מדינה בודדה

בימים אלה ראה אור הספר ''מדינה בודדה – החיפוש החשאי של ישראל אחר בעלות ברית באזור''. זהו ספרו-מחקרו של יוסי אלפר, איש קהילת המודיעין בעברו, ומי שעשה שנים לא מעטות ב''מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים'' ולאחר הסתלקות אהרון יריב, אף עמד בראש המרכז.

הספר מנתח את מדיניות ישראל לאחר מלחמת העצמאות, בשנים שהנהגת המדינה נואשה מן הסיכוי לפרוץ את מעגל האיבה הערבית ומן התקווה להמיר את הסכמי שביתת-הנשק להסכמי שלום. מציאות עגומה זו הולידה את מדיניות של חיפוש קשר עם מדינות המעגל השני, כמנוף אשר יאפשר לישראל לפרוץ את חומת הבידוד אל תוכו נקלענו. הברית שכרתנו עם שתי מדינות מוסלמיות – לא ערביות – טורקיה ואיראן, ומדרום – עם אתיופיה, ומערכת היחסים שפיתחנו וטיפחנו במעגל החיצון, במדינות מזרח אסיה, אפריקה ואף אמריקה הלטינית, נועדה לחלץ את ישראל מבדידותה.

ביסוד מדיניות זו, עמדו חילוקי הדעות בין ראש הממשלה באותם ימים, דוד בן-גוריון, לבין שר החוץ משה שרת, אשר לא נואש מפריצת-דרך ומן הסיכוי להגיע להידברות עם מדינות האויב, שכנותינו. הוויכוח בין השניים לא נסב על הידוק הקשרים עם אנקרה וטהראן, אלא על המדיניות הכוחנית של ראש הממשלה ומערכת הביטחון לאורך קווי שביתת הנשק, על פעולות הגמול שיצרו תהליך הסלמה צבאית עם המדינות, שכנותינו, וחיבלו בניסיונות ובתקווה לפתוח בהידברות עם המנהיגות הערבית.

הידידות עם טהראן ואנקרה לא עמדה במבחן חילופי משטר והנהגה. תחילה באיראן, תפס חומיני את השלטון ואלו באנקרה, כשלושים שנים מאוחר יותר, עלה ארדואן אשר מבקש לבטל את מהפכת אתא טורק, ולערער את יחסי טורקיה עם ישראל.

מי שנואשו היום מן ההידברות הישירה אלה הפלסטינים. שנים של שיחות שלא הולידו דבר, היעדר התגובה הישראלית להצעת השלום הערבית הביאו אותם למדיניות חדשה. בעוד ישראל ממשיכה בקו חד-משמעי של יצירת עובדות בשטח, פנו הם לפעולה באמצעות הפריפריה החיצונית. הם פועלים בשני מישורים מקבילים. מישור אחד הוא המישור המדיני, בקשתם להתקבל כחברה בארגון האומות המאוחדות ולזכות בהכרה כמדינה פלסטינית. ובמקביל, מישור שני, מסע עקבי שפועל לדה-לגיטימציה הבינלאומית של ישראל. זו פעולה הנערכת במקביל בדעת הקהל העולמית, בקמפוסים האוניברסיטאיים ובהפגנות רחוב סוערות בכל מקום בו מנסה ישראל להופיע בעולם, ובה בעת – מסע ה-BDS, מסע המאמין כי המדיניות והצעדים אשר הכריעו את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, יכריעו גם את ישראל.

מסע פלסטיני זה החל במאבק ובתביעה לנסיגה ישראלית לקו הירוק, לקו הגבול שקדם למלחמת ששת הימים. היום, יותר ויותר, חזר היעד הפלסטיני להיות הערעור על עצם קיומה של המדינה הישראלית.

ירושלים מודעת לסכנה קיומית זו, אך איננה לומדת הלקח. ההסבר שניתן, מתעלם מן ה'תרומה' הישראלית למעמדנו במערכת הבינלאומית. אנו מנסים להשלות עצמנו כי אין זו אלא בעיה של הסברה. אם רק נעשה הסברה טובה יותר ורבה יותר – יבוא הכול על מקומו.

אשרי המאמין.

---