המפה הפוליטית

המהפסדה של ציפי לבני בבחירות הפנימיות ב''קדימה'' יצרו גלי הדף מפלגתיים גם בימין וגם בשמאל. גם כאשר הגב. לבני עדיין הייתה מנהיגת ''קדימה'' הסקרים כבר הראו ירידה של 50% בכוחה עד ל(בערך) 14 מנדטים.
הפסדה שחק את המפלגה מטה ובכל סקר חדש כוחה ירד וירד עד שנדמה היה שתעלם.

במצב זה הודיע (בלי קשר לשחיקה ב''קדימה'') ראש הממשלה על כוונתו לערוך בחירות מהירות (תוך 3 חודשים). שאול מופז, המנצח ב''קדימה'', עמד וגבו לקיר. מצד אחד בוחריו עוזבים אותו ומצד שני הבחירות קרובות ואין לו זמן לקומם את המפלגה.
במצב זה הוא עשה צעד, לטעמי מבריק, הוא הצטרף לקואליציה, מונה כנציג יחיד בממשלה, כמשנה ראשון לראש הממשלה, קיבל את ''הקרדיט'' לטפל בחלופה ל''חוק טל''.

אני ציפיתי ממנו שינצל את כל אורך ''הנשימה'' הפוליטית שקיבל עד נובמבר 2013 לשם בניית תדמית של פוליטיקאי ממלכתי, מאזן בין עמדות, נוטל חלק בהכרעות קשות ובכך מעמיד את עצמו כמועמד עתידי להנהגת המדינה. אך, למרבה הפתעתי, הוא נטל על עצמו, כמעט בבלעדיות (יחד עם ח''כ פלסנר) את הטיפול בחלופה ל''חוק טל'', דרש אולטימטיבית שעמדתו תתקבל ו''עף'' מהממשלה.

כך, תוך כחודשיים, הוא חזר למצבו הקודם. בוחריו עוזבים אותו, חבריו למפלגה מחפשים דרך ''למלט את נפשם'' ולהבטיח את עתידם הפוליטי. אני צופה שבמצב זה ''קדימה'' לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות.

סקרים אינם מדע מדויק וככזה הם ניתנים להטיה (קלה) לצד זה או אחר. אך ניתן ללמוד מהם על עמדות מרכזיות בציבור ומגמות פוליטיות. בכל הסקרים שנערכו בשנה האחרונה היה דבר אחד קבוע במקומו. גוש הימין-דתיים זוכה במרב הקולות. אמנם לא ברוב גדול ומכריע, אך רוב קבוע ויציב. המסקנה: נתניהו הוא המועמד הבטוח לראשות הממשלה לאחר הבחירות.
מסקנה נוספת: כל המאבקים הבין-מפלגתיים הם בתוך הגושים. בגוש הימין אין מאבק גלוי בין הליכוד ל''ישראל ביתנו''. כנראה השלימו עם העובדה שרובם הגדול של יוצאי ברה''מ יצביעו לליברמן וכי בסופו של דבר אין לליברמן אלטרנטיבה אחרת מאשר ברית עם הליכוד. כמובן שעשוי להיות שינוי גדול במידה ואביגדור ליברמן, מסיבות שונות, לא יוכל להמשיך ולהוביל את המפלגה.

המאבק ה''לוהט'' בגוש זה הוא בקרב קהל ''הכיפות הסרוגות'' בין ''הבית היהודי'' לבין ''האיחוד הלאומי''. אני מעריך ש''הבית'' יעלה ו''האיחוד'' ירד.
בין החרדים (ש''ס ואגודה) אין כמעט מאבק, החלוקה ברורה והמעבר בין מפלגה למפלגה נדיר.

גוש השמאל (אין מרכז יותר): לאחר שכל מצביעי הימין שעברו עם אריק שרון ל''קדימה'' חזרו הביתה, נראה שגם כל מצביעי ''העבודה'' שעברו ל''קדימה'' עם שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק חוזרים הביתה. נשארו בתווך אותם 10 – 15 מנדטים של אנשים שתמיד מתפתים להצביע ל''משיחים לרגע'' החל מיגאל ידין דרך רפול, קהלני, טומי לפיד, ציפי לבני ועתה יאיר לפיד.

מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' החזירה לעצמה את ההולכה בראש מחנה השמאל. הגב. יחימוביץ' נוקטת בטקטיקה של עמעום עמדות, דבר שממלט אותה מביקורת פנימית וחיצונית. ניתן להמשיך בטקטיקה זו עד סמוך לבחירות, אך ברגע מסוים יש לחשוף את העמדות במלואן ולהתמודד בביקורת עליהן. מעשית אין לגב. יחימוביץ' כל דבר לחדש בשום נושא ממלכתי ולכן השתיקה שווה זהב.

לעומת זאת, כיחידה במערך הפוליטי העומדת מול נתניהו היא החלה לתקוף אותו ואת התנהלותו באופן ישיר. גם ציפי לבני נהגה בדרך זו ונחלה כשלון חרוץ. לטעמי, הדרך היחידה לנסות ולהביס את נתניהו היא בהתנהלות ממלכתית העולה עליו.
אם המגמה הקיימת בסקרים תשמר ותהיה גם תוצאת הבחירות הרי נראה קואליציה של ימין-דתיים-לפיד. העבודה תמשיך להיות באופוזיציה ובאם תמצא מנהיג אמיתי אולי תחליף את הליכוד בהנהגת המדינה בבחירות שלאחר מכן.

---