משנסתיימה מלחמת העולם השנייה ומשקמה מדינת ישראל, התגייס העם היהודי למאבק שסיסמתו הייתה ''שלח את עמי!''. היה זה מאבק למען פתיחת שערי היציאה ליהודי ברית המועצות. מי שהיו חסרי אונים במאבק זה היו אזרחיה היהודים של ברית-המועצות, ואילו אנו והקהילות היהודיות ברחבי תבל, לא החמצנו הזדמנות להפגין, לגנות ולהביך את השלטון הסובייטי.
לפני כשבעים שנים הייתי ''טרוריסט''. היינו מעורבים אז במאבק כנגד כוחות שלטון המנדט הבריטי בארץ, ובמידה רבה התעמתנו עם כוחות הצי הבריטי אשר ניסו למנוע את יציאת ספינות המעפילים מחופי אירופה בדרכן לארץ. השלטון הבריטי, חייליו ושוטריו, היו עבורנו באותם ימים ה''אויב''. יחד עם זאת, למיטב זכרוני, לא שנאנו את החייל ואת השוטר הבריטי. ידענו שהם ממלאים תפקיד בהתאם למדיניות המוכתבת להם מלונדון, ממש כשם שאנו פעלנו ברוח החלטות המוסדות הלאומיים שלנו. לחמנו ופעלנו כנגד המדיניות, גם כאשר בפועל נאלצנו להתעמת מול שוטר וחייל.
ונקודה נוספת, רבים מאתנו היו מעורבים באותם ימים בפעולות ה''סזון'', בפקודת המוסדות הלאומיים. היו אלה פעולות כנגד חברי הארגונים הפורשים - אצ''ל ולח''י. הבנו את הצורך המדיני בפעילות זו אך היינו מודעים לחוסר הפופולריות של פעולה ישירה כנגד צעירים יהודים, חברי מחתרת שניהלה מאבק בשלטון הבריטי. ואכן, רבים מאתנו עשו הכול על מנת שלא לקחת חלק ב''סזון''.
אני מעלה שלוש פרשיות אלה מן העבר בניסיון להקיש מהן על הקורה היום בקרב ערביי ישראל.
אין לצפות שערביי ישראל יעמדו בצד ולא יזדהו עם מאבק אחיהם הפלסטינים, תושבי רצועת עזה והגדה המערבית. זכותם, בראייתם הם, לתמוך במאבק המדיני והצבאי ולקרוא ''שחרר את עמי''. הם שותפים למאבק של בני עמם, כאשר בהרבה מקרים מדובר אף במעורבות רגשית ובקרבת משפחה מדרגה ראשונה.
בשונה ממה שחווינו אנו לפני 70 שנים, המאבק הערבי-פלסטיני מאופיין לצערנו בשנאה אישית, שנאה עזה לכל ישראלי באשר הוא, ולאו דווקא שנאה הממוקדת כלפי כוחות הביטחון שלנו, מולם הם מתמודדים. שנאה זו היא תופעה מדאיגה ביותר. ביטויי השנאה הקיצונית זרים לרובנו, זרים לאופיינו ולדרך ההתנהגות של רובנו, אך עלינו לזכור כי זו אוכלוסייה פלסטינית הנמצאת תחת כיבוש מזה כמעט 50 שנים, ואין מדובר ב''כיבוש פאסיבי'', אלא בכיבוש המתבטא בצעדים יומיומיים המצרים את רגליהם.
ולבסוף, פעולת כוחות ה''סזון'' הפלסטיניים. הרשות הפלסטינית, עם אבו מאזן העומד בראשה, פעלה עד כה באופן נחרץ למניעת פעילות חבלנית מתחום השטחים שבשליטתם. אין לי ספק שפעילות זו איננה מתקבלת שם בהבנה ובברכה. עלינו לצאת מתוך הנחה כי אם תימשך פעילות ההתנגדות, ואף תוחרף, יהיה קשה יותר ויותר לצפות כי פעילות הריסון שיוזמת הרשות הפלסטינית, תימשך ותצליח למנוע את פעילות המתלהמים.
אני מציין דברים אלה על מנת שנדע ונבין - ישראל, במדיניות הכיבוש וההתנחלות שלה, קרבה לנקודת השבר. בין אם נקרא לכך אינתיפאדה ובין אם לא, עלינו להבין את מרכיביו ואת מאפייניו של המשבר העומד לפנינו ואל מול מציאות זו עלינו להיערך.
לקחים מן העבר
יש דבריפם זהים בניהם ויש דברים שונים .
