פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לוחמה פסיכולוגית נגד איראן היא חרב פיפיות אם תעבור את הגבול
צבי גיל (יום שישי, 02/03/2012 שעה 10:00)


לוחמה פסיכולוגית נגד איראן היא חרב פיפיות אם תעבור את הגבול

ברק מכה שוב

צבי גיל



אפשר ובדיעבד האייתולות הקנאים בטהראן עשו איתנו חסד בכך שהעירו את הדוב הגרעיני מעמימותו. שכן, כול עוד העמימות תוחמה לעצם היות ישראל מצוידת בנשק גרעיני, היא מלאה תפקיד חשוב, גם אם העולם כולו ידע מזמן את האמת. אולם כאשר העמימות חוצה את גבול הפוטנציאל והופכת לעניין ביצועי, הדוב לא רק שיוצא מרבצו אלא מתחיל להיות מסוכן. מכאן שזאת סוגיה שונה מאוד. ולכן יש חשיבות מרבית שהעם יהיה מעורב בה עמוק ככול האפשר, ולא רק ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה כולה. הפעם- העם גם כן.

• • •

אפשר להביא הרבה דוגמאות החל במלחמת העצמאות וכלה במבצע ''עופרת יצוקה'', בכך שההנהגה קבלה הכרעות קשות של מלחמה ושלום והעם תמך. גם אז, ברוב המקרים, למעט במלחמת השחרור, עד גבול מסוים. אבל כיום בשנת 2012 אם העם יישאל אם הוא מסכים שנצא במכת מנע נגד איראן, על כול הכרוך בה, כולל הסכנה להרס המדינה, אין כל סבירות, בלשון המעטה, שהוא יענה : הן! ישנן דרכים לבדוק זאת בסקרים סמויים. גם אם אלה אינם מדויקים, הם מצביעים על מצב רוח ואפשר כי במקרה זה הרבה יותר מאשר הלך רוחות. אבל איש לא יהין לערוך סקר כזה מחשש שהוא ישחק לידי האויב בלוחמה הפסיכולוגית שלו ובלוחמה פסיכולוגית עסקינן כרגע.

הנחת היסוד כי איראן מצוידת בנשק גרעיני מהווה סכנה קיומית לישראל, היא לדעתי ולדעת רבים,הנחה מופרכת, וגם מסוכנת לעצמה. אם היא מהווה סכנה, הרי זאת גדולה לאין ערוך מול העלם הערבי-המוסלמי, ובמידה רבה נגד העולם כולו כולל רוסיה וסין שגיבו את טהראן בזירה הדיפלומטית . מדובר לא רק בצעד שנגדו יעמוד העולם, בפועל, בהרתעה גרעינית כמו במלחמה הקרה, אלא בגלל טהראן עצמה. הפרסים, וזה כולל גם את הקנאים האיסלמיים, הם הרבה יותר רציונאליים מכפי שאנו מנסים לצייר אותם וגם יותר מאשר משטרים מסוימים באסיה, באמריקה הדרומית ובאפריקה. גם הרטוריקה שלהם על השמדת ישראל זאת מלאכה שהיא מייעדת לאחרים ולא לעצמה. גם זאת לוחמה פסיכולוגית מחושבת.

אנו מופצצים בדיווחים ופרשנויות שאיראן מתקדמת לקראת פיתוח נשק גרעיני. גם אם הדיווחים סותרים ומבלבלים, איראן עצמה אומרת בגלוי שהיא נוקטת צעדים להעשרת אורניום במרץ רב. אלא שהיא טוענת שזה לא לצרכי יצור נשק גרעיני. לפני שבוע הגיעו דיווחים בעקבות ביקור משלחת סב''א באיראן על הכפלת כמות העשרת האוראניום. וברור לחלוטין שזה נכון. אבל אם עוקבים אחר המהלכים הערמומיים של טהראן, שמצד אחד מתרברבת על הגברת יצור הסרכזות ומאידך מביעה נכונות לחדש את השיחות ,מתבקשת מסקנה כפולה. שאיראן אכן צועדת לקראת כושר יצור נשק גרעיני אבל בשלב מסוים היא מן הסתם תעצור. אז היא תוכל לנהל שיחות מדיניות רציניות עם המערב. זאת תהיה הרתעה ועמימות מצד המשטר בטהראן. ובנושא הגרעין, כמו בכול סוגיית מעמדה של איראן כמעצמה אזורית, עמדה זאת זוכה לתמיכת הציבור האיראני כולו, כולל המתנגדים החריפים של המשטר האיסלמיסטי. אני לא מומחה בנושא, ואני מדגיש זאת אבל כמשקיף פוליטי מזמן הבעתי את דעתי שההיגיון מצדיק צעד דו תכליתי כזה, והמשטר בטהראן, כאמור, מתנהג בצורה הגיונית.

מאידך אם מדובר על עימות, כולל עימות ישראלי, ערבי או מערבי, כושר הספיגה של האיראנים בקבלת מכות הוכח בפועל במלחמת עיראק איראן. מלחמה זאת נמשכה משנת 1980 ועד ל 1988 ואבדות שני הצדדים הגיעו למיליון בקרוב, מתוכם מספר האבדות של איראן היה כפול מזה של העיראקים- 600,000 אבדות בנפש. ההתנגדות העזה של הלוחמים עצמם, חירוף הנפש, עצירת שריונים בגוף, אולי הייתה שנייה בעוצמתה לאחר המערכה על סטלינגרד. צעירים איראניים התנדבו להלחם בחזית וליפול כשאהידים. הכלכלה והמשק האיראניים עורערו עד היסוד. ולא זו בלבד שהאיראנים שרדו אלא יצאו בסופו של דבר כשידיהם על העליונה, אם לא בקרב אז במערכה כולה. .לעג הגורל הוא שאותה עיראק שלמענה נשפך דם אמריקני רב, תהיה לבסוף אם לא גרורה של איראן, הרי בעלת ברית שיעית.

לעומת זאת כושר הספיגה של המערב ושלנו במיוחד הוא קטן לאין ערוך. אשר למעצמה הגדולה ביותר, ארה''ב, ראינו זאת במלחמת וייטנאם בשנות ה-‏60 של המאה הקודמת וראינו זאת בעיראק בראשית המאה הזאת. הציבור האמריקני סבלני עד לנקודה מסוימת בהקזת דם בניו. אשר לנו, הרגישות שלנו לחיי כול מי שנופל במערכה, בין אם הוא אזרח או חייל (להבדיל באבדות בנפש גדולות לאין ערוך, בשל רצח,הרג בכבישים וכיו''ב) היא גדולה מאשר בארה''ב. מאידך יכולת הספיגה שלנו קטן לאין ערוך מזאת של הציבור האמריקני. בין היתר משום שאנו שבט קטן במדינה קטנה. כבר צוין כאן בבלוג הזה כי עורף יכול להיות קשיח לפרק זמן או מקצת מן העורף לאורך זמן. אבל אין הוא יכול לעמוד במכות בכול מקום ולזמן רב. וגם זה הוכח, גם במערכות גדולות כמו מלחמת לבנון או במערכות קטנות כמו ירי מעזה. פרשנים ופובליציסטים ואני בתוכם, עמדנו כבר על הערכת העוועים של שר הביטחון שבמקרה של עימות עם איראן יהיו לנו 500 הרוגים. הערכה זאת מלמדת על טיבו האנושי של שר הביטחון שלנו ולא על גאונות האסטרטגיה שלו.


קביעת גורל ישראל

שר הביטחון בשצף וברצף ההתבטאויות שלו באחרונה הוכיח בין היתר שהוא מסוגל ''לצאת מן הכלים'' ופה ושם גם לשבור כמה. אהוד ברק איבד כמעט הכול בזירה הציבורית, והמזבח הציבורי היחיד שבקרנותיו הוא נאחז הוא משרד הביטחון. אכן מזבח אדיר מימדים, גם בכול הקשור בתקציב שלו, והתקציב תלוי בין השאר בהפחדת הציבור שאנו עומדים בפני אם כול המלחמות. אבל כשם שנהוג לקבוע שבמדינה דמוקרטית לצבא אין מדינה אלא להיפך, ככה זה אמור שבעתיים לגבי שר ביטחון, מוצלח ככול שיהיה. ההתבטאות שלו לגבי היחסים עם ארה''ב הם לא שקר אלא חצאי אמיתות, אשר לעיתים גרועים משקרים.

לכאורה שר הביטחון, אהוד ברק, אמר דברים ראויים וגם נכונים אלמלא ההקשר שלהם. שר הביטחון אשר מרבה לבקר בוושינגטון, לעתים גם במקום שר החוץ שלנו אביגדור ליברמן, זוכה לאוזן קשובה מאוד בבירה האמריקאית וגם אוזנו קשובה לא רק למה שנאמר אלא גם למה שנרמז. בהקשר האיראני אמר שר הביטחון כי אכן ארה''ב היא בעלת ברית קרובה מאוד של ישראל והיא ערה לצרכים שלנו ואנו בישראל מחשיבים את עמדתה ואת מעמדה. אבל, הוא הוסיף, והאבל הזה הוא משמעותי מאוד- שמי שיקבע את גורל ישראל זאת ישראל. יפה אמר, ואמת דיבר אבל לא את כול האמת. וכול האמת במערומיה או ''בבגדי המלך החדשים'' של שר הביטחון היא שבלי אמריקה, לא בעבר ולא בהווה, ישראל לא הייתה יכולה, ואינה יכולה, לא עכשיו ולא בעתיד הנראה לעין לעשות ככול העולה על רוחה, בלי הגיבוי הפוליטי והתמיכה הביטחונית של ארה''ב. ויש שירחיקו לכת, אבל ישמרו זאת לעצמם, ואני נמנה איתם. מלחמת עצמאות לא תחזור על עצמה. אני הייתי שם וראיתי איך העניינים תלויים על בלימה, מדי יום מדי שעה.ובלי עזרה, במקרה זה של הרוסים בנשק, של המתנדבים בעיקר לחיל האוויר, ולרוב מדרום אפריקה,של אמריקה בעקיפין ושל שרידי השואה שגויסו מיד עם רדתם לחוף, אני חושש לומר מה היה גורל מלחמת העצמאות.עכשיו המצב שונה, אבל התלות בגורמים אחרים,בעיקר אמריקניים, היא אף גדולה יותר

בעצם שום מדינה, בעולם של היום לא יכולה לעשות ככול העולה על רוחה.לדוגמה. אם מדובר ב''עצמאות'', של מדינה כזאת שעושה ככול העולה על רוחה, והיא נחשבת כסוררת בינלאומית ואף מטורפת, הרי זאת צפון קוריאה. אז נכון שהיא לא מאיימת ב''השמדת המדינה הציונית''. אבל היא מאוד מאיימת על שכנתה הצפונית- בפועל. אבל אותם מנהיגים רודניים פולחניים בפיונגיאנג לא היו יכולים לנהוג כפי שנוהגים אלמלא הגב של מעצמה כמו סין. באותה מידה הם לא יכולים לעבור את הגבול, בכול משמעות שהיא, משום שאותו גב סיני יעצור אותם.והנה, כאילו בתזמון מקרי, לפני שלושה ימים הגיעה פיונגיאנג להסכם עם וושינגטון על הפסקת הניסויים הגרעיניים תמורת עזרה במזון ,ציודי חיוני ובתרופות. הנשק רב העוצמה בימינו הוא נשק כלכלי. וזה ללא ספק היא תוצאה של שיתוף פעולה סיני אמריקני. בעולם של היום כשם שאין מדינה אוטרקית כלכלית ככה אין מדינה עצמאית לגמרי - מדינית. זה אמור לגבי מעצמות כמו ארה''ב שהיא חייבת להתחשב במעשיה בבעלות בריתה וזה אמור לגבי משטרים סמכותיים כמו רוסיה וסין. וזה לא מקרי כי בנקיטת עמדה שנוגדת את הקונצנזוס הבינלאומי ביחס לאיראן ולסוריה השתיים שיתפו פעולה. הם לא רצו ולא יכלו להיות לבד, מה גם שצעדיהם גורמים להם אי נחת גדול בעולם ובארצותיהם. אם נרצה לפרש את הצעד של קוריאה שהזכרנו, הרי זהו רמז של פקין כיצד צריך לנהוג כלפי איראן. וקרוב לודאי רמז של מה שיאמר אובמה לנתניהו בפגישה שלהם בשבוע הבא.

אשר לדבריו של אהוד ברק, גם אם דבריו היו מכוונים כלפי פנים לניפוח האגו הלאומי. הוא חטא בכך, שכן רבים מקרב הגורמים הלאומניים ובעיקר המשיחיים, מאמינים באמונה שלמה שאנו נוכל לכול העולם. כפי שרבים מהם מאמינים כמו ראש הממשלה שממשל רפובליקני יאפשר לישראל להמשיך בכיבוש. זהו סוג של דמגוגיה אשר בעבר אהוד ברק היה זהיר מאוד בשימוש בה, בניגוד לפטרון ולשותף שלו ראש הממשלה.

ואהוד ברק לא הסתפק באמירה זאת אלא ראה צורך לערוך חשבון פומבי עם הנשיא שצוטט כמי שמתכוון להביע בפני הנשיא אובמה את דעתו נגד תקיפה באיראן. חשבון זה כפי המצוטט כלל תזכורת כי בשנות ה-‏80 פרס התנגד להפצצת הכור הגרעיני ,אוסיראק, בעיראק. זכותו. אבל אם תזכורת זאת אמורה לשמש תקדים לגבי המתקנים באיראן בשנת 2012 או 2013 זאת היא איוולת אסטרטגית..הפרדיגמות שמשמשות את אהוד ברק אין להם מקום בימינו ,והתעלמות מן התלות בתמיכה האדירה של ארה''ב בישראל מאז הקמתה ועד ימינו דרך כול המערכות שישראל ניהלה, מלמדת שהאיש גם איבד את שיקול הדעת שבה הוא התפרסם בשעתו.

איך אומרים באנגלית, וקוראיי ממליצים לי על כך לעתים, to cut a long story short. ישראל לא תתקוף את איראן בלי הסכמה מפורשת או לטנטית של ארה''ב. כאן מתבקשת הערה ממוסגרת. גם אם מי שיתקוף את איראן זאת תהיה ארה''ב, אין ספק שאנו נזכה במנת התגמול האיראנית, בדיוק ובחומרה רבה יותר מאשר במלחמת עיראק. אבל אז זאת תהיה מערכה אחרת לחלוטין. אז יוכלו מטוסי חיל האוויר לנסוק כאשר הם מגובים לא רק בעוצמה של ארה''ב אלא גם במעצמות אירופיות, וזה יכול אולי להביא לקץ משטר האייתולות.בשלב זה העולם המערבי סבור כי הנשק הכלכלי נגד איראן הוא בינתיים יעיל יותר.כך או אחרת, אנו לבד,גם אם נצליח לפגוע באי אלה מתקנים, לא נעכב בהרבה את יכולת הגרעין האיראנית, אבל התוצאה תהיה הרסנית לנו, במידה זאת או אחרת.

התקשורת, הישראלית והעולמית,למעט כמה עיתונים רציניים, מסייעת כמקובל למערכת דיסאינפורמציה, שלדעתי ארה''ב שותפה מלאה בה, שכן המדיה מוליכה את המסר. על כך אין לבוא בטענות אליה. אבל יש לבוא אליה בטענה שהיא, למעט מספר פרשנים ובראשם צבי בראל, הפרשן לענייני ערבים של ''הארץ'', או הפרשן לענייני ביטחון ד''ר ראובן פדהצור, אינם מאירים די הצורך את הרקע והמערכה המדינית מאחורי המערכה הביטחונית כדי לתת לקוראים ,לצופים או למאזינים פרספקטיבה נכונה..

ואשר ללוחמה הפסיכולוגית עצמה יש גם פן שהמפחידים הלאומיים לא נתנו את דעתם עליו, או שנתנו ונותנים גם קצוץ. ידידה סיפרה לי כי בת משפחתה מארה''ב החליטה לבטל ביקור בארץ בקיץ מחשש של מלחמה עם איראן. משרד התיירות בראשות השר סטס מיסזניקוב, מ''ישראל ביתנו'' יכול להוציא מיליונים על פרסום לעידוד התיירות ואילו המפחידים המקצועיים מוחקים את כול השיווק והקידום במחי הברבור שלהם.טיוטה של פוסט זה נכתבה לפני קרוב לשבועיים. משום כך לא הופתעתי כאשר במדורים הכלכליים דווח כי גם הבורסה שלנו, בניגוד לבורסות בעולם, יורדת משום שמשקיעים זרים מדירים רגליהם לנוכח איומי ההפחדה של ממשלת ישראל לגבי תקיפה גרעינית.זאת פאניקה קלאסית ללא יסוד רציונאלי, שכן הבורסות בימינו לא מצטיינות בהיגיון יתר.

בזירה של הלוחמה הפסיכולוגית נראה לי שאנו עשינו את שלנו והעלאת הלהבה תגרום לא רק לעשן גדול יותר אלא עלולה גם להביא להצתה. כאן טיפוס על העץ הגבוה עלול להיות מסוכן אם לא נרד ממנו בהקדם. ונראה לי שביבי, אשר מחשב את מעמדו בבחירות הבאות (בניגוד לברק שיודע שרשימת ''עצמאות'' לא תעבר את אחוז החסימה) חושב יותר מפעמיים ביחס לתקיפה באיראן. להפחיד את הציבור עד גבול מסוים - כן להסתכן במערכה נגד איראן- הוא עצמו מפחד. אבל אהוד ברק הוא כבר אפיזודה פוליטית, מת פוליטי מהלך. לכן חשוב להעמיד אותו על כך כי נכון כפי שהוא צוטט בתגובה על הידיעה על פרס ,כי, ''בסוף יש ממשלה נבחרת שהיא מקבלת את ההחלטות וזאת אחריותה''. אבל הממשלה זה לא שר הביטחון, וכאשר מדובר בגורלה של המדינה על הממשלה לשאול את פי העם, או למצער להיות בטוחה שרובו המכריע של העם תומך בתקיפה באיראן. אם כול ההשלכות יובהרו לו לאמִתן- אני מסופק מאוד אם הוא יתמוך בצעד כזה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


זכותך לטעון את טענותיך גם במקומות שאתה טועה
גלעד היפתחי (שבת, 03/03/2012 שעה 13:38) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השאלה האם אנחנו כחברה מוכנים לשלם על טעותך אם ישראל תנהג כהצעתך?
_new_ הוספת תגובה



זכותך לטעון את טענותיך גם במקומות שאתה טועה
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (שבת, 03/03/2012 שעה 19:52)
בתשובה לגלעד היפתחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי שאינו האחראי יכול לכתוב כל חכמה או שטות .
_new_ הוספת תגובה



אני חייב לומר שגיל מאבד כיוון בחיבורו על הבעיה האיראנית
חכם ציון (יום חמישי, 15/03/2012 שעה 21:11) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האייתולות לא עשו שום טובה לצבי גיל ולא קורה שום דבר עם העמימות. הויכוח בישראל ובעולם מתנקז לשאלה האם נכון/טוב או לא נכון/טוב שלאיראן תהיה פצצה גרעינית. והעולם מתחלק לשניים. זה מעבר לשאלה האם זה טוב או נכון מבחינת ישראל, כי יש המתנגדים לאיראן גרעינית שאינם אוהבי ישראל דווקא. כל נסיכויות המפרץ וממלכת סעודיה מתנגדות מאוד לגרעין איראני וגם הן לוחצות על ארה''ב לעצור את איראן.המדינות הללו אף שחולמות שלישראל לא תהיה יכולת גרעינית, לא עשו בעצם שום דבר ממשי ללחוץ על ישראל לחשוף את עצמה ולברר אם יש לה נשק גרעיני וכיצד מפרקים אותו. המדינות הערביות יודעות שיראל היא מדינה רציונלית, ויותר מיודעות, הן גם התנסו במלחמות עם ישראל כאשר לכאורה היה לישראל נשק גרעיני.

• גיל מטעה כשהוא אומר שתקיפת הגרעין האיראני היום, בטרם הוא מבצעי, יביא להרס ישראל. אבל אם נניח וטענתו היתה צודקת, אז כיצד איראן גרעינית לא תביא להשמדת ישראל? הרי איראן לא צריכה לתקוף בטילים גרעיניים את ישראל כדי להשמידה. היא יכולה להבריח מחבלים רבים עם חומרים רדיואקטיביים ולפזרם ברחבי ישראל. אומנם זה לא הרס טוטלי כמו פצצות, אבל זה הרב רב ומותם של ישראלים רבים מאוד. לכן השאלה העומדת היום על הפרק היא לא 'אם לתקוף את הגרעין האיראני'' אלא ''מתי ואיך לתקוף אותו''.

• הנסיון של גיל לבטל את גודל הצרה והאיום של גרעין איראני גורר אותו לטעון שאם איום הפצצה על ישראל הוא גדול אז ''היא מהווה סכנה, [הרי זאת] גדולה לאין ערוך מול העלם הערבי-המוסלמי, ובמידה רבה נגד העולם כולו כולל רוסיה וסין שגיבו את טהראן בזירה הדיפלומטית''. מניין לצבי גיל שכל העולם יעמוד כאחד יעמוד בפועל נגד כוונת האיראנים לאיים עם גרעין?

• גם הטענה ש''הקנאים האיסלמיים, הם הרבה יותר רציונאליים מכפי שאנו מנסים לצייר אותם וגם יותר מאשר משטרים מסוימים באסיה, באמריקה הדרומית ובאפריקה'' פשוט מעוררת גיחוך. הרי איראן היא מדינה מתפרעת בהתנהגותה כשהפה שלה מפזר איומים ציוריים כל שני וחמישי. אני לא שמעתי שום מדינה אפריקאיץ, אסיאתית או דרום אמריקאית שמנהיגיהן מתבטאים כך, חוץ מצ'אבס ה''נורמלי''. האין זה מעיד דווקא שרטוריקה אחמדיגאנית היא באמת לא-רציונלית? איזה מנהיג שפוי חוזר ומאיים להשמיד מדינה אחרת ועוד יש כאלה שמתעקשים לעצור את הביקורת הנגדית עליו. ויותר מכך, לא רק הנשיא ''הרציונלי'' חוזר ומאיים, אלא גם ובעיקר המנהיג-העל שלהם חתאמי, שר ההגנה וכמה מפקדי צבא ומשמרות מהפיכה.

• צבי גיל גם טועה כשהוא אומר ש''כושר הספיגה של האיראנים בקבלת מכות הוכח בפועל במלחמת עיראק איראן''. המלחמה הזאת היתה בעיקרה סטטית לאורך הגבול המשותף. הלחימה בפועל התנהל בין שני צבאות ברמה דומה של ציוד צבאי ואינטילגנציה צבאית. עיקר הלחימה היתה סטטית לאורך הגבול כאשר שני הצדדים (בעיקר העיראקים'' מנהלים מבצעי תקיפה מיוחדים באביב ו/או בסתיו.עיקר המפגשים האוויריים בין שני הצבאות היו על קו הגבול בפועל של הכוחות. רק לעיתים נדירות יחסית שני הצדדים הוציאו מבצעי תקיפה אויריים ארוכי טווח, כו: שמיניית מטוסי תקיפה עיראקיים תוקפים בטהראן או לחילופין ניסיונות איראניים לתקוף אוירית את הכור אוסיראק (האיראנים ניסו לפחות פעמיים לפגוע בו אך העיראקים הצליחו למנוע זאת), או שהם תקפו יחידות צבא בעורף החזית. כל הדינמיקה של המלחמה היתה בין שני צבאות די פאסיביים שאוזרים עוז ופורצים במבצע של חודש-חודשיים ואז חוזרים לשלוט על השטח בחזית.
בקיצור, אין קשר בין פרופיל המלחמה הזאת לפרופיל התקיפה הצבאית על מתקני הגרעין האיראני.

• האיראנים יכולים להגן בחירוף נפש על מתקניהם. אז מה? הרי זה לא ימנע את פגיעת הפצצות ביעדיהם. יהיו אפילו חיילים איראנים שלא יבינו מאיפה זה בא להם, מי תוקף? מהיכן? צריך להזכיר שחיל האויר וההגנה האוירית האיראנית יושבת על תשתיות טכנולוגיות-מבצעיות של שנות ה-‏50, 60 ו-‏70. ההגנה האוירית האיראנית קטנה מדי וחלשה מדי כדי להגן על ארץ גדולה כל כך. היכולות של האיראנים לשגר טיל קרקע-אויר ולהפיל מטוס תוקף היא יכולת חלשה יחסית מול יכולת ישראל ליירט מטוסי אוייב במרחק של 200-300 ק''מ מישראל! יכולת המיגון המיוחדת של מטוסים ישראלים מאפשרת למטוס לטוס בפרופיל שמקשה על האוייב לנעול עליו חימוש.
מטוסי הקרב האיראנים הם מטוסים של שנות ה-‏60. לאיראנים יש בעיקר פנטומים וקצת מטוסי F-14 ו-F-16 שאמריקה מכרה להם רגע לפני נפילת המסף האיסלאמי. מאז הם 'קלטו' מספר מיג-‏23 שטייסים עיראקיים עריקים הבריחו לאיראן עם פרוץ הפלישה לעיראק.
בקיצור, המלחמה שתהיה, תהיה בין תקיפה איכותית, עם מטוסים המתקדמים בעולם בבחינת יכולות טיסה והפצצה והגנה עצמית. כאשר ממולם יהיו אמצעי של הגנה אוירית ומטוסי יירוט חלשים בביצועם.

• עוד נתון חשוב - התוקף תמיד יוכל לחזור ולתקוף שוב את המטרה, במידה ויסתבר שהמטס הראשון לא השלים את הרס היעד עד תום. לכן הטענות כאילו תקיפה ישראלית תביא רק ''חלק מהעבודה'' אינה נכונה ומטעה ולדעתי היא הופצה כהטעיה מכוונת שמתנגדי התקיפה בלעו אותה. האיראנים אינם יכולים להעביר את המתקנים ולהחביא אותם, להיפך מחומרים ראדיואקטיביים שאפשר להסליקם במקומות מרוחקים ובלתי ידועים. לכן חשוב לתקוף ככל המוקדם, ולא לחכות לדקה ה-‏90 בה יצטברו לאיראנים כמות גדולה יחסית של חומר מועשר ברמה של 20% או קצת יותר. כי בחומרים האלה האיראנים יוכלו להשתמש כ''חומרים מלוכלכים'' שיכולים להיות מפוזרים זמן רק לאחר מכן בכל העולם. לכן יש הצדקה לעמדתו של נתניהו שפרק הזמן להחליט על תקיפה קצר יותר ממה שמשערים.

• עיראק לא יכולה להיות ''בעלת בריתה השיעית של איראן'' כפי שמזהיר צבי גיל. אם הוא מתכוון במדינת כיבוש איראנית, אז זה אפשרי. אבל לומר שעיראק תהיה שיעית זו בדיחה גסה מדי. אין סיכוי שעיראק תהיה שיעית כי הבוסונים והכורדים יפתחו במלחמת עצמאות ויקימו עוד שתי מדינות עיראקיות לצד עיראק השיעית בדרום עיראק האחת. כאן נכון לציין שהאמונה בקיומו של עם עיראקי נופץ בעקבות המלחמה. יש עדיין מדינת עיראק ויש לה אזרחים בני דתות ושבטים שונים. אבל אין דבר כזה 'עם עיראקי'. ראוי לדבר על עיראקי במשמעות 'אזרח עיראקי'.

• גם קביעת צבי גיל כאילו ישראל בלי ארה''ב ''לא בעבר ולא בהווה, ישראל לא הייתה יכולה, ואינה יכולה, לא עכשיו ולא בעתיד הנראה לעין לעשות ככול העולה על רוחה, בלי הגיבוי הפוליטי והתמיכה הביטחונית של ארה''ב'' אינה מחזיקה קוץ. שהרי ישראל עשתה כמה מלחמות ומבצעים בלי לבקש את רשות ארה''ב, את חלקם היא עשתה בלי התרעה מקדימה לארה''ב ואפילו חלק כארה''ב מתנגדת לפעולה. צריך להבין שמעמדה של ישראל מול ארה''ב הוא במעמד מדינה מול מדינה. אז נכון שישנם ניאנסים של האחת מדינה קטנה והשניה מעצמה, אבל ממתי וכיצד נקבע שמדינות קטנות תמיד נכנעות לרצון הגדולות? לישראל יש עוצמה מדינית, צבאית וכלכלית שמעצבת את כוחה מעבר להיותה מדינה קטנה בשטח ובאוכלוסין. לישראל יש יתרונות אחרים שמעצימים את כוחה ונותנים לא את מעמדה הנוכחי - כמו כוח צבאי מיוחד בעוצמתו; עוצמה אקדמאית ומדעית; משק מתפקד גם בקשיים עולמיים; קשרים ואינטרסים משותפים עם מדינות מכל רחבי העולם ועוד. היום ישראל מפתחת ומייצרת מערכות נשק עתירות טכנולוגיה וידע שמובילות את המערכות המצויות בצבאות בעולם. ארה''ב מוכרת לנו מטוסים ומנועי טנקים כי היא מרוויחה מזה - יכולת השפעה על ישראל, תעסוקה לתעשייות הנשק שלה ופיד-בק ישראלי שמסייע לארה''ב לתקן ולשפר את האמצעים שלה. לעיתים נדמה שיותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק, כדי לשמור את העגל שיישאר עגל ולא יהפוך בעצמו לפרה. אבל ישראל היתה מספיק מוכשרת לפתח אמצעי לחימה ואמצעים תומכי לחימה שהפתיעו גם את האמריקאים. אציין רק מעט שאותם אפשר לציין ואומר למשל שכל תפיסת המזל''ט (או בשמו הצה''לי כטב''ם - כלי טייס בלתי מאוייש) היא המצאה ישראלית. אם עד לשנות ה-‏50 יצרו מל''טים, מטוסים ללא טייס, ואז הפסיקו כי לא ידעו מה לעשות בהם זולת איסוף מודיעין, הרי שבגלל כמה יזמים בחיל האויר שלאחר 1973 התחילו לפתח את המטוסים הזעירים ללא טייס. כבר בסוף שנות ה-‏70 היו כמה מודלים של מזל''ט לצילום אוירי ולתקיפה מאויר. האמריקאים צחקו עלינו ושאלו אם אנחנו חושבים שהצעצועים האלה יצילו אותנו. ביוני 1982 נמחק חיוכם של האמריקאים כשהם ראו שחיל האויר הישראלי הפעיל מזל''טים שסייעו בהשמדת 14 סוללות טילי קרקע אויר סוריים שהיו מוצבים על גבול סוריה - לבנון. והמזל''טים הביאו מודיעין בזמן אמיתי שסייע למלחמה הקרקעית. ואז האמריקאים התחילו לחשוב שיש בזה משהוא ונכנסו לשת''פ פיתוח וייצור של מזל''טים מתקדמים יותר. את הידע והניסיון הביאו הישראלים ואת הכסף האמריקאים. האמריקאים התנו את הפרוייקטים בפתיחת מפעלים באמריקה. המשמעות היתה שהפיתוח, האיפיון וייצור הדגמים הראשונים בשביל האמריקאים נעשים בארץ ורוב היצור אחר כך עובד לאמריקה. מבחינה זאת ישראל תרמה לאמריקה ידע, ניסיון ואלפי שנות עובדים ששקדו על הההמצאה והפיתוח. כלומר, הכסף ששילמו האמריקאים על כל פרוייקט מעשרות הפרוייקטים האלה, לא שולמו כמתנה לישראל, אלא כקנייה של נכסים רוחניים, המצאות משמעותיות, יכולות טכנולוגיות וניסוי מבצעי. התרומה האמריקאית לפרוייקט שמו האמריקאים את ידם על נכס ישראלי. עכשיו אם ישראל רוצה למכור מזל''ט שפותח בסיוע אמריקאי לגורם שלישי, האמריקאים צריכים לאשר זאת! כלמור, לאמריקאים יש יכולת לשלוט על הכנסות התעשיות הצבאיות שלנו בפרוקייקטים בהם הם שותפים ומנגד הם יכולים לקדם בתחרות את התעשיות שלהם על חשבות התעשיות הישראליות. לכן יש להבין שהסיוע האמריקאי הנדיב לפעמים נעשה גם משיקולים ארציים של האמריקאיים. בינתיים זה נוח ברוב המקרים לשני הצדדים, ולכן ארה''ב מעוניינת שהמשך השת''פ במתכונת הזאת. כמו שקרה עם המזל''טים הראשונים כך קרה עם טיל ''החץ'', ''כיפת ברזל'' ועכשיו עם ''מרבד קסמים''. כל הטילים האלה פועלים בטכנולגיות חדשות שלא שולבו עד כה בשום מערכת טילים אחרת בעולם. בסיס הפיתוחים הוא ידע ישראלי שנבנה בתעשיות הצבאיות ובאקדמיה. צריך להבין שמדובר בעשרות פיתוחים טכנולוגיים, מיחשוביים, אוירונאוטים שמקנים למערכות הטילים יכולות מדהימות שלא היו עד כה בשום מערכות טילים קודם לכן. טילי היירוט של ''כיפת ברזל'' חייבים להגיע לרקטת האוייב בזמן קצר ממעופה של הרקטה של האוייב. כך זה גם ביתר מערכות הטילים. לכן הטילים הישראלים פועלים על בסיס מספר טכנולגיות, שכמובן לא אוכל לספר לכם מפאת סודיותן, כדי לצר את זמן הגעת הטיל לטיל-המטרה ולהתפוצץ בקירבתו.מערכת ''החץ'' אמורה לזהות טיל איראני כבר מרגע שיגורו, לאסוף עליו נתונים בשניותיו הראשונות ולחשב את מיקום נפילתו העתידית של הטיל בעוד כ-‏9-10 דק' בישראל או בסביבה. על פי חישוב זה המערכת משגרת לעצמה טיל או טילים לעבר המטרה/מטרות כדי לפגוש אותה/אותן בנקודה הטובה ביותר ליירוטם. מבחינה מבצעית יכול ה''חץ' ליירט טיל שיהאב איראני במרחבי הרקיע שמעל עיראק ובודאי כשהוא עושה את דרכו בחזרה לפני כדור הארץ מעל ירדן-סוריה. אני יכול לספר עוד על עשרות פיתוחים, המצאות, טכנולגויות והפעלות מבצעיות שמסרנו לאמריקאים בתמורה להשתתפותם בפיתוח וביצור. אבל הפיתוח המוכר יותר והבולט יותר הוא מיגון לרכבים משוריינים במפעל 'פלָסן' בקיבוץ סאסא. מדובר על פיתוח פלטפורמות הגנה לנגמ''שים מחומרים מרוכבים. האמריקאים חתמו הסכם שהמפעל ימגן את נגמ''שי השטח שלהם שהשתתפו במלחמות עיראק ואפגניסטאן. המפעל מיגן אלפי רכבי שטח אמריקאיים, רובם 'האמרים ' שהצילו חיי אלפי אמריקאים בעיראק ובאפגניסטאן. http://www.youtube.com/watch?v=Oy_LMOdPRc4 ב-‏2006 חתמו האמריקאים על הקמת מפעל של החברה באמריקה בשת''פ עם חברה מקומית והם ייצרו את המיגונים המבצעיים בפרוייקט שמכונה Oshkosh's M-ATV project http://en.wikipedia.org/wiki/Plasan למיגון רכבים מטילים וממיקוש.

• הטענה ש'' שום מדינה, בעולם של היום לא יכולה לעשות ככול העולה על רוחה'' פשוט אינה נכונה. מדינות פועלות על רקע המון משתנים בהרבה תחומים, שנלקחים בחשבון מול הגרות ההרכח והאינטרסים שלה. אין שום מדינה שפועלת רק לעצמה בלי להתחשב באחרים כמו שאין שום מדינה שעושה מה שאחרים אומרים לה. כל המדינות מושפעות ומשפיעות. בעניין הוא שצריך לבדוק היטב היטב כדי לראות עד כמה ישראל מובילה או מושפעת. אני מוכן לעשות בדיקה מול כל אירוע שיועלה ע''י המשתתפים כדי לבחון כמה ישראל הושפעה או השפיע. כמובן שיש דברים ישראל עושה לפי החלטותיה, מתוך זה שהגיעה להבנות עם ארה''ב שהיא יכולה לעשות אותם. ההבנות עם ארה''ב אינן מעידות שישראל עושה זאת בהסכמת ארה''ב, אלא שבלגג מערכת הקשרים ההדוקה בין ארה''ב לישראל שתי המדינות מעדכנות זו את זו ברוב פעולותיהן המבצעיות הקשורות האחת לשניה. עדיין יש מקום שישראל תנקוט פעולה בלי ידיעת ארה''ב, כמו שאירע בתקיפת הכור אוסיראק ב-‏1981. אבל למשל, תקיפת הכור בסורי, לפי מקורות זרים בלבד, נעשה בידיעת האמריקאים ובהסתייגותם. תקיפת שיירות הברחת נשק מאיראן דרך סודאן, מצרים, עזה נעשית, לפי מקורות זרים בלבד, על ישדי ישראל בתיאום ובסיוע אמריקאי (עד כמה שהאמריקאים יכולים לסייע). כל הפעילות המבצעית שלנו נגד הטרור הפלסטיני נעשה בלי ליידע את האמריקאים אלא רק בדיעבד. אין זה אומר שלעיתים הישראלים מודיעים לאמריקאים במסגרת השת''פ הרחב והפורה, אבל אין הדבר מעיד על כפיפות או מגבלה. כמובן שלארה''ב יש יכול ומה לומר לפני או אחרי. וכמובן שלעיתים ישראל מתחשבת בארה''ב, אבל אין לדבר כאן על כניעה או כפיפות אלא על הסכמות בין ידידים. גם ארה''ב יוזמת או נמנעת ממהלכים מדיניים כשהדבר נוגד את התפיסה או האינטרסים של ישראל (למרות שכמובן מהלכים מדיניים אינם כמו מבצעים צבאיים).
• הדוגמה הצפון קוריאנית ממש לא לעניין. אם יש מדינה אחת שהיא על סף העצמאות הטוטלית היא צפון קוריאה משום שהיא בחרה להתנהג כך על חשבון פיתוחה הכלכלי, תעשייתי והאישי של אזרחיה. אבל מסתב שגם מדינה טוטליטרית וסגורה כזאת צריכה אויר לנשימה ממקור חיצוני. אז היא נשברת קלות ופותחת במשא ומתן עם האמריקאים בתמורה למזון ולסיוע רפואי. אבל אין הדבר אומר שצפון קוראיה מתפרקת נשמקה הגרעיני. אפילו פיקוח בינ''ל רציני היא לא מוכנה לסבול. צפון קוריאה רק רוצה אוכל עכשיו והיא מקבל אוכל עכשיו. היא ואמריקה עברו את הסיפור הזה כבר פעמיים, וצפון קוריאה לא שינתה את אופיה. בינתיים לא נראה שתעשה זאת גם עכשיו.
• אני חושב שאמריקה לא יכולה לעשות הרבה מול ה''הלאומניים ובעיקר המשיחיים, מאמינים באמונה שלמה שאנו נוכל לכול העולם''. ויש גם גורמים לא לאומניים שחושבים שאמריקה לא רוצה ולא יכולה לכפות על ישראל התנהגות הרסנית לישראל בעניין השטחים. אין שום סיבה שהכיבוש יפסיק להיות כיבוש עוד 45 שנים. כל עוד אין לנו פרטנר רציני שמוכן לעשוות שלום שלום ולהשלים עם ישראל, לא יעזרו לצבי גיל האמריקאים. הבעיה היא של ישראל, כאן בבית, ולא באמריקה. נשיא רפובליקני יהיה אוהד הרבה יותר לישראל, אבל גם עם אובמה נסתדר, למרות המחלוקות ואולי אף המשברונים שיהיו.
• אני לא הייתי מחייב לומר מה ישראל תעיז או לא לעשות בעניין האיאני, משום שאני מעריך שאובמה ונתניהו הגיעו להבנות מרחיקות לכת בנושא. הרבה מעבר למה שהמפרשנים נוטים, מסוגלים או מדמיינים לומר. מספיק לשמוע השבוע את אובמה הופך ליותר עצבני וקצר רוח בעניין הלחץ על איראן כשהוא אומר ש''ההכרעה קרובה'' ושהוא לא יתן לאיראן למשוך את הזמן. בכלל לא ברור שאובמה באמת נרתע מלתקוף באיראן לפני הבחירות, ויתכן שדווקא הצלחמה מרשימה באיראן תקפיץ את האהדה שלו ברחוב האמריקאי והוא ייבחר מחדש. הויכוח על מחיר הנפט הוא לדעתי ויכוח שולי שהוכנס לסיפור כדי להקרין הונאה לגבי מהלכי ההתארגנות של האמריקאים מול תקיפה באיראן. שהרי ככל שהמשבר והאמברגו יימשכו ויצחזקו ביוני-יולי הרי שמחירי הנפט יצמחו, אם סעודיה והמפרציות לא תגדיל את תפוקתן. לכן קיצור זמן ההמתנה לתקיפה דווקא הוא יכול להיות נכון יותר מבחינת אמריקה ומחירי הנפט. מדינות המפרץ נערכות להגדיל עכשיו את תפוקתן, ואז יבשילו גם התנאים האחרים, בעיקר המדיניים, לתקיפה.
• מי שהתחילו בלוחמה הפסיכולוגית היו המתנגדים לתקיפה. אחד מהם הוא מאיר דגן שפשוט כבר יותר משנה הוא פולט הצהרות שמתפרסמות באופן חלקי בתקשורת. התחילה הוא הצטייר כמישהו שמתנגד כליל לתקיפה. לאחרונה הוא התאזן ונשמע יותר כמו ביבי. גם משדבריו הובן שצריך לתת לכוחות הבינ''ל ללחוץ על איראן להפסיק את הפרוייקט הגרעיני, אבל גם הוא חושב שאם האיראנים ימשיכו אז לא תהיה אלא ברירה צבאית כדי לעצור אותם. מסתבר שגם מאיר דגן מבין שאסור לתת לאיראן להיות גרעינית.
• הערכה אישית שלי, שבסוף ישראל תתקוף באיראן וארה''ב תצטרף אליה בטאקט שני לאחר שהאיראנים יתקפו בטילים את ישראל ומדינות המפרץ. לדעתי המהלכים האלה נסגרו כבר מזה שנים ועודכנו בד\קבוצות עבודה בשנתיים האחרונות. פרטים שזקוקים את אישור ראשי המדינות נסגרו בביקורו האחרון של נתניהו אצל אובמה. עכשיו מחכים השניים להבשלת תנאי הפתיחה, ומדובר לא רק הצלחת צעדי החרם, או התקדמות האיראנים בפרוייקט הגרעיני, אלא בעוד כמה פרמטרים של מוכנות צבאית, השלמת מודיעין ואפילו התחשבות בתנאי מזג האויר הטובים ביותר.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי