לפני 71 שנים, ב-1944, בעוד מלחמת העולם השנייה עדיין בעיצומה, סיימתי את לימודיי בבית הספר התיכון בתל-אביב. היינו שתי כיתות מקבילות, בכל אחת 40 תלמידים. לא התלוננו כי הכיתות גדולות מדי וכי אי אפשר ללמוד בתנאים אלה. כאשר אני סוקר את שמות הבוגרים, לאן התגלגלו ומה היו הישגיהם. כל אחד בתחומו – אין לנו על מה להתבייש.
עם סיום הלימודים התפזרנו. התגייסנו כולנו ובהתנדבות שהייתה מקובלת בקרב הנוער ביישוב היהודי של אז – היו שהתגייסו לצבא הבריטי, מי למשטרת היישובים העבריים, מי לפלמ''ח ומי לשנת עבודה בתנועה הקיבוצית. מסופקני אם היה מי מאתנו שהשתמט מחובה התנדבותית זו.
שלוש שנים לאחר מכן, עברנו את מלחמת העצמאות, כל אחד ביחידה ובתפקיד אליו נקלע. שלושה מבני המחזור שלנו נפלו במלחמה,
ב-1958, יזם בית הספר התיכון שלנו וארגן כנס של בוגרי כל המחזורים אשר יצאו את בית הספר. נפגשנו כולנו שוב ולראשונה, כל הבוגרים. בהיכל התרבות, הקצו לכל מחזור את הפינה שלו, והחלפנו רשמים וחוויות. שם ואז קבלנו החלטה יוצאת-דופן – גייסנו תרומות מכל הנוכחים במקום והקמנו קרן מלגות לתלמידים נזקקים בביה''ס התיכון שלנו – שלוש מלגות, על שם שלושת חברינו שנפלו במלחמה –
יצחק זקס,
דוד ליבסטר ו
מאיר רויטמן ז''ל.
מאז, מדי שנה בשנה, קיים בית הספר טקס צנוע לחלוקת שלוש המלגות, לטקס זה הוזמנו גם אנו, בוגרי שתי הכיתות (ורבים מאתנו – עם בן/בת הזוג). ולאחר הטקס – נפגשנו בבית אחד ה''ילדים'' למפגש רעים. מפגש שנועד לספר, לעדכן, להיזכר ולהשתולל קצת, כאילו היינו עדיין בגיל הטיפש עשרה ועל ספסל הלימודים.
עשר שנים לאחר מכן, משבוטל שכר הלימוד בבתי הספר התיכונים, העברנו את הקרן לאוניברסיטת תל-אביב. האוניברסיטה בחרה מי יהיו הסטודנטים מקבלי המלגות, היא שארגנה את הטקס, ואח''כ – עברנו כולנו לבילוי השנתי שלנו.
בינתיים גדלה הקרן. היום יש כבר שמונה מלגות מחולקות – נוספו חמש מלגות שהקימו משפחות לזכר בני הכיתה, בני זוג או ילדים שנפטרו. וכך נמשכה המסורת.
לפני מספר שנים פניתי לספר השיאים שלך גינס, סיפרתי על מפגשי הבוגרים שלנו וביקשתי כי נופיע בספר. לצערי, נעניתי בשלילה – הם מתקשים ליצור תנאי תחרות לקבוצות הווטרנים השונות.
מי שניהלו בפרויקט מטעמנו היו שלושה –
דרור אמיתי, שעסק בארגון וזימון ה''ילדים'', וארגון הטקס,
מוטי ירון – שהתעקש להמשיך במסורת בכל מחיר וריכז את הקמת קרן המלגות, ו
נחום זולוטוב, שהיה המתעד של המפגשים בסרטי הוידאו שלו.
ראשון, לפני כשנתיים, נפטר נחום זולוטוב, ובחודשים האחרונים הלכו לעולמם גם דרור ומוטי.
אנו, המעטים שעדיין שורדים, טרם החלטנו כיצד לנהוג. מאד היינו רוצים שהקרן תתקיים, כי המלגות יחולקו וכי זכר הבוגרים של שתי כיתות, מחזור 1944 לא יישכח.
שבעים שנות חברות
