בשולי התגובות

לא הופתעתי מן התגובות הרבות לטור שהפצתי, ואפילו לא מאלה שהציעו לי להקים תנועה פוליטית שהטור יהיה הבסיס למצעה.

ההצעה למדיניות שהעליתי, בוודאי שאיננה יחידה על סדר היום הציבורי שלנו. אולם המטרה, ראוי שתהיה דומה – לעצור, למנוע ולהסיט את הידרדרות כדור- השלג הפוליטי, כדור המורכב משלושה מרכיבים מסוכנים:

• התנחלות הסוגרת את האופציה לפשרה עתידית עם הלאום הפלסטיני, ואפשר שאיחרנו את המועד למימוש האופציה;
• היוזמות המדיניות של אש''פ, שמטרתן להקים את המדינה הפלסטינית בעזרת המערכת הבינלאומית אשר תכפה הפתרון על ישראל;
• תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל, תהליך הממוקד במאבק לסיום ''הכיבוש'', אולם עם סכנה ממשית שהמערכת הבינלאומית התומכת בסיום הכיבוש תתדרדר לשלילת קיומה של ישראל כולה.

ציינתי כי אין טעם ''להתווכח ולהתמקח על פרט זה או אחר בהצעתי'', אף על פי כן קיבלתי מספר הערות ושאלות:

• למה לא כללתי את ירושלים בתוכניתי? אכן, ללא פתרון בעיית ירושלים לא יכון הסכם קבע. ואכן, בעצם הציון כי הקפאת הבנייה תחול גם על מזרח ירושלים הבהרתי כי ירושלים חייבת לעמוד על סדר היום.
• בטור קודם הדגשתי את חשיבותה של ירושלים כערש מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות. אינני מעלה על הדעת פתרון שלא יספק את שלוש הדתות. אגב, ב- 9 ביוני 67, ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים, העליתי, כראש מחלקת המחקר באמ''ן, המלצה להפוך את ה''אגן הקדוש'' בירושלים ל''עיר פתוחה'', במעמד דמוי הוותיקן, וכמרכז דתי-רוחני לכל הדתות.

אני מיצר על כך שלא הרחבתי ולא הדגשתי את חיוניות הצורך ב''פתרון בעיית הפליטים'' הפלשתינים. בראיית סיכויי החיים של ההסכם (כל הסכם) – חיוני לבטל את ''מוסד'' הפליטים הפלסטינים, לחסל את המחנות, לעמוד על קליטתם המלאה של הפליטים בארצות מושבם, או פיזורם (בארצות העולם ובמדינה הפלסטינית).

אבו מאזן איננו מוסמך לדבר בשמם. על בעיה קריטית זו ניתן יהיה להתגבר רק באמצעות המעורבות של המדינות הערביות, בהנהגה סעודית או מצרית. אלה לא רק שיוכלו להפעיל לחץ – אלה תידרשנה להיות גם גורם כופה ומעורב בפתרון, ואלה תהיינה חייבות לתרום במימון וביישוב הפליטים בשטחן.

רבים הסכימו עמי כי ''אין שמץ של סיכוי כי הצעתי תתקבל ע''י המערכת הפוליטית הקיימת'', והדגש הוא על ''הקיימת''. אותם פוליטיקאים החושבים כמוני (להוציא, אולי את אנשי ''מרץ'') אף אינם מוכנים להתבטא ברוח זו בפומבי, ולהשמיע עמדות הרחוקות כל כך מן ה''קונצנסוס'' שברחוב היהודי הישראלי.

לדאבון לב, השינוי יתבקש רק ביום שיהיה רע ברחוב הישראלי. ב-‏1977 חווינו מהפך פוליטי שמקורו היה באווירה הקשה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. אינני יודע מתי ואינני יודע איזה אופי יישא המשבר, אך חוששני כי משבר זה קרוב.

ב-‏1958 נקלעה צרפת למשבר קשה על רקע המלחמה באלג'יריה וקריסת השיטה הפוליטית. לרשות צרפת עמד הגנרל דה-גול, אשר ישב מרוחק ומסוגר בקולומביי דז-איגליז. אם וכאשר נגיע למשבר אצלינו – כלום יימצא גם לנו דה- גול משלנו?

---