ועידת קמפ-דיוויד

גנזך המדינה פירסם בימים אלה מסמכים הקשורים בדיוני הממשלה במהלך השיחות עם הנשיא סדאת והמו''מ על הסכם קמפ דיוויד. פרסום זה הזכיר לי תקופה זו בראשות אמ''ן.

במשך כעשרה חודשים התנהל (בהפסקות, כמובן) המו''מ בין ישראל למצרים, וללא התקדמות. היו שתי בעיות מרכזיות שעמדו כסלע המחלוקת - התביעה המצרית לפינוי ישראלי מוחלט מסיני, ללא השארת ישובים, מתקני צבא או כל שריד ישראלי אחר שינציח את תקופת הכיבוש הישראלי, והבעיה השנייה הייתה ההתעקשות המצרית שלא לראות בהסכם בין שתי המדינות הסכם נפרד אלא חלק אינטגראלי במכלול יישוב חילוקי הדעות של הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ושל השאלה הפלסטינית בפרט.

על מנת להיחלץ מן המבוי הסתום זימן נשיא ארה''ב, ג'ימי קארטר, את ראשי שתי המדינות לוועידת פסגה משולשת בקמפ-דיוויד הסמוכה לוושינגטון, בכוונה להישאר במקום עד שתושג פריצת הדרך.

לקראת יציאת המשלחת הישראלית לארה''ב הכין אגף התכנון של צה''ל (בראשות אברשה טמיר) תיק נתונים לאנשי הצוות. תיק נתונים זה הוצג בממשלה, במסגרת דיון מכין ערב הנסיעה.

שם ראיתי את ראש הממשלה, מנחם בגין, חוזר על התרגיל שעשה ערב ביקור סדאת בירושלים : הוא נמנע מכל דיון ענייני לגופן של הבעיות שבמחלוקת ואשר תתחייב לגביהן הכרעה מדינית. אז הבינותי את הכוונה שעמדה מאחורי מדיניות זו. אי אפשר היה לקיים דיון ללא החלטות שתכבולנה את חופש ההחלטה של ראש הממשלה בדיונים.

היו הרבה משברים במהלך הועידה. שני ראשי המדינות עמדו שוב ושוב על סף ''אריזת המזוודות'' וחזרה הביתה. הייתה זו התעקשותו האישית של הנשיא קארטר אשר הצילה שוב ושוב את המצב, ולבסוף התיש את שני הצדדים והביאם לחתימה על המסמך המשותף.

לא רק שישראל הסכימה לנסיגה מוחלטת מכל שטח סיני אלא שישראל חתמה גם על ''הכרתה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני'' ועל המסגרת להסדר הסכסוך הערבי-ישראלי כולו, על בסיס הסכם ביניים לחמש שנים בהן תיכון אוטונומיה פלסטינית מלאה בשטחים שבידי ישראל, וכאשר תקופת ביניים זו תשמש למו''מ בין הצדדים על הסכם הקבע.

עם שוב המשלחת הציג מר בגין את הסכם קמפ-דיוויד בפני הממשלה. נכחתי בישיבה זו, כאשר לשמאלי ישב אהרון ברק, היועץ המשפטי למשלחת ישראל בקמפ דיוויד (וכיום נשיא בית המשפט העליון לשעבר).

השר חיים לנדאו, שר התחבורה באותה עת, היקשה על ראש הממשלה וביקש להבין - מה הביאו לחתום על מסמך בו מכירה ישראל ב''זכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני''.

ראש הממשלה הסביר לו את החתימה: ''אני תמה על שאלתך, אברהם [הן מנחם בגין והן חיים לנדאו היו בזמנו מפקדים באצ''ל ונהגו לפנות איש אל רעהו בשמות המחתרת של פעם. כינויו של חיים לנדאו במחתרת היה ''גונדר אברהם'']. היה עימנו בקמפ דיוויד מומחה למשפט הבינלאומי, מן הטובים והמעולים בעולם. ואת זאת לא רק אני אומר. חוות דעת זו שמעתי גם מפיהם של הנשיא ג'ימי קארטר ואף מן הנשיא אנוואר סדאת''.

לידי, כאמור, ישב היועץ המשפטי, ואני רואה את פניו מסמיקים יותר ויותר עד שהיו לאדומים כסלק.

ומנחם בגין ממשיך: ''ומה אמר לי מומחה דגול זה למשפט הבינלאומי? אדוני ראש הממשלה, הרי אתה עצמך משפטן. כלום יעלה על דעתך שלא להכיר בזכויות 'לגיטימיות'? מה פרוש המילה 'לגיטימיות'? כן, פשוט זכויות 'חוקיות'! וכי יעלה על דעתך שלא להכיר בזכויות חוקיות? הויכוח שבינינו לבין הפלסטינים הוא על תביעתם לזכויות שהן בלתי לגיטימיות...!''
תשובה זו הניחה דעתו של הגונדר אברהם...

---