אחד-עשר מיליארד, שישה מיליארד או שנים וחצי מיליארד, סכומים אלה נזרקים לחלל באשר לתוספת שתאושר לתקציב הביטחון. מדובר בסכומיי עתק, שאנו, האזרחים ה''קטנים'' כלל איננו מסוגלים לתפוש.
ברצוני להתייחס לשיטה – כלום מתבקשת מערכת הביטחון לגבש תכנית עבודה, ואז, לתרגם תכנית זו למונחי תקציב, או שהממשלה היא שבונה את מסגרת תקציב המדינה, קובעת למערכת הביטחון את הנתח המיועד לה, ומצפה כי זו תתאים עצמה למסגרת.
ישראל פעלה בעבר בשתי הגישות, ודומה כי הוויכוח היום איננו על סכום התוספת אלא על איזו מן הגישות לאמץ.
ב-1952 נקלעה המדינה למשבר כלכלי קשה, המאמץ הלאומי העיקרי התמקד בקליטת עלייה המונית. במהלך ביקורו בתרגיל מוצב הפיקוד העליון של צה''ל, לקח הצידה שר הביטחון
בן-גוריון את הרמטכ''ל,
יגאל ידין, והודיע לו על הצורך בקיצוץ דראסטי בתקציב הביטחון.
ידין הגיב בחריפות ומתח ביקורת קשה על דרישת השר. בכך בעצם הודיע גם על התפטרותו מתפקיד הרמטכ''ל.
מרדכי מקלף החליפו והוא אשר ביצע את הקיצוץ הנדרש. צה''ל התאים עצמו למסגרת שהותוותה.
ארבע שנים לאחר מכן ארע מבצע ''קדש''. במהלך 96 שעות השתלטו כוחות צה''ל על חצי האי סיני ופתחו את נתיב השיט לאילת.
ימים ספורים לאחר סיום הלחימה התקיים כנס הפיקוד הבכיר של צה''ל לסיכום לקחי המבצע. הנימה שחזרה אצל מרבית הדוברים הייתה של ביקורת וטרוניות על כל מה שחסר להם על מנת שיוכלו למלא את תפקידם כראוי. ביום השני של הדיונים, משהגיע תור הרמטכ''ל לסכם, קם
דיין ואמר, ''הקשבתי בקשב רב לדוברים הרבים ושאלתי את עצמי - מה קורה כאן, מי ניצח במלחמה? אנחנו או המצרים? כיצד מתיישב ניצחוננו עם רשימת הטרוניות הארוכה ששמענו כאן? והגעתי למסקנה מעניינת - ניצחנו במלחמה לא
על אף התקלות והמחדלים הרבים שמניתם אלא
בזכותם, בזכות כל מה שחסר לנו בצה''ל לקראת המלחמה. לו רצינו לספק את תביעותיכם הרבות והשונות לא היינו מסוגלים, באמצעים הדלים העומדים לרשותנו, לרכז את המאמץ ולהקדיש את מעט המשאבים לאותם כוחות וגורמים אשר הכריעו את המערכה...''
באותם ימים, מדי מספר שנים היה מתמנה צוות מטכ''לי במטרה לעבור, אחת לאחת, על כל יחידות צה''ל ולבחון שוב ושוב את סדר הקדימות, ולקצץ בנטיעות. מי שעמד בראש צוות זה, ודומני שיותר מפעם אחת, היה גנדי, לימים האלוף
רחבעם זאבי. ראוי לשוב ולעבור גם היום, אחת לאחת, על כל היחידות, ולהשוות בין התקנים שלהן לפני עשר שנים לתקן הנוכחי. האמנם הגידול והניפוח מוצדקים וחיוניים?
ושאלת תם - למה יודעת מערכת הביטחון רק אינפלציה ואיננה מוכנה לדפלציה? חוששני כי רוח דבריו של דיין, שנאמרו לפני 58 שנים, נשכחה ואיננה מנחה את המערכת היום. תמיד, ובמיוחד בעת מצוקה, יש מקום וצורך לקבוע סדרי עדיפויות ברורים. ממשלה וקבינט אחראיים, הם שצריכים לקבוע את מסגרת התקציב והם שיקבעו את הנתח שייועד לביטחון. מערכת הביטחון היא זו שחייבת להתאים עצמה למסגרת.
שנה טובה וחתימה טובה
כיצד בונים את תקציב הביטחון
