לפעמים, דווקא המובן מאליו והשכיח מכל נעלם מעינינו. חקר האבולוציה חסר את הכוח המניע שעומד מאחוריה, וכפי שיובא להלן, הגורם הדומיננטי בעצם קיומנו. הגורם הזה נקרא ''רצון'' ובצורתו הגשמית ''אהבה'', או ''משיכה'', רצון שבלעדיו האבולוציה הייתה נעצרת, ובלעדיו כדור הארץ היה נראה כמו הירח.
עצם קיומו של הרצון ביקום, מהותו ומקורו לא נחקרו מדעית, ולו רק בגלל העובדה שרצון נתפס כבלתי מוחשי, בלתי מדיד, איננו כפוף לחוקי המתמטיקה, ומטבעו, כשייך לתחום הרוחני.
הדברים הבאים יראו באופן רציונאלי ביותר, שייצר וחוכמת הקיום המפעפעים בכל מה שחי וצומח בטבע הסובב אותנו, מוצאם בכוח טבע גשמי שמכונה כאן ''רצון הקיום'', כוח טבע שפעילותו באה לידי ביטוי בכל מה שחי, נושם, וצומח בטבע.
אנו מכירים את ביטויי הרצון, השכלתניים והיצריים שקיימים בבני אדם ובחי הסובב אותו. הוא קיים גם ברמת הקבוצה כדוגמת התנהלות קן נמלים על פי רצון הומוגני שמכוון כל נמלה בקן. מהדמיון בצורת הרבייה ניתן להקיש שגם הצומח פועל תחת תבנית של רצון קיום כלשהו. ואם מנתחים את פעולות מערכות ומנגנונים בגוף החי והצומח, או פעילות תאית ותוך תאית, כמו הנטייה לשכפול חוזר של הדי. אנ. אי, מוצאים גם שם את סימניו של הרצון כקו מנחה. אז ראוי שנברר מה הוא הרצון הזה.
יש 2 עובדות המצביעות על כך שרצון הקיום הוא כוח טבע גשמי, בדיוק כמו כוח הכבידה, הכוח האלקטרומגנטי ושני הכוחות הגרעיניים:
א. הרצון בכלל, ורצון הקיום בפרט, איננה תכונה של החומר. כלומר כל מבנה גשמי, או כל תהליך כימי או גרעיני, יהיה מורכב ככל שיהיה, לעולם לא ייצר רצון עצמאי משלו. החומר תמיד יפעל על פי מערכת כללים קבועה וידועה מראש. מכאן שרצון הקיום איננו תוצר של המבנה המולקולארי המורכב של גוף החי או הצומח, אלא תכונה המוטבעת בו בלידתו, וגוף החי, או הצומח, רק מגבירים אותו, מיישמים אותו, וממירים אותו לרצונות פרטניים.
ב. רצון הקיום עובר בתורשה מדור לדור, מה שמביאנו לתחילת התהליך האבולוציוני, ותחילתם של החיים על פני כדור הארץ. ברור שללא רצון הקיום, כל מבנה אורגני שייתכן ונוצר באופן אקראי, היה מתפרק, לפחות לפי החוק השני של התרמודינאמיקה, ולא היה ממשיך את דרכו לדור הבא. מכאן שרצון הקיום קדם גם לתחילת החיים. העובדה שאינטראקציות כימיות או גרעיניות אינן מייצרות רצון, מביאה למסקנה שרצון הקיום קדם גם למפץ הגדול, ולפיכך היה קיים מאז ומתמיד.
הנחת קיומו של רצון הקיום ככוח טבע, מעבירה את התהליך האבולוציוני ממעמד של תהליך אקראי וברירה טבעית על פי ''מוצא המינים'' של דרווין, למעמד של
תהליך מוכוון מטרה – יש רצון וידע שמכוונים אותו.
ההוכחה לכך, ולהיות רצון הקיום כוח טבע בר השפעה, נמצאת בשלישי וברביעי מבין ארבעת העקרונות הבסיסיים של האבולוציה, כדלהלן:
א. זהו תהליך קונסיסטנטי שפועל לפי כללים קבועים הידועים כתורה הגנטית וחוקי התורשה.
ב. זהו תהליך שמבוסס על חופש. ברמה הגנטית זהו אלמנט החופש ביצירת מוטציות שהן יסוד האבולוציה. ברמת הפרטים השלמים זה החופש לבחור, החופש לאהוב, החופש לחיות, החופש ליצור, החופש שבלעדיו אין חיים.
ג. התהליך מבוסס על רצון המכונה אהבה בצורתה הרחבה. אהבה בין זכר לנקבה שיוצרת חיים, אהבת הורים לצאצאיהם שמבטיחה המשכיות, אהבה בין פריטים מאותו זן שיוצרת את הטעם המתוק של חוויה קבוצתית,- שהיא תנאי להישרדות, ואהבה בין מינים וזנים שונים שיוצרת את הסימביוזה הנחוצה כל כך לקיומנו. הרצון הזה הוא שיוצר ומעצב את הדור הבא ובכך קובע את כוונו של התהליך כולו. בלעדיו התהליך לא היה מתקיים.
ד. בניגוד לתורתו של דרווין, התהליך מבוסס על חוכמה מדהימה וידע בלתי נדלה (!). ההוכחה לכך נמצאת במעבר האבולוציוני מהתרבות בתהליך של פיצול תאים להתרבות בתהליך של זיווג והפריה. זאת קפיצת מדרגה אבולוציונית שאין שום אפשרות שתתפתח בתהליך אבולוציוני אקראי. להמצאת תהליך התרבות כזה, לבריאה אבולוציונית של זרע וביצית ולשרשור מוטציות מיותרות לכאורה, אלו שנועדו לבניית אברי הרבייה, דרוש היה ידע תיאורטי שקטונו מלהעריך את קצה קצהו, ונדרשה יכולת השפעה. כל זאת מעבר להבנת סודות החיים, תכנון מוקדם, ואלפי דורות של פיתוח קפדני. יכולת ההשפעה מוכיחה את מעמדו של רצון הקיום ככוח טבע פעיל, וידע כה נרחב, ללא ניסיון מקדים, יכול היה להגיע רק מידי מהות אחת בטבע. קראו לה אלוהים.
מתוך ארבעת העקרונות, שלושת האחרונים הם ביטוייו של רצון הקיום. העיקרון האחרון מלמד על הזהות החד-חד ערכית בין רצון הקיום ככוח טבע לרצון האלוהי, אם יש דבר כזה. ואם המעבר לרבייה זוגית היה התממשות כוח הטבע האלוהי הזה, אז גם התהליך האבולוציוני כולו היה כזה.
כלומר, האדם, וכל הטבע הסובב אותו, הינם פרותיו האבולוציוניים של תהליך בריאה מתוכנן וידוע מראש!עד כאן הוכחה לוגית לקיומו של הרצון ככוח טבע פעיל. חשוב להבין שאם אכן קיים כוח טבע כזה, ואם חיינו על פני האדמה הם אכן פרי תבשיליו, ראוי היה שנחקור אותו לעומק, גם ללא הוכחות מצולמות. ההתעלמות המתמשכת שלנו מכוח טבע שכזה, כמוה כמו לבנות ערים שלמות תוך התעלמות מכוח הכבידה. אין ספק שברגע שנכיר את אותו רצון קיום קדום, נבין הרבה יותר טוב את סודות החיים, ונוכל למצוא מרפא טוב יותר לכל מחלותינו הרפואיות, הרגשיות, הרוחניות והחברתיות.
קיומו של כוח טבע שכזה נותן הסבר לחוכמה הבלתי נתפסת שאנו מוצאים בטבע בכלל, ולחכמת החי בפרט. היותו כוח טבע פעיל, כפי שבא לידי ביטוי באבולוציה, מצביע עליו כגורם שמניע את כל הפעילות המערכתית, התאית והתוך תאית בגוף החי והצומח. קיומו נותן את
התשובה הרציונאלית היחידה לשאלה העקרונית של היווצרות החיים כנגד החוק השני של התרמודינאמיקה, חוק האנטרופיה הגדלה,- כוח הטבע הזה היה חזק יותר וידע ליצור חיים מכלום, ולהמשיכם בתהליך אבולוציוני ארוך, מורכב, חכם ואוהב.
ומי שירחיק לכת ימצא בכוח הטבע הזה את ההסבר להיווצרות היקום במפץ הגדול - היה רצון שקדם לו ויצר אותו.
דרווין טעה בנקודה עקרונית אחת. הוא היה עיוור לאהבה שקיימת בטבע, אהבה שבלעדיה האבולוציה הייתה דוממת. לו ראה וחקר אותה, הוא היה גם מגלה את האלוהות החכמה שעומדת מאחוריה, ובכך היה נחסך מאיתנו סכסוך עמוק בנושא.
תפיסת האלוהות ככוח טבע הופכת את האלוהות לעניין רציונאלי לחלוטין, עניין שהמדע יכול לעסוק בו בכלים מדעיים, ואנשים נורמטיביים יכולים להאמין בו. יחד עם זאת היא שומטת את הקרקע מרגלי האמונה הנפוצה באלוהות כישות קדושה שמדברת, כותבת ושולחת שליחים. אין דבר כזה. הכול סיפורים, סיפורים שהביאו למרבית שפיכות הדמים בהיסטוריה האנושית.
הגיע הזמן שהמדע יפקיע את אלוהים מידי כהני הדת ויגלה לנו את האלוהות שבטבע, אלוהות חכמה, אוהבת ואובייקטיבית, כזאת שתראה לנו את שערי גן עדן, אותה אוטופיה אליה כיוונה ביצירתה.
התפר בין דרווין לכנסיה
קישקוש פסבדו-פילוסופי בלשון פסבדו-מדעית .
