פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הרהורים על חג החנוכה
יוסף אליעז (יום שני, 19/12/2011 שעה 15:00)


הרהורים על חג החנוכה

יוסף אליעז



החג הזה לא היה אהוב במיוחד על רבותינו. יותר מדי גבורה אנושית הצטברה בו, ודומה כי ראו בו איזה פיחות בְּיִחוּס הגאולה שבו לקדוש ברוך הוא. החג מוזר מעט באורכו ובמצוות הנהוגות בו.

בעוד החג הקדוש ביותר ביהדות, שהוא שבת שבתון, יום הכיפורים, מִשְׁכוֹ רק יום אחד, וכך למעשה גם החג השני בחשיבותו, ואולי השלישי אחרי הפסח, ראש השנה, בו נכתב גורלו של האדם לדעת המאמינים, נמשך אף הוא רק יום אחד, שהורחב ליומיים, הנה חג החנוכה נחגג שמונה ימים תמימים.
אין ספק ששלושת המועדים, פסח, שבועות וסוכות קבלו יֶתֶר חשיבות מחגים של גאולות או הַצָּלוֹת מאוחרות יותר, כמו חנוכה ופורים, מסתמא, בין היתר, מחמת קדושתם מדאורייתא, מִצַּו התורה עצמה.

השבת, החוזרת מדי שבעה ימים, מסמנת אירוע חשוב בתולדות האנושות, היא חג בריאת העולם. בשונה מכל חג אחר היא נחגגת כ-‏52 פעמים בשנה. אפשר ויש לתמוה מדוע לא נקבע במפורש, שלא על דרך הפרשנות, יום מוגדר נוסף בשנה לציון הבריאה.

נס אחר, הנוגע לכלל האנושות, הוא תום המבול וההתחייבות האלוקית שלא להשיבו עוד. אירוע מכונן זה, שמשמעו יצירת כל העולם כולו מניצולי התיבה, ו''אתחול'' מחדש של כל האנושות מזרעו של נח – לא זכה לחג משלו.
כמו כן לא נקבעו תאריכי חג מיוחדים לאירועים חשובים בתולדותינו, כמו ניפוץ הפסילים בידי אברהם והופעת האמונה באל אחד, המונותיאיזם. גם לא צוין יום כניסתו של אברהם לארץ, והבטחתה לזרעו, אם כי אולי אפשר, בדוחק, ''להדביק'' אותה לט''ו בשבט המציין מצוות וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם... ואברהם אכן נטע אשל בבאר-שבע.

גם סיפור יוסף, והצלת משפחת אביו, ולמעשה כל עם ישראל, (וכל אוכלוסיית האימפריה המצרית מרעב), לא צוין בחג מיוחד. לא נקבע מועד לתשועות העם בגבורת השופטים – שמגר בן ענת, גדעון הוא ירובעל, יפתח הגלעדי, שמשון, ועוד ועוד. כך גם אין אנו חוגים את יסוד המלוכה, אולי משום שהנביא בזמנה, שמואל, כה התנגד לה ודומה שגם המקרא לא התפעל ממנה.
לי לא ידוע על חג מפורש לחגוג את בנין מקדש שלמה, או את שיפוצו והרחבתו בידי הורדוס, וחג שיבת ציון נבלע בחג פורים, ללא ציון מיוחד.

אכן סיפור יציאת מצרים היה מועד מכונן בהיסטוריה של עם ישראל, והוא מוזכר כמעט בכל תפילה, ובעיקר בקידוש בשבת, ולכבודו נקבעו שני חגים ארוכים: פסח וסוכות. העם יצא מעבדות לחרות ובתהליך ארוך, שראשיתו נדודים של 40 שנה במדבר ומות יוצאי מצרים, שב עַם-העבדים וחזר להיות עם בני-חורין.

הצלת העם מהגלות בימי כורש, עזרה ונחמיה, אחרי שנגזר דין כל העם היהודי למות, בחותם אחשוורוש, זכה לחג בן יום אחד, פורים, שהקדושה שבו נבלעת בתחפושות הקרנבל ובשתית היין, שכה אינם מתאימים למסורת הרצינית, המכובדת ו''הכבדה'' של היהדות.
כלום הנס בפורים, שקרה בחו''ל, כה נופל מנסי החנוכה? אולי.

חג החנוכה יש בו כמה וכמה תכנים. דומה ששנים-שלושה הם החשובים ביותר: מבחינת הדת הוא חג הגאולה משליט זר שניסה להעביר את העם על דתו. כמו כן הוא מסמל את טיהור המקדש והשבתה של עבודת הקודש. ההיבט השלישי הוא לאומי: השחרור משעבוד לחרות משלטון זר ועוין, וכינון מחודש של מדינונת עצמאית. אבל- שמונה ימים?!

ומדוע שמונה? האם בשל נס פך השמן, שהספיק למאור לשמונה ימים? כלום נס קטן זה - המשתווה אולי לצפחת השמן שלא חסרה, אשר שבה והתמלאה מעצמה כברכת אליהו הנביא לאותה אלמנה צרפתית - מצדיק אורך כזה של חג? כלום תאורת המקדש חשובה יותר מטיהורו? מהנצחון על חילות יוון-היא-סוריה? או שזו סתם אגדה חביבה?

חנוכה הוא חג האור. ידועה המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי שהורה שיש להדליק בערב הראשון שמונה נרות ולהפחית בכל יום נר אחד, לבין בית הלל שהורה שמעלים בנרות ובכל ערב מוסיפים נר. הדעת נותנת שההלכה צריכה היתה להיות כבית שמאי, שהרי החג נופל בכ''ה בכסלו, ובכלל בכל חג ארוך ביהדות היום הראשון הוא החג העיקרי, ולעתים- כך גם היום האחרון. מה טעם ראו פה לסטות מהנוהג? דומה שמדובר בהיבט פסיכולוגי- אין מפחיתים בקודש וממעיטים את האור מיום ליום. ככתוב: מַעָלִין בקודש ואין מוֹרִידִין.

שוב - אם נחזור לסיפור פַּךְ השמן - הנה הנס גָּדַל מיום ליום, שמן שֶׁדֵּי בו ליום אחד, הוסיף ובער וכל יום-של-אור נוסף הגדיל את הנס.

אפשר לתת בחג החנוכה עוד ועוד סימנים.
מלכתחילה האור נוסך שמחה. כבר בבריאה: הפעולה הראשונה של בורא עולם היתה לצוות יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. הברכה הגדולה מצאה ביטויה בפסוק: ''ויוציאנו מחושך לאור''.
האדם הקדמון צָעַד צַעַד עצום בהתפתחות האנושות משהצליח לשלוט באש ועלה בידו להדליקה לאור, לחום ולהכנת מזון, ולהשתמש בה ככלי נשק רב עוצמה מול חיות הַטֶרֶף שאיכלסו את עולמו. כך גם האריך לעצמו את שעות האור ליצירה, לחינוך ולכל צורך.
היו דתות, כמו בפרס ובהודו, שעבדו את האש. גם במקדשנו בערה אש התמיד.
הקרבת הקורבנות, כולל במזבחות הראשונים שבנו אבותינו, הצריכה שימוש באש. כאשר האלוקים מקבל את הקרבן - הקורבן מְאוכָּל באש. די אם נזכיר את פרשת ''האש הזרה'' בה נכוו בני אהרון, וכן את האש שעלתה במזבחו הרטוב של אליהו הנביא על הר הכרמל.

האש היא קמצוץ מן השמש, אשר חוּמָה נותן אור וחיים לעולמנו. ואם הדלקת הנרות היא זכר לתאורת הנס של בית-המקדש, הנה האור בביתנו הופכו למקדש- מעט, כל עוד הנרות דולקים.

הנרות אסורים בשימוש: ''ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם, לראותם בלבד''. בזה שונים הנרות ממרבית הקורבנות: שברובם, לאחר הסכת הדם על המזבח, שריפת הַחֵלֶב והסרת הנתחים לַכֹּהֵן - המקריב אוכל את בשר הקורבן.
הנרות גם אינם אמורים לדלוק בתוך הבית פנימה, אלא יש להדליקם בחלון, כך שיראו בחוץ, להגדיל פרסום הנס.

הבה נשים לב – חג החנוכה אינו קרוי חג הָאוֹרוֹת, אלא ''חג הָאוּרִים''. אוּר הוא גם אוּר וגם אש.
מי יתן והאור ואש-התמיד בלבנו לא יכבו לנצח.

חג אוּרִים שמח.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


חג שמח!!!
המסביר לצרחן (יום שלישי, 20/12/2011 שעה 14:58) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חג החנוכה הוא אינו חג ''לא אהוב במיוחד על רבותינו'', אלא שהוא חג שמחוץ לקונטקסט של התנ''ך. טיבעם של חגים שלא התפתחו ונחתמו בתוך סיפרי התנ''ך שהם פחות חגים המצריכים מלאכה מלאה לקיומם. נכון היה להשוות את חג החנוכה לחג פורים, שמציינים מאבקים לאומיים נגד צוררים. בעוד שחג פורים זכה לספר שלם בתנ''ך עם מנהגים מיוחדים לו, הרי שחג החנוכה שהתווסף לחגי ישראל רק בסוף המאה השניה לפני הספירה. חג פורים התרחש והצטרף באמצע - סוף המאה ה-‏6 לפנה''ס. לכן לא צריך לראות כוונות של הטיה וזילזול בחג החנוכה.

לגבי חג בריאת העולם נדמה לי שראש השנה הוא גם חג בריאת העולם כמו שכתוב במשנה: ''באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.''. יש הנוטים לטעות ולחשוב שניסן הוא חודש בריאת העולם משום שעד שנתיישב עם ישראל בארץ ישראל היה נהוג לומר שניסן הוא ראשון לחודשים. אבל הכוונה היתה הראשון לחודשים לצאת ישראל ממצרים ולחירות. עם התגבשות המסורת האמונית בתקופת השופטים בסוף האלף השני לפני הספירה, הועתק ציון ראש השנה ל-א' בתשרי הנחשב כאמור לראש השנה לשנים. היהדות עברה מהפך מציון ראשית השנה באירוע מכונן לאומי (יציאת מצרים) לציונו בתאריך שהיה מקובל במזרח הקדום לחשב את ראשיתם של השנים.

חגי ישראל אינם חגים אישיים להוציא את יום כיפור. לכן אין טעם לטעון שלכאורה חסרים חגים שמציינים את אברהם מנתץ הפסלים, או מועד עקידת יצחק ושאר אירועים אישיים שיש להם משמעות לאומית ואמונית. יום כיפור הוא יום התעמית, הכפרה והסליחות של כל יהודי באשר הוא, והוא לא חוגג את העבר אלא הוא חלק מקיום מצוות היהדות בפועל לצורך ניקוי הנפש וחיזוק היושרה של הפרט. מכאן שלמעשה חג זה ככש שהוא פרטי אישי אבל תקף על כולם באותה מידה, לכן הוא גם חד דתי לאומי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי