שאלה קיומית

אלוף (דימ.) שלמה גזית

רובנו זוכרים עדיין את חיים יבין מכריז בסיומו של יום הבחירות, ב- 17 במאי 1977, ''רבותי מהפך!'' צפיתי בימים האחרונים במהדורת החדשות, ניסיתי לעקוב אחר הדרמות שמסביבנו – רצח התובע הכללי בקהיר, הקרבות בשיח זוויד שבסיני בסמוך לגבולנו, הדרוזים בסוריה, הדרמות ביוון, בצרפת ובאנגליה וכו' וכו' וכו' – ונדמה לי כי ראוי לחזור על אותה הכרזה – אנו עדים למהפך מוחלט של כל מה שידענו, הערכנו ועשינו.

עוד לפני חמש שנים חיינו בעולם ובמזרח תיכון מוכרים ויציבים. פה ושם היו אמנם עימותים, אך התברכנו במעל לשלושים שנים של רגיעה בחזית העיקרית – זירת מצרים וסיני. ואז לפתע, ב-‏2 בפברואר 2011, התהפך הכול, ומאז אנו מוצאים עצמנו במצרים, במזרח תיכון ובעולם אחרים ושונים לחלוטין. אין יותר משמעות לגבולות המדיניים שידענו, אין יותר משמעות למושג ''ערבי'', או ''מוסלמי'' ואף לא ''סוני או שיעי''.

זו מציאות חדשה המאיימת על עצם קיומה של ישראל. אל מול איום זה לא תעמוד לנו ההצטיידות בארבע או בשש צוללות, לא מטוסי החמקן היקרים, לא עוצבות הטנקים ואף לא מערכות הטילים שאנו מפתחים ומייצרים. נוצר איום חדש והתשובה לו איננה בהכרח ב''תנו לצה''ל לנצח''.

אז מה עושים? כיצד נערכים אל מול הבלתי נודע?

אין בידי תשובה. תשובות העבר, עבר זמנן. המדיניות, האסטרטגיה והטקטיקה שיישמנו מאז 1967 חדלו להיות רלבנטיות. וחוששני כי ממלאי התפקידים בעמדות המפתח היום, אי אפשר לסמוך עליהם. אינני מאמין שמי שהיה אמון ומורגל במשך עשרות בשנים לדרך חשיבה ולדרך פעולה מסוימת מסוגל למהפך הפסיכולוגי הנדרש. הצח''מ (צוות החשיבה הממלכתי) הקיים נקלע במבוי סתום – דרוש צח''מ חדש.

לו אני ראש הממשלה הייתי ממנה שתי מערכות של צוותי חשיבה ותכנון – מערכת אחת תעלה על הנייר ותביא לדיון את ההתפתחויות העלולות לבוא עלינו:

בתחום המדיני, הכלכלי והביטחוני - בעולם, מעבר לגבול, בתוך שטחנו, בקרב הדרוזים ואפילו בקרב ''מטורפים'' יהודים וערבים בתוככי ישראל. מה שקרה אתמול בשיח זוויד עלול לקרות מחר באילת, ובל נשכח את ''אחינו'' המבקשים להצית את מסגד אל אקסה או להרוס את כנסיית הקבר הקדוש.

המערכת השנייה של הצוותים, אמורה להציע דרכי תשובה והתמודדות בכל אחד מן המצבים השונים.
ראוי לבחור ולהרכיב צוותים של חושבים בלתי תלויים, של היסטוריונים, פילוסופים, פסיכולוגים ואף של אנשי עסקים ממולחים – אנשים עם ראש פתוח.

כל עוד לא נוצר הצורך, לא נדרשת מצדנו פעולה מיוחדת להוציא בחינה מחודשת ויסודית אשר תמליץ על מהפכה מיידית בתוכניות ההצטיידות והסד''כ של צה''ל. מהפכה בסדרי הקדימות.

וראוי לזכור – במשחק המתנהל היום בעולם ומסביבנו ישראל היא פיון קטן ומשני. חלילה לנו לחשוב ולהאמין כי יש ביכולתנו להוביל ולהשפיע על סדרי עולם.

עלינו להבין ולהפנים - מדינת ישראל ניצבת היום בפני שאלה קיומית, כיצד נערכים לשרוד בתנאים אלה. נקלענו למציאות חדשה ושונה ואנו עומדים בפני מציאות אכזרית וגורלית, מציאות שקספירית:

To be or not to be!

הצגת המאמר בלבד

בצלאל פאר (שבת, 11/07/2015 שעה 13:41)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

המזרח התיכון החדש אינו מהווה איום גדול יותר על ישראל, אלא איום שונה. האיום הוא ביכולת המוסלמים כבודדים וכקבוצות עצמאיות מחוץ ובתוך ישראל להתארגן ולפעול נגדה. בסופו של דבר הקבוצות, ארגונים האלה פועלים במתכונת של יחידות צבא, מופחתות כוח אבל שפועלות המוטיבציה דתית טוטלית. לכן במציאות כזאת גם עניין הגרעין האיראני הוא עניין קריטי מבחינת ישראל, שכן האפשרות קיומו בעתיד הוא יתן גב לארגוני הטרור האסלאמיים במלחמתם בישראל. לכן עם או בלי קשר למזרח תיכון אסלאמי, המטרה הראשונה והחשובה היא למנוע מאיראן בכל דרך לממש את חלומה לפצצה גרעינית. כפי שזה מסתכם עכשיו, עם או בלי הסכם איראן-מעצמות, הדרך היחידה שנותרה היא תקיפה צבאית והשמדת 10 המטרות החיוניות של הפרוייקט הזה.

אני מציע לראות במהפיכה האסלאמית האלימה במזרח התיכון נקודת שבר היסטורית שהורסת את העולם הישן ובונה דבר חדש, שככל שהוא יהיה קיצוני ורע הוא שלב הכרחי לשחרור החברות הערביות מעול האמונה הדתית הכובשת את תודעת ורצון המאמין. שחרור המציאות מעול האמונה הדתית יאפשר לשבטים ולעדות העבריים/יות לגבש את עצמם מחדש שלא על פי האידיאולוגיה הדתית אלא האינטרס החברתי-מקומי, כלומר האסלאם חייב לעבור תהליכים מהירים שהיהדות והנצרות עברו לאורך מאות שנים בעברן.

הדאע''ש הופך להיות קואליציה של ארגונים וכנופיות אסלאמיות קיצוניות מקומיות וזרות. מסע סהר היסטורי ל'שחרור' האסלאם, השבת כיבושי האסלאם של המאה ה-‏7 ומכאן שבהכרח מדובר על היווצרות מצב שבו ישראל, מכה ומדינה תהפוכנה להיות מטרות ברשימת הכיבושים של המהפכה האסלאמית, בטרם תמשיך המהפיכה לכיוון אירופה.

לכן ישראל צריכה להיערך להגן על עצמה קרקעית לאורך נהר הירדן מאפשרות תקיפה ממזרח. בדרום כל עוד מצרים בעלת יכולת הפעלת כוחות נגד האסלאמיסטים, הרי שמספיקים הגנה סבילה על הגבול, תיאום עם המצרים ובמידת הצורך ביצוע מבצעים מיוחדים נגד כוחות אסלאמיסטיים בסיני, בדרום ישראל.

הבעיה הגדולה היא בצפון. עם התפרקות סוריה ובעתיד לבנון בעקבות התחזקות דאע''ש בטריטוריות האלה ישראל תהיה חייבת לייצר חיץ בין גבולה ובין האוכלוסיה בטריטוריות השכנות. החיץ הזה חיוני להגנה מפני צבאות עממיים. בלבנון החיץ יאפשר לישראל לתקוף ולהשמיד את כל מי שייכנס למרחב החיץ. בסוריה אפשר לבנות את החיץ ע''י שכנוע וסיוע לדרוזים להקים בפועל את מדינת דוזיסטאן (שהיתה קיימת בשנות ה-‏20), ברמה הסורית – ג'בל דרוז, באופן שהיא תהווה מדינת חיץ ביננו לבין מדינת דמשק הסונית. המדינה הדרוזית תזכה לסיוע בטחוני ישראלי וראוי שישראל תאפשר ותעודד דרוזים ישראלים ששירתו בצה''ל לסייע לאחיהם הדרוזים בסוריה להקים ולהפעיל צבא ולגבש מדיניות בטחון לאומית לדרוזיבטאן. גם כאן צריך שמעורבות ישראל, ואולי אף ארה''ב ועוד מדינות מערביות, תהיה גבוהה.

בעיית הגבול המזרחי צריך שתיפתר באופן שתפתור חלקית את ''הבעיה הפלסטינית''. כללית ראוי להפוך בפועל את ירדן לפלסטין, לשם כך צריך שעבדאללה יפול. נפילתו תסיים את קיומה של ישות סעודית-האשמית כובשת בעבר הירדן של פלסטין, ותהפוך בהכרח את ירדן לישות פלסטינית בכל מצב פוליטי חדש, שכן 80% מאזרחי ירדן מזהים את עצמם כפלסטינים. גם אלה הנקראים פלסטינים ביו''ש מגדירים את עצמם כעם פלסטיני אחד עם אלה היושבים בירדן. בסיס 'תורת השלבים' של תנועת הפת''ח/אש''פ היה להקים את פלסטין החדשה קודם כל בירדן ומשם להמשיך ולכבוש את הגדה המערבית, במשמעותה המקורית, מהירדן לים. אלא שבספטמבר 1970 התפיסה הזאת קיבלה מכת מוות לאחר שחוסיין חיסל 20 אלף אנשי אש''פ, תחת המטריה האמריקאת-ישראלית אל מול איום פלישת הצבא הסורי, שאסד האב הועיד לו משימה לסייע לערפאת.אפשר לומר שהצלת חוסיים היא טעות היסטורית, שכן היה הרבה יותר נוח לישראל לנהל את הסכסוך מול ישות פלסטינית מדינית קיימת ממזרח לירדן, ולא לעמוד בפני איום של הקמת אותה מדינה ביהודה ובשומרון.

אי לכך, התפשטות קואליציית דאע''ש לירדן, ניהול מלחמה מתמשכת נגד הצבא הירדני, סביר שתהפוך את רוב הכוח הפלסטיני בירדן, המזדהים עם החמאס, לפעיל, לצד דאע''ש מהפיכה בירדן תייצר שני מנופי שינוי שישראל תצטרך לנצל – ירדן היא פלסטינית, עימות ישראלי-פלסטיני בעל מימדים חדשים.

המהפיכה ממזרח לירדן סביר שתייצר הפיכה ממערב לירדן – ברש''פ. משטר אבו מאזן שנחלש יאויים ע''י כוחות קיצוניים יותר שיפעלו גם נגד ישראל. חידוש הפיגועים של ערביי יו''ש, והפעם בסיוע ישות אוייבת אלימה ממזרח, תכריח את ישראל להגיב בכוח, מלחמה חדשה. אלא שראוי שהפעם, ישראל תכבוש את יו''ש / הרש''פ מחדש לא במבצעים מיוחדים סינטטיים, אלא במלחמה כוללת – הפעלת שיריון, ארטילריה, מטוסים נגד כוחות טרור והפעל ע''פ החוק הבינ''ל. כלומר, אין צורך להודיע מראש על כל תקיפה ולחכות ולראות שאזרחים בורחים מאזורי הקרבות. מספיק להודיע פעם אחת בתקשורת בערבית שאוכלוסיה האזרחים לפנות את בתיהם ועריהם במקומות בהם יש ארגוני טרור, כדי לצאת ידי חובה. האינטרס הישראלי הוא ליצור אש רב במרחבי הישובים הערביים כדי להניע בריחת כמה שיותר אזרחים מזרחה. ישראל תודיע לכל הבורחים שהיא תגן עליהם עד הגעתם לגדה המזרחית של הירדן.

מדובר בכ-‏1.5 עד 2 מיליון ערבים ביו''ש, רובם גרים באזורי A ו-B. יש עוד כ-‏200 אלף פלסטינים, רובם שוהים בלתי חוקיים בישראל. בריחת רוב ערביי יו''ש לעבר הירדן, תאפשר לישראל לייצר קו גבול קצר, ישר, ברור וחזק לאורך נהר הירדן ולספח את יו''ש כחוק לישראל, בלי העול של פתרון לבעיית זהו ערביי יו''ש.

במזרח תיכון חדש בו בריחת 15 מיליון ערבים (ויהודים, כמו בריחת רבים מישובי עוטף עזה בזמני מלחמות עם החמאס) הפכה למציאות מקובלת וסבירה, בריחת עוד 2 מיליון ערבים מיו''ש תשחרר אנחת רווחה אצל רבים במערב. צריך להזכיר, שמדובר במלחמה אותה יכפו ערביי יו''ש על ישראל. ובמלחמה כמו במלחמה – החוק הראשון הוא שחייבים לנצח. החוק השני הוא שזה יהיה זול מבינתנו והכי יקר מבחינת האוייב. אבל אם בנוסף הוא מביא ליצירת מציאות חדשה שאיתה יהיה קל יותר להמשיך את הסכסוך ההיסטורי, אז למה לא לנצל את אותה מציאות עכשיו כדי לשנותה לטובתנו?

תגובה 175514

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.