד מטרה ונחוש להשיג אותה. קשה לי לחיות עם זה שהמסרים עלולים להתפזר. איציק שמולי הוא אכן דוגמה למה שאני מתכוון כאשר אני מדבר על שמרנות. אצל איציק שמואלי, נושא הדיור כאילו מנותק לחלוטין משאר בעיות המדינה. ניצולי השואה לא היו שם בשל מצוקת דיור, אחיות לא היו שם בשל מצוקת דיור, מובטלים מעיירות פיתוח לא היו שם בגלל דיור, גם לא יוזמי מחאת הקוטג''.
יונתן לוי, אחד ממובילי המאבק, אמר כי
הדיור יעמוד בחזית ההפגנה, אבל כן יש פה קריאה חברתית רחבה יותר. המאמץ משותף, המדינה נעלמה מכל כך הרבה תחומים ולא רק מתחום הדיור ולכן הם נואמים כדי לחזק את ידי דיירי ערי האוהלים בכל הארץ.
מחאה נגד כול העיוותים החברתייםדבריו של יונתן לוי אשר נאמרו לפני ההפגנה, אוששו את תוכנה. למאבק נרתמו עשרות ארגונים חברתיים, תנועות נוער, ארגוני נשים, רופאים, עובדים סוציאליים ויוזמי מחאת הקוטג'. בהפגנה באו באוטובוסים רבים ממאהלי מחאה שקמו בימים האחרונים בכל רחבי הארץ. ואכן רבבות, השתתפו בהפגנה מוצלחת זאת. וזאת הייתה בעצם יריית הפתיחה למה שעשוי לקרות בעתיד, אם השלהבת הזאת לא תיכבה. מה היה הפגם אילו הוצהר כי ההפגנה הזאת היא נגד כול העוולות החברתיות. הסיבה היא כי כמו הקוטג' שכבר מחמיץ והוא כמעט out הדיור הוא in והסטודנטים, או רובם או אלה שמייצגים אותם, אוהבים מה שהולך ומה שהולך עכשיו היא דיור. ואגב, זה אמור גם לגבי מארגני אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד שגם הם התמקדו תחילה בתופעה נקודתית, בשעה שהיא חלק בלתי נפרד מכול מערכת הנורמות המעוותת שהשתרשה במדינה ובחברה. הא ראייה המוחים מכול צבעי הקשת החברתית, לא קבלו את תוכניתו של ראש הממשלה שאותה הוא פרסם במסיבת העיתונאים ביום ג'. כי זה לא רק דיור ולא רק סטודנטים והיסעים שלהם לקמפוסים. ציבור המפגינים ראה בכך ניסיון להפריד את מאבק הסטודנטים מן המאבק הכללי.
מסיבה זאת גם יו''ר איגוד הסטודנטים איציק שמולי, ראה עצמו תומך בהמשך המאבק.
אחת התופעות המעיינות, או נכון יותר המופע המעניין, היה המופע של הממונה על ההסברה במשרד ראש הממשלה, בתוככי המפגינים, כאילו שהוא חלק מהם. כתב ערוץ 1
רותם אברוצקי, שהוא כתב מעולה בנושאי סביבה מצא הפעם, ''במקרה'',
בסביבה את
גידי שמרלינג יועץ ההסברה של ראש הממשלה וכמתבקש, נתן לו את המיקרופון, כאילו הוא, כמייצג את הבוס שמזדהה עם המפגינים ויעשה את הכול לתיקון המעוות. עוד גימיק מבית מדרשו של
נתניהו, שערוץ הציבורי מספר 1 נותן לו את הבמה. הרי אנו יודעים שהאיש שממונה על יחידה שלמה במשרד רה''מ יושב בדרך כלל בלשכה, ושם מקומו להתראיין. לא אתפלא אם ביבי ילבש חלוק לבן ויפגין לצד הרופאים. ערוץ 1 יהיה שם.
ועוד משהו עורר את תשומת לבי במהדורת החדשות של ערוץ 1 בהקשר של השביתה. ב''מבט'' ביום ג' הופיעה סתיו שמיר, ממארגנות ממחאת הדיור, והסבירה את הסיבות להמשך השביתה. על כך באה שאלה של המגיש
ינון מגל: ''מה יסָפֵק אתכם, או שבכלל שום דבר לא יסָפֵק אתכם''. זאת שאלה תמוה אם לא נרגנית ואפשר עם שמץ של נטייה פוליטית, או סתם תכונה בוטה. מגיש במהדורת חדשות מרכזית , גם אם לא אחראי על התוכן חייב להתמצא בחומרים, ולשאול שאלות ענייניות, ולא כוללניות כעוסות ומתגרות. אם הוא לא מצויד באלה מוטב לו שלא לשאול. באותה מהדורה גם בישר לנו הפרשן הכלכלי המצוין של ערוץ 1,
עודד שחר, כי המאבק על שינוי מערכת הערכים בחברה הישראלית שהתערער בשני העשורים האחרונים, הוא מערכה אבודה. אני מקווה שכול אלה, בקרב הצעירים ותושבי הפריפריה, אשר פרצו את הסכר, לא יקבלו את אמירתו של שחר כאקסיומה. גם אם היה לה יסוד, לא היה לה מקום בהזדמנות הזאת. הוא פרשן ולא נביא. וודאי שדברים רבים שהכו שורשים במשך שנים קשה לתקן מהר, אבל יהיה זה הישג אם חלק מן העיוותים יתוקן בשלב מוקדם.בתנאי שאמירתו של עודד שחר לא תרפה את ידם. ובהקשר זה אמירתו של עודד שחר כי האולטימאטום שהגיש יו''ר ההסתדרות עופר עיני לרה''מ להיפגש איתו עד יום א' ולא - ההסתדרות תנקוט אמצעים - היא אמירה חצופה, ורה''מ לא צריך להיענות לדרישה, גם הערתו היא חצופה ולא במקומה. האולטימאטום של עיני מקומם, אך הערת עודד שחר מקוממת לא פחות.
אופס... שכחנו את ההסתדרות החדשה
ואכן בטרם נעלם מן האופק הקרון האחרון של ''רכבת העמק'' של המחאה הציבורית, רץ אחריה מזכיר ההסתדרות עופר עיני והספיק לקפוץ עליה תוך שהוא מכריז במגפון כי ההסתדרות תכריז על סכסוך עבודה אם לא יימצא פתרון לבעיות של הציבור בשכבות התחתונות ובשכבת הביניים. איחור זה אפשר לעיני, להצטרף ברגע האחרון ל ''שורת המקהלה'' שראתה מלכתחילה את הבעיה במלוא היקפה, ולא רק בעיה בודדת של מצוקת דיור. וכאן אנו חוזרים להפגנה הגדולה במוצ''ש. אמנם אם לדון לפי השלטים בהפגנה המוטיב הדומיננטי היה דיור, כנראה על פי בקשת המארגנים בשם הקונצנזוס. אבל הנימה הכללית הייתה הרבה יותר רחבה. זאת הייתה מחאה קלסית נגד חלוקת משאבים משוועת של השלטון, מחאה מצד הציבור הרחב כולל מערי הפיתוח המוזנחים אך בעיקר המעמד הבינוני. זה היה כמו מים שגולשים אי שם מן ההר,הופכים למפל ואחר כך לנהר שוצף. לא מארגנים אותו, הוא זורם אם יש מאיפה. זה היה הציבור ששתק כול הזמן וזה שמהווה חמור המשא של החברה ישראלית. עם זאת היו גם היו כמה שלטים אחרים שעסקו גם במקור התחלואה הכלכלית חברתית.
במסגרות סגורות אתה שומע סטודנטיות וסטודנטים מתלוננים שאם המצב לא ישתפר, הם יחפשו עבודה ודיור בחו''ל בתחומי ההייטק הרפואה וכיוצא באלה. עובדי ''פרי הגליל'', בחצור הגלילית,אם יפוטרו, לא יכולים לאיים שיהגרו להולנד כדי לעבוד שם במפעל לעיבוד פרי. היכנסו לאתרים הגדולים ותבדקו את הנתונים כמה מפעלים נמצאים בסכנת סגירה בעיקר בפריפריות כמו עכו, קריית שמונה, שדרות, יבנה, אום אל פחם ועוד. וכמה עמותות סיוע מצויות על סף חידלון ותגיעו למסקנה כי הבעיה איננה נקודתית כמו העדר דיור. הרי קשה לומר לממשלה שהסיוע לדיור יבוא על חשבון בריאות, סעד, חינוך וכיו''ב. הבעיה היא, כמו בכול מקום, ובכול משטר, בעיית מאקרו. הריכוזיות של ההון היא בעיית מאקרו, וככול שהוא ירוכז יותר ככה זה יבוא על חשבון סגירת מפעלים קטנים או עצמאיים בנימוק של ייעול, וייעול פירושו פיטורי עובדים. מבחינה זאת יש יסוד לטענתו של
קארל מרקס ב''
קפיטאל'', כי הקפיטליזם מרוויח יותר כספים מעבודת הפועלים מאשר מן המוצר. לכן, תמיד כאסטרטגיה או כאיום, כול אימת שתשמעו התייעלות, הפירוש המעשי הוא פיטורים. בהקשר זה אפשר גם לעסוק במס חברות, במיסוי הון ונכסים במידה, ככה שהטייקונים לא יאיימו לברוח. אני לא שונא קפיטליסטים, כול עוד לא שודדים.
מסגרת אחרת של המאקרו הוא הפניית המשאבים הלאומיים למטרות לא ראויות. משאבים אדירים מופנים להתנחלויות, שאת חלקם נאלֵץ לעזוב. לא מדובר רק בתחום הדיור, שגם כאן הבנייה לא רק גדולה יחסית לבנייה בקו הירוק אלא גם מסובסדת במידה ניכרת. מאות אלפי שקלים מוצאים על כבישים בנתיבי ההתנחלויות אשר משרתים קומץ תושבים בהשוואה לכבישים בישראל. מערכות חינוך מועדפות, מוסדות ציבור (כפי שציינתי במאמר שלי ''
בין קריית 4 לקריית 8'') זה לא בא על חשבון דבר אחד בלבד כמו דיור אלא על חשבון כול התחומים שקשורים ברווחתם של אזרחי ישראל. זה אמור גם לגבי האפליה לטובת אברכים שאינם עובדים, ותמיכה אחרת במגזר הדתי, בלתי יחסי, כפי שזאת באה לידי ביטוי בין היתר בדיור המסיבי לדתיים בבית שמש, על חשבון הציבור החילוני.
עוד מסגרת שראויה לפרימה הוא תקציב הביטחון, שחלקו הארי הולך לכוח אדם, ולאו דווקא לכלי מלחמה. זאת פרה קדושה שמזמן ראויה לדיון ציבורי. וכל מי שמנסה לרדת לשורשי הבעיה, לא יכול להתעלם אצלנו מן ההיבטים האלה. גם באמריקה הגדולה והעשירה, המלחמות בפקיסטאן או באפגניסטן מלבד אבדן חיים, עולות ממון, כלומר כספי משלם המסים. ועוד פרט מאיר עיניים. בכתבה בעיתון ''ניו יורק טיימס'' של
ניקולס כריסטוף, אחד הפובליציסטים הגדולים באמריקה, הוא מציין כי
גנרל בכיר משתכר בערך פי עשרה מטוראי... ועל כך מעיר וסלי קלרק גנרל בדימוס ש''זה היישום הטהור ביותר של סוציאליזם שאפשר למצוא'' ( ד'מרקר 25.7.2011 ) ככה באמריקה הקפיטליסטית. ואילו בצה''ל משכורתו החודשית של אלוף היא 45,000 שקל לחודש, בעוד שמשכורת טוראי היא פחות מאלף. על פי נתונים שונים המשכורת של מפקדים בכירים בצה''ל עלתה ב-14 השנים האחרונות ב-94% ואילו השכר הממוצע במשק עלה ב-27% בלבד.דוגמה בולטת לא רק לחוסר שוויונות משווע אלא להוצאות כספיות מופרזות על חשבון הוצאות למטרות חיוניות יום יומיות של האזרח.
מחאה נגד תקציב ביטחון מופרזואגב, אם שמתם לב, ואני שמתי לב, שככל אימת שישנה איזו התעוררות של מצוקה כלכלית חברתית, אנו שומעים ברקע על פריסה רחבה של ''כיפת ברזל'' ונוסף באחרונה '' שרביט קסמים'' (הכיפה והשרביט) ידיעה מתוזמנת שמביאים כול הכתבים והפרשנים הצבאיים. ואני לא רדוף פאראנויה בכול הקשור לצה''ל ויש לי פינה חמה לצבא ההגנה לישראל מאז שהוקם במלחמת העצמאות. אבל ודעות כאלה מטעם משרד הביטחון באות להצביע על כך שלא מדובר בפרה קדושה של תנובה,ולא של ההודים. מדובר בפרה קדושה ששמה ביטחון. ובביטחון לא נוגעים. אז במה כן נוגעים?
וזה אמור לא רק בפריזמה שמציגים סטודנטים או גופים אחרים אשר מתמקדים בבעיה נקודתית מסוימת, תהיה זאת בריאות, סעד או דיור, בלא להביא בחשבון את ההיבט הלאומי הרחב. כול מי שטוען למנהיגות, ברמה הציבורית או האישית, חייב להביא בחשבון היבט קרדינאלי זה. מסיבה זאת פוליטיקאית אקטיביסטית כמו שלי יחימוביץ' אשר פעלה רבות בתחום הכלכלי חברתי, וקבלה את מרב החשיפה בתחום הזה, לא יכולה להיות מנהיגה של מפלגה, וודאי שלא מפלגת העבודה, שעל דגלה מצויים לא רק תחומי רווחה אלא גם שלום, אשר אם יושג, יפתור ללא ספק חלק גדול מן התחלואים של החברה הישראלית. המצב הכלכלי חברתי שלנו נגזר במידה רבה ממצבנו המדיני.
על מה הפגינו הסטודנטים
עם מפגין מכיכר הלחם מחאות של סטודנטים בכול הקשור לתנאי הלימודים שלהם, כולל שכר לימוד, דיור בקמפוס, דאגה לתעסוקה ועוד, הם לא רק זכות הם חובה גם לגופו של המאבק וגם כדי להביא לתשומת לב הציבור כיצד המדינה והחברה מתייחסים לדור הבא של האליטה הישראלית בכול התחומים. וככה אנו מוציאם שהסטודנטים הפגינו נגד חוק האברכים, למען עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל, למען שיפור תנאי סטודנטים בתחום הרפואה, מחאה נגד וועדת שוחט להפרטת ההשכלה הגבוהה ועוד מחאות אשר המכנה המשותף שלהם הוא התחום הסטודנטיאלי. הייתה פעם איזו הפגנה למען חברה דמוקרטית בישראל, וזאת הייתה במסגרת מחאות בינלאומיות דומות, מחאה שבה התחילו הסטודנטים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
לעומת זאת באתר ''עבודה שחורה'' ( 27.10.2010 ) על מצב אפריקנים מבקשי מקלט בישראל צוין בכתבה שבהפגנה למען מבקשי המקלט, כמעט ולא היו סטודנטים: יחד עם אוכלוסיית מבקשי המקלט חיים בתל אביב בערך 410,000 איש, בעיר השמאלנית ביותר בישראל, ההשתתפות של השמאל הייתה דלה. אפילו בעיר כמו תל אביב, במזג אוויר נוח, ביום שישי בצהרים,
השמאל הישראלי מפגין חולשה. הפגנת החולשה הזו נובעת מהעובדה שאפילו בקרב בוחרי השמאל הלא רבים שנותרו, די ברור שהמאבק הנוכחי הוא אולי צודק אבל הוא בטח לא חכם (
השמאל הישראלי טועה...).
זה ניתן לומר במידה רבה של סבירות בכול הקשור בתיחום המחאה לבעיית הדיור. הסטודנטים בקרב עמם יושבים ולכן הם לא יוציאו מרץ על מה שלדעתם לא ניתן להשגה. אבל גישה כזאת מתאימה אולי לאזרח סתם, ואפילו קשה יום. מסטודנטים אנו רשאים לצפות לגישה רחבה הרבה יותר של התייחסות למציאות החברתית, כלכלית, מוסרית שאליה התדרדרה החברה הישראלית בשנים האחרונות. אין זה משנה הרבה אלה גורמים מינפו את התופעה הזאת. משנה הרבה איך אנו נתקן את העיוותים היסודיים, כולל מאמץ אדיר לערעור מערכת המשפט בארץ, לפני שיהיה מאוחר מדי. מצופה מן הסטודנט הישראלי שישמיע את קולו במגפון רב העוצמה ביותר. זה כולל,אגב, גם את הסטודנטים שיש להם זיקה למפלגת, ''ישראל ביתנו'' שישאלו את מנהיגיהם מה הם עשו בתחום הזה להקלת החיים בחברה שלנו, כולל בנושא גיור למשל, או השתלטות הממסד הדתי על חיינו. במקום מטלות אלה הם מחפשים מרגלים מתחת למיטה, וגאווה לאומית מעליה.
עסקי סטודנטים
לא שרנו לך ארצנו, ולא פארנו שמך, זעקנו - ארץ אהובהלהסתדרות הסטודנטים יש מספר זרועות עסקיות ותעסוקתיות, ביניהם ''סקופוס'' לשווק, שע''ל לתעסוקה ועוד מוסדות שבאים לשרת את ציבור הסטודנטים. אבל הדובדבן בקצפת למעלה היא ''איסתא''. לסטודנטים קרה כמעט מה שקרה לתנועה הקיבוצית. נזכיר רק את קבוצת איסתא, ''
איגוד סטודנטים לתיור אקדמי''. החברה לתיירות ונופש שנוסדה על ידי הסתדרות הסטודנטים בשנת 1956 כדי לאפשר יציאות זולות וחופשות לסטודנטים, היא כיום רשת הנסיעות הנופש האכסון, ותיירות ספורט וענפים אחרים, הגדולה ביותר בישראל. לפי נתונים שמתפרסמים יש לה יותר מ-40 סניפים בארץ ושלוחות בערים הגדולות באירופה. היא אימפריה תיירותית מניבה הון.
בשרשרת המזון הכלכלית שלנו, מה שהייתה פעם חברת ''הסתור'' ההסתדרותית לתיירות, נשאב על ידי ''אמריקן אקספרס'' הבינלאומית, ואמריקן אקספרס נבלע על ידי ''איסתא''. וזאת חברה שרשומה בבורסה. כלומר הסתדרות הסטודנטים בע''מ היא כיום חלק מן הממסד הכלכלי, כאשר זה נוגע לרווחים, ואילו כאשר מדובר בשכר לימוד, בדיור הם חלק מן העם. ולא צריך להרגיז את הממסד. במקרה הטוב, יורים בתורכים ונחים. אבל את סופה של הבדיחה מעטים יודעים. תחילתה כאמור כאשר במלחמת עולם הראשונה גויסו יהודים לצבא הרוסי במלחמה נגד הגרמנים והאימפריות האוסטרו הונגרית והעותומאנית. בצר לה, אימא יהודייה מנסה להרגיע את הבן ואומרת: ''מה כבר יהיה, הורגים תורכי ונחים''. וכאן בא החלק השני, שמוכר פחות ''ומה יהיה כאשר התורכי יהרוג אותי?'' שואל הבן את אימו. על כך עונה האם בהשתוממות ''מדוע שיהרוג אותך, מה עשית לו?''
זה בערך מה שאמר בתחילת המאבק איציק שמולי. מפגינים נגד דיור ונחים. בינתיים ''התורכי יורה בנו''. הנה ביבי מטיף לשריו, שלא יזחלו מתחת לאלונקות. זאת בשעה שכול המדינה חולה. הסטודנטים הם חלק מן המדינה, הישגיה ובעיותיה. במקום לצמצם את אופי ההפגנה עליהם להעמיד אותה כחוליה בשרשרת העוולות שנעשו לציבור הרחב, ציבור שהסטודנטים הם חלק ממנו, אבל רק חלק, כשם שבעיית הדיור היא רק חלק מתחלואי החברה שלנו.החברה נהרסת ברצף על ידי ביבי נתניהו ושותפיו לקואליציה כדי לשמור בכול מחיר על שלטון כושל. במערכה הזאת כול הציבור הסטודנטיאלי ללא הבדל השקפות ודעות, חייב לעמוד בראש המחנה - להיות החלוץ ולא המאסף.
הסטודנט הישראלי השמרן
נרגעתי .
