ימי העיון שמקיים 'המרכז לחקר כוח המגן' ברמת-אפעל שימשו עבורי כבר מספר פעמים TRIGGER לטורים שאני כותב. שלשום הוקדש יום העיון לסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ואני מבקש להעלות כאן ארבע נקודות בשולי הדיון שקוים.
אל נתחייב לצעד צבאי מראש, קודם שניתחנו את נסיבות המקרה. התחייבות כזו עלולה לחייב מהלכים צבאיים בתנאים שלא צפינו אותם ואשר רק יסבכו אותנו בצורה בלתי אחראית, מבלי שתהיה לדרג המדיני האפשרות לתת את הדעת, לשקול ולהחליט האם וכיצד לפעול. במקרה של מלחמת לבנון השנייה הייתה זו פקודת ''חניבעל'' אשר הופעלה ע''י הפיקוד המקומי מיד עם תקיפת הסיור של
אלדד רגב ו
אהוד גולדוואסר. זו הכניסה את ישראל ואת צה''ל למציאות של מלחמה אשר ייתכן והדרג המדיני היה נמנע ממנה או מחליט להגיב אחרת אילו היה מקיים שיקול בנסיבות המקרה. שמונה שנים לאחר מכן, שוב הופעלה פקודת ''חניבעל'', ברפיח, במהלך מלחמת ''צוק איתן'', עם השלכות צבאיות ומדיניות קשות.
בעיה דומה קיימת עם הצבת ''קו אדום''. במקרה זה מדובר בהתחייבות של הדרג המדיני ולא הצבאי, אך גם לגביו - אין להתחייב לצעד ולתגובה במנותק מנסיבות האירוע.
''כיפת ברזל'' איננה רק ברכה. במהלך מלחמת ''צוק איתן'' השתבחנו כולנו בהישג הטכנולוגי הפנומנלי של מערכת ''כיפת ברזל''. ה''כיפה'' אפשרה לנו לעבור 51 ימי לחימה עם מעט מאוד אבדות ונזקים, בהתייחס לתוצאות שיכלו להיגרם אלמלא הופעלה. אלא שיש גם צד שני למטבע - האמנם חייבת ישראל לתת מענה הגנתי טכנולוגי לכל איום? האמנם חייבת ישראל 'למגן עצמה לדעת'?
משיבים לנו, כי מחיר כל טיל מיירט הוא כאין וכאפס לעומת מחיר האבדות והנזקים שנמנעו. זה נכון. אלא שזו רק דרך אחת לבחינת הבעיה. דרך אחרת - אם לא היו לנו המקלטים, המיגון ו''כיפת הברזל'', היינו פועלים ללא ספק אחרת, הן צבאית והן מדינית.
השגת הפסקת אש. מלחמת לבנון השנייה נמשכה 33 ימים, ''צוק איתן'' נמשך 51 ימים. עלינו להפנים שבמציאות הגיאופוליטית של היום אין מתווך זר שיתערב ויפעל להשגת הפסקת הלחימה, ובהקדם האפשרי. לכך דרוש מתווך שיש לו השפעה על שני הצדדים, ושלושת גורמי העבר – וושינגטון, מועצת הביטחון והנשיא
מובארכ אינם קיימים היום או שאינם מסוגלים לכפות הסדר.
ייתכן והמסקנה הנדרשת היא הפסקה חד-צדדית של הלחימה מצדנו. כאשר ישראל מצהירה כי השיגה את מטרותיה, והיא מפסיקה את הלחימה. בכך עשוי להיווצר לחץ על הצד השני שיידרש לקבל החלטה לא קלה.
מה מתכנן לנו האויב? עלינו להיערך למלחמה א-סימטרית, למלחמה מול אויב שלא יפעיל מולנו דיביזיות משוריינות וכוחות סדירים וגדולים. אנו עוסקים באויב שיודע היטב את מגבלותיו ונדרש לתחבולות אשר תכאבנה לנו במידת האפשר.
לו אני שר הביטחון או הרמטכ''ל, הייתי מקים צוות יוצא דופן - צוות שהיה נדרש ''לחשוב חמאסית'' או ''לחשוב חיזבאללה''. אלו צעדים, אלו אמצעים, אלו נבזויות הייתם מציעים לנסראללה או למוחמד דף, ליזום במלחמתם בישראל, וכמובן, הייתי מטיל על המטה הכללי לחשוב ולהיערך מראש מול כל ''נבזות'' כזו. זה לא צוות חד-פעמי. זה צוות קבוע אשר צריך לשנות מדי פעם את הרכב חבריו, אך צוות שיפעל כל הזמן, שנה אחר שנה.
ארבע תובנות אשר ראוי לתת עליהן את הדעת.
ארבע תובנות למלחמה א-סימטרית
