המחברת היא דוברת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראלביום שלישי י''ד באלול תשע''ד, 9.9.2014, קיים ועד אגודת הסופרים העברים ישיבה חגיגית בסלון ביתו של ביאליק, על השולחן שבו נהג להסב עם עמיתיו הסופרים, לדון עִמם, ולהכריע בנושאים העומדים ברומו של עולם הספרות ובתחומי העשייה החברתית והציבורית. קריאת הכיוון של הישיבה החגיגית הייתה: אגודת הסופרים העברים צועדת בעקבות ביאליק, אשר היה ממתווי דרכהּ ומקובעי דמותהּ, עמד בזמנים שונים בראשהּ וגם יסד את כתב-העת שלה ''מֹאזניִם''. יותר מכל מזדהה האגודה עם מפעל הכינוס והגניזה של ביאליק, ולנושא זה יוחדה הישיבה החגיגית.
פתחה את הישיבה – איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית ומנהלת מתחם בית ביאליק, אשר יזמה את שיפוץ בית ביאליק, והשיבה אותו אל תפארתו הראשונה, לאחר שנים ארוכות של הזנחה פיזית וקיפאון תרבותי. איילת ברכה על היוזמה המקורית לקיים מפגש היסטורי בבית המשורר הלאומי, הדגישה את המשכיות היותו של ביאליק אבן שואבת לסופרים ולציבור הרחב, והוסיפה מתחושת לִבה:
כולנו כאן סביב שולחנו של ביאליק, ואף הוא נמצא איתנו, רוחו שורה על הבית, הוא נוכח איתנו בישיבה.לאחר מכן נשא דברים יו''ר אגודת הסופרים העברים, הרצל חקק. הוא פתח בדברים בשבח האכסניה, והביע תודה למארחים – איילת ביתן שלונסקי ושמואל אבנרי, המופקד על הארכיון והמחקר בבית ביאליק – ומכאן הלך והתמקד בנושא מפעל הכינוס של ביאליק, ספר האגדה, ספרות ימי הביניים (שלמה אבן גבירול ומשה אבן עזרא) ועוד.
במהלך דבריו ציטט הרצל חקק בהרחבה קטעי מפתח מתוך הרצאתו של ביאליק בוועידת הסופרים שהתקיימה בשנת 1927, אשר במסגרתה קשר המשורר הלאומי בין גנזי העבר לבין הכוחות החדשים של הספרות העברית, ואף הועיד לספרות העברית ולנושאי דגלהּ אתגר כבד:
אנו רוצים להמשיך את התביעה הגדולה של הספרות העברית. אנו רוצים להיעשות לקול ראשון בעם העברי. אנחנו רוצים שהספרות תהיה 'אורח החיים' ו'יורה דעה' של העם העברי. העם העברי צריך להרגיש את יד הספרות הזאת ואת השפעתה על העם העברי... אנו רוצים שירגיש אותנו, העם העברי, שנחיה בו כעסיס בתוך הפרי, ולכל נקודה ותא מהווייתו תחדור הספרות העברית ותשפיע על מהלך הרגשתו, על מהלך חייו... מתוך הכוונה הזאת נבראה, לפי דעתי, אגודת הסופרים, רק בזה יש לבקש את הרעיון העיקרי של אגודתנו.על רקע זה בירך הרצל את בית ביאליק על פועלו הגדול בשימור מורשתו של ביאליק ובהנחלתה, וקרא לפעול במשנה מרץ לביצור מכון ''גנזים'', הפועל ללא ליאות לשימור מורשתם של כלל הסופרים העברים:
זו הדרך לרומם את חיינו, ולהשפיע השפעה מהותית לא רק כמבטאי המציאות, אלא גם כמעצבי הזהות של החברה המתהווה במדינת ישראל.עם תום דבריו של הרצל חקק נשאו דברים ראשי מכון ''גנזים'', ד''ר משה מוסק
וד''ר אביב עקרוני, לאחריהם סיפר ארנון פורת, מנכ''ל אגודת הסופרים, על חוויות ביקוריו בבית ביאליק בעודו ילד; וחתם את מסכת הדוברים – ד''ר שי רודין, מנהל מרכז לוין קיפניס במכללת לוינסקי, אשר מנצח על מפעל להשבת הנגישות לספרים אשר אינם זמינים יותר, לאחר שאזלו מן השוק, ואין להם סיכוי לחזור ולהידפס.
את הישיבה החגיגית ואת הסיור במוזיאון שהתנהל לאחר מכן – תיבלו בשיריהם: בלפור חקק, אביחי קמחי שרה אהרונוביץ קרפנוס, דלית בת-אדם ועדנה מיטווך מלר.
את הסיור בתצוגת הקבע החדשה של מוזיאון בית ביאליק הדריך שמואל אבנרי, אשר כתב וערך את התצוגה, מתוך חתירה להציג את ביאליק ב-360 מעלות – על צדדיו האישיים, התרבותיים והציבוריים, אשר אינם מוכרים לרבים.
קשה לתמצת את הסיור המאלף והמעשיר הזה בכמה משפטים; אז נבחר כאן לצטט מדברי ביאליק, שאותם שיבץ שמואל אבנרי כמוטו בלוח שאותו הוא הקדיש לביאליק כמכנס:
יש לנו מאחורינו ירושה ספרותית גדולה בת אלפי שנות נדודים, ששמורים בה עקבות רוחנו היוצר בכל הדורות... בלעדיה נהיה בארץ-אבות דלים וריקים מאוד. הירושה הגדולה הזאת צריכה לשמש יסוד ובסיס ליצירה חדשה, ועל כן יש לעסוק בכינוסה ובסידורה, בחקירתה ובלימודה.לוח ''המכנס'' הוא אחד מתריסר לוחות אשר משלימים בתצוגה זו את ''החושן'', הממחיש את מלוא היקף פעילותו הענפה של ביאליק, לא רק כמכנס אלא גם כמשורר, כמספר, כמסאי ונואם, כמתרגם, כעורך, כמו''ל, כסופר ילדים, כפרשן וחוקר, כמחייה הלשון, כפטרון התרבות, וכמורה דרך. אכן,
דיוקן של שאר רוח!
אגודת הסופרים שבה לצור מחצבתה
