על ספרו של משה גרנות, ''הנער שחלם לעוף'' שהוא סיפור עם מעוף, הוצאת 'דני ספרים', סדרת 'הופכים דף', 2008, 79 עמודים.
ספרים שמתארים קורות חיים של גיבורים ואנשי מופת – יש להם כוח להשפיע, לבנות מסלול חיים שיהיה דגם לחיקוי. ספרו של משה גרנות על אילן רמון, יצא לאור לפני 5 שנים, אך הקסם שלו נותר בעינו, דמותו של אילן רמון כבשה את בני הנעורים.
ספרים לבני הנעורים היו חלק משמעותי בתהליך ההתבגרות שלנו, וכיום בעידן הטלוויזיה והאינטרנט כמו נתמעט חלקם, וחבל. לספרים טובים יש כוח להשפיע על עיצוב עולמם של הילדים והנערים, וההתמודדות עם העלילה ועם הדמויות משפיעה על הקוראים הצעירים לראות את הקורה להם מבעד לפריזמה של עולמות כתובים, מבעד ללבטים של גיבורים ספרותיים.
ספרו של משה גרנות, ''
הנער שחלם לעוף'', מצטרף לרשימה של ספרים, שנכתבו כדי לתאר את סיפור חייהם של גיבורים בחיי האומה, והיינו עדים הן לגיבורים שקנו את שמם בתחומי החברה והתרבות כמו
אליעזר בן יהודה, והן גיבורים שזכו לתהילת עולם בשל גבורתם, כמו
דב גרונר, לוחמי ניל''י ואחרים.
משה גרנות כותב סיפור על גיבור לאומי בן תקופתנו, אילן רמון, אך מנסה לבנות את הסיפור תוך ניסיון לשלב כאן ז'אנר נוסף – ז'אנר סיפורי הקבוצה והחבורה.
סדרות העבר שגוללו סיפוריהם של גיבורים למיניהם עשו זאת כדי להציב בפני הנוער דמויות מופת, דמויות לחיקוי, והכוונה הייתה להנחיל ערכים. גרנות מזדהה עם גיבורו, והערכים שלו אכן נחשפים כערכי מופת, אבל גרנות משתדל לספר את סיפורו של אילן רמון, דרך עיני חבריו, דרך עיני הילדים שלמדו איתו. האמיתות של רמון והעקרונות שלו נחשפים כחלק מן העלילה הסיפורית, כחלק מן המעשים של הילד רמון, הנער רמון, האיש רמון.
חיבור הז'אנר ההיסטורי לז'אנר של ספרי החבורה מקרב את הקוראים לדמותו של הגיבור, וחייו זוכים הן לתיעוד היסטורי מצד אחד, והן לעיצוב כגיבור של סיפור הרפתקאות. תוך כדי תיאור התאקלמות משפחתו של אילן רמון בבאר שבע, מקבלים הקוראים פרקים בחיי העם, תקופה של מדינה בשנותיה הראשונות, משחקי הילדים של אז, הנכונות לעקור ממקום ולהתיישב במקום אחר כדי לתרום לבניית כוח המגן והכור האטומי. סיפורה של המשפחה הוא סיפורה של תקופה, תיעוד ספרותי מרגש. כדרכו של סיפור היסטורי, סוחף גרנות את הקוראים הצעירים אל אירועים המתרחשים בזמן אחר, והעבר מקבל ממד אנושי, כולל משחקי הילדים, משחקי הקבוצה, קשיי הקליטה בשכונה החדשה.
דרך תיאור חיי הילדים, דרך התיעוד הרגשי כפרקים מיומנה של נטע, מצטייר אט אט תיאור התגבשותו של אילן כמנהיג כבר בילדותו, ערכיו האנושיים כפי שהם נחשפים בתהליך הגדילה שלו, היושר והיושרה שלו במקרי מבחן, עקרונותיו המוסריים המיוחדים
ברגעי משבר. כך, למשל, כאשר בנות כיתה ח' המקבילה מזמינות את אילן איתן לסרט, אילן נענה בחיוב, ובנות כיתתו נפגעות. הן כותבות לו מכתב, מציגות את הסכמתו לבנות הכיתה המקבילה כ''בגידה'' ומציגות עצמן כנפגעות. אילן רמון הילד חש הזדהות עם הבנות הנעלבות, מתייסר ומבטל את קשריו עם הילדה מן הכיתה המקבילה. סיפור תמים כל כך, ובמבט שני הוא נראה די מדהים כשאנו מנסים לדמיין קשרי ילדים וילדות היום, ערכי חברות היום. כמה הכול מזוכך באותם ימים: התום, הכנות, הרגישות, מעל לכל.
המחבר בחר להדגיש דווקא את תקופת ילדותו ונעוריו של רמון, ובצדק. כדי למשוך את הילדים והנערים לעולמו של אילן רמון, חשוב ליצור יצירת ספרות שתתמקד בעולמם של הילדים ובני העשרה. התחושה היא שזה מקרב את הקוראים, שכן זו ספרות שמעניקה לקוראים הצעירים שורות הקרובות לעולמם – סיפור ורגשות המעניקים להם את מה שהם מחפשים, את עצמם, את בן גילם. המאבקים והלבטים אינם תמיד מוכרים ושגורים, אך יש בהם לתת לקוראים מבט אחר על החברה, על הערכים, על הקשר לעמם.
השימוש ברובד סיפורי ההרפתקאות, חבורת הילדים של אילן, המעקב אחר דמויות עלומות, כל אלה מסייעים לגרנות לבנות סיפור ילדים, מעבר מעולם המציאות לעולם הדמיון. דרכו המיוחד כילד, גם כשהוא מתנגד לדרכם של חבריו ונשאר נאמן לעקרונותיו, יוצרים דמות של ילד מיוחד. עיניה של נטע מציירות לנו גיבור ילדותי אהוב מאד, אליל הבנות בכיתה – ולעתים נדמה שגרנות יוצר כאן מעין דמות ישראלית אותנטית של הנסיך הקטן, ילד מיוחד במינו.
משה גרנות עם הרצל ובלפור חקקאילן מתואר כגיבור מיוחד, ספורטאי מצטיין, עורך עיתון בית הספר, והילדה נטע מיטיבה לתאר אותו כנער קונה טוסטוס ומחליף את ידיות הטוסטוס הפשוטות בידיות של אופנוע 'הארלי דוידסון'.
המחבר משה גרנות מצא דרך לשלב בין תיעוד לרגשות: כל הסיפור מסופר מנקודת ראותה של נטע, בת כיתתו של אילן רמון בבית הספר היסודי בבאר שבע. כדי להתגבר על בעיה הסיקור של חיי אילן רמון בבגרותו ובתקופת היותו טייס, הופכת נטע להיות אשת טייס, והיא עדה מקרוב לחוויות שעובר רמון כטייס וכלוחם. סיפור הרומן בין אילן לטובה בתיכון, מתאר את החששות של טובה מרצונו של אילן להיות טייס קרב. אילן מבטיח לחברתו טובה: ''אני אטוס לחלל, טובה, אני מבטיח לך''.
סיפורים היסטוריים טובים יודעים ליצור נקודת מפגש בין פרשיות העבר לבין חיי ההווה, והם יודעים להוביל בעדינות את הקוראים הצעירים לבעיות המעסיקות אותו היום: ערכי אנוש, תהליכים חברתיים, קשר בין הורים לילדים, דילמות ביחסי חברות בכיתה וכו'. גרנות מגולל פרשיות שונות בחיי אילן רמון הן כילד, הן כנער, הן כחייל בראשית דרכו והן כטייס לוחם – והקוראים נסחפים בזרם המאורעות – והתחושה היא כי הכל מתרחש די קרוב לעולמנו, שאנו חלק מן העולם המופלא הזה.
יופיו של הספר בכך שהמחבר לא התפתה לצייר דמויות בשחור לבן, לא צייר גיבורים אידיאליים מול דמויות מרושעות, כפי שמצאנו ברומנים היסטוריים מסוימים, אלא בחר לתאר עלילה רגשית. העלילה זורמת באופן קולח , אמין, ואין מקום לדחיסות של אירועים ופרטים טריוויאליים רק כדי ליצור תחושה של רומן מסעיר וקצבי. הילד רמון ועולמו המיוחד הן הצופן להבנת רמון הלוחם, והתגלותו כמנהיג כבר כילד, היא המפתח בסיפור זה להבנת האני מאמין של רמון. חלומו להיות טייס, משאלתו להיות טייס חלל, אלה הכוכבים המאירים את עולמו של הילד, וגרנות מיטיב לעצב את תיאור התבגרותו שלב שלב.
עדותה של נטע מובילה לימיו של אילן כטייס, כמפקד טייסת, לסיפור המבצע של הפצצת הכור בעיראק וחלקן של אילן במבצע, לסיפור ההיכרות עם רונה, לאימונים בנאס''א לקראת הטיסה לחלל.
יום האסון הוא נקודת שיא בסיפור. כדי לרכך את השבר הנורא, מסתיים הסיפור במפגש חבריו של אילן רמון, מפגש מאוחר שבו הם מספרים בדרך חווייתית את חייו כילד לצדם, את הדרך שבה ספגו משהו מרוחו.
אילן רמון היה לוחם בן ימינו – אבל ספרו של גרנות הופך אותו לגיבור ספרותי מיוחד, לסוג של קלאסיקה. אנו רגילים לחשוב שספרי קלאסיקה יוצרים פולחן של גיבורים או אלילים, אך הספר הזה בונה קודם כל דמות של גיבור אנושי מיוחד, גיבור שילדים יכולים להזדהות איתו, לחוש קרבה לעולמו המיוחד. נהוג לומר, שספר ילדים טוב, הוא ספר שמבוגרים חושבים שהוא טוב. גרנות כתב ספר, שמבוגרים יאהבו לקרוא, וילדים יאהבו להפליג במחוזותיו כדי ללמוד משהו על עולמו של גיבור מיוחד, כדי לשאוב ערך מוסף לעולמם שלהם.
אילן רמון כגיבור ספרותי
