יש בינינו, יהודים ישראלים גזענים, שמבקשים להחיל את האנטישמיות על בני דודינו, על הערבים, שאף הם שמיים. הם רודפים ומבקשים לפגוע בכל ערבי ובכל דובר ערבית. אביא כאן שלושה מקרים מן השבועות האחרונים.
''יריקות, מכות, זכוכיות, בקבוקים'', כך תקפו עשרה חובשי-כיפה את
טומי חסון, סמוך לתחנה המרכזית בירושלים. לטענתו, הם תקפו אותו לאחר ששמעו אותו מדבר ערבית עם ידיד. טומי חסון הוא חייל דרוזי משוחרר. הוא עשה את שירותו הצבאי במשכן הנשיא בירושלים, והיום הוא תלמיד באוניברסיטה המממן את עצמו בעבודה בבית מלון.
רזי חוסייסי, אף הוא דרוזי, הוא חייל המשרת בחטיבת גולני. רזי הותקף עם אבן גדולה שהושלכה על ראשו בעת שבילה במועדון ''אולטרסאונד'' שבקיבוץ יגור, והובהל לטיפול בבית חולים רמב''ם. ''חטאו'' היה, כמו של טומי, שדיבר בערבית וחוליגנים יהודים שמעו אותו.
כבהא מועווייה, הפרמדיק שהציל את אדל ביטון הפעוטה שנפגעה קשה מאבן שנזרקה על מכונית אמה סמוך לאריאל, סיפר איך בזמן שטיפל בנער יהודי בן 13 שנפגע מפיגוע חבלני בכפר-סבא, שמע מאחוריו קריאות ''מוות לערבים!''
למעלה מ-20% מתושבי המדינה הם ערבים, דרוזים, צ'רקסים. כולם אזרחים שווי זכויות, אשר שפתם היא ערבית. ערבית מוכרת כשפה רשמית במדינת ישראל, לצד השפה העברית. אינני יודע אם החוליגנים התוקפים יודעים זאת, אולם המדינה, ומי שמופקד מטעמה על שמירת החוק והסדר, מודעים לכך.
מה שקרה וקורה איננו מתייחס לשנאת השפה הערבית. השפה הערבית משמשת רק אמצעי לזיהוי הדובר כערבי ישראלי ואלו התוקפים הם יהודים שגדלו, חונכו וספגו את המנטרה ''מוות לערבים!''
חינוך מתחיל בגיל הרך. הבעיה עמה אנו נדרשים להתמודד היום איננה חינוכית. זאת כבר איחרנו. היום דרושה ענישה קשה ומרתיעה. החובה מוטלת על הממשלה, על הכנסת ובעיקר על שר המשפטים ועל השר לביטחון פנים. על אלה לדאוג שהפורעים החוליגנים יועמדו לדין וייענשו בעונשים כבדים. אני מצפה לראות עונשי מאסר ממושכים, לפחות 12 חודשים בכלא. ואולי, ואם רק ניתן ליישום, להטיל עליהם חודשי עבודות שרות באחד היישובים דוברי הערבית שבמדינה, עבודות שיחייבו מגע אינטימי עם תושבי המקום.
זו איננה בעיה שולית. נגזר עלינו לחיות יחד עם מיעוט גדול של דוברי ערבית. אנו תובעים מהם להיות אזרחים נאמנים וממושמעים ומצפים שאכן ינהגו כך. איננו דורשים מהם להתגייר ואיננו מצפים להפוך את העברית לשפת אימם. רובם אף אינם נדרשים לשרת בצה''ל, על פי חוק. אלא שהחובות המוטלות עלינו, על הרוב היהודי שבמדינה, הן לעשות הכול על מנת שבני מיעוט אלה ירגישו שהם אזרחים רצויים, או לכל הפחות, מקובלים. במדינה, אזרחים שיש להם חובות אך יש להם גם זכויות שוות ומלאות. על כך מופקדים כולנו, בראש וראשונה היהודים שבמדינה.
אם לא יעלה בידינו לפתור בעיה זו עלולה התוצאה להיות גורלית לעתיד המדינה.
יהודים ''יפים''
אין אזרחות-בלי נאמנות!
