פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ושמחת בחגך
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שני, 23/09/2002 שעה 9:37)


ושמחת בחגך

נסים ישעיהו



(במדבר כט) לה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(רבנו בחיי, שמות, ל, יג): בענין יום טוב כתיב (דברים טז) 'עצרת לה' אלהיך' וכתיב (במדבר כט) 'עצרת תהיה לכם', רבי יהושע אומר: חלקהו; חציו לה' וחציו לכם (עפ''י ביצה טו/ב).
מכאן נראה, לכאורה, שקיימת הבחנה ברורה בין לה' ובין לכם ואת (זמן) החג יש לחלק בינינו ובין ה'; האמנם זו הכוונה? יש סברא כזאת במקורותינו: ''רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם'', כי לא כל אדם יכול לשלב באופן מלא בין שתי העבודות. אבל ההלכה נקבעה כר' יהושע - שאותו ציטטנו לעיל - והנה, מפי ר' יהושע, תיאור מעשי של חלוקה זו בין לה' ובין לכם:
(סוכה, נג/א): תניא אמר ר' יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו; כיצד? שעה ראשונה - תמיד של שחר; משם לתפלה; משם לקרבן מוסף; משם לתפלת המוספין; משם לבית המדרש; משם לאכילה ושתיה; משם לתפלת המנחה; משם לתמיד של בין הערבים; מכאן ואילך לשמחת בית השואבה. חלוקה? איזו חלוקה?! הכל לה'. אבל כדי שהגוף לא יסבול ויתמרד, חלילה, דואגים גם לו (אכילה ושתיה) כך שישמח גם הוא ויזדהה עם שמחה שכולה לה'.
המשנה אומרת: ''כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו'' (סוכה, ה, א). עד כדי כך. מה כל כך מיוחד בשמחה זו? בסך הכל שאבו מים לנסך על גבי המזבח; על זה שמחים כל כך? כל השנה ניסכו יין ועכשיו, בחג, הוסיפו מים וזהו הגורם לשמחה שאין כמותה(?)!

הרבה שמחות יש במהלך החיים ולכולן יש טעם; יש שמחת נישואין, הולדת תינוק/ת, הצלחה גדולה ועוד ועוד סיבות לשמוח. כל אלה הן שמחות שיש להן טעם מובן והן רמוזות בניסוך היין שיש לו טעם והוא גם מזין. אולם אלה שמחות המוגבלות בגבולות המודעות האנושית ואינן עשויות לחרוג אל מעבר לה.

פריצה אל העל מודע

(מדרש רבה): ''אמר רבי הושעיא: למה היו קוראים אותו 'בית השואבה'? שמשם היו שואבים רוח הקודש''. דווקא משם, משמחת שאיבת המים לניסוך על המזבח? אכן, דווקא משם. כל העבודות האחרות, כאמור, הן בגבולות המודעות האנושית; הן מוגבלות על ידה ומגבילות אותה מפריצה אל עבר העל מודע. הכל נשאר במסגרת השכל והתבונה האנושית; גם הקשר עם הבורא יתברך.

המים אינם מזינים וגם אין להם טעם מיוחד. ניסוך המים על המזבח מבטא מדרגה אחרת בקשר שלנו עם ה' יתברך, קשר שמעל ומעבר ליכולת ההבנה וההשגה שלנו; קשר עצמי ונצחי, כמו זה שבין הורים לילדים, בלי קשר לאירוע כזה או אחר. ממילא, השמחה המלווה עבודה זו, גם היא בעוצמה מוגברת מעל ומעבר למגבלות המודעות וההרגלים של כל השנה.

(משנה, סוכה, ד, ט): וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ: הַגְבַּהּ יָדְךָ! שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן. היה כהן חכמולוג; מה שהגיוני – בסדר. מים זה לא הגיוני, אז שפך על רגליו במקום על המזבח. חשב שלא עובדים את ה' במה שלא מבינים, בעבודה שאין לה טעם מובן בשכל אנושי. אבל העם, העם; הם לא מבינים הרבה. הם חשים שהקשר עם הבורא יתברך הוא הרבה מעבר להגיון וזה המסר שהעבירו לו; זרקו עליו את האתרוגים המאופיינים בטעם וריח כאומרים: אין לנו עניין בטעם וגם לא בריח. רוצים קשר עם הבורא יתברך בכבודו ובעצמו. משהו שגם לערבה יש.

(שמעוני): ''אמר רבי יונה: יונה בן אמתי מעולי רגלים הוה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש''. עד אז הוא לא היה נביא... אז הנה לנו רצפט לזכות בנבואה, לצאת ממגבלות המודעות שלנו ולשמוח, בלי גבול, בעצם הקשר שלנו עם הבורא יתברך. אצל יונה הנביא זה הצליח.

המלך ובני ביתו

זמנית, עדיין אין לנו ניסוך המים אבל יש לנו שמחת תורה. הרעיון דומה; רוקדים עם ספר התורה בלי קשר אם יודעים מה כתוב בה, רק כי היא מקשרת בינינו לבין נותן התורה, הבורא יתברך.
([זוהר] רעיא מהימנא, רנו/ב) מה הרעיון של 'שמיני עצרת' כחג נפרד (ולא השלמה של חג הסוכות כמו שביעי של פסח, למשל)? המשילו זאת בעלי המשנה למלך שהזמין אורחים וערך לכבודם חגיגה; לאחר ששילחם לבתיהם אמר לבני ביתו: אני ואתם נעשה סעודה קטנה לנו בלבד. ומדוע יום זה נקרא 'עצרת'? כמו שכתוב (שמואל א ט): 'זה יעצור בעמי'; השורש 'עצר' פירושו 'מלכות'. סעודה גדולה, שבעה ימים, לכל האומות פרט לישראל; וסעודה קטנה, יום אחד, לחידוש הקשר המלכותי בינינו לבין מלך העולם. ונוהגים ישראל לעשות ביום זה חדוה ונקראת שמחת תורה; ומעטרים את ספר התורה בכתרו כרמז; כתרו של ספר התורה רומז לתפארת השכינה, 'עטרת תפארת'.
מספרים על יהודי, תלמיד חכם מופלג, שלא כל כך השתלב בתוך ההמון בשמחת תורה; הוא עמד בצד ותהה בינו לבין עצמו על אלה הרוקדים עם ספר התורה וזה כל מה שהם יודעים לעשות איתו... 'בזבוז זמן', חשב לעצמו; 'מוטב היה אילו למדו תורה במקום לרקוד איתה', וכבר חשב איפה ימצא לעצמו פינה שקטה שיוכל ללמוד בלי הפרעות של רוקדים. בינתיים, פרש מן המעגל אחד הרוקדים, מישהו שמגיע לבית הכנסת רק בחגים, כדי לשתות משהו. 'תגיד לי' פנה אליו התלמיד חכם, 'מה לך ולשמחת תורה? אתה יודע מה כתוב בה? במה אתה כל כך שמח?' הפנה אליו הלה פרצוף נוצץ מזעה ומהתלהבות והשיב: 'היום התורה שמחה ואני שמח איתה; הגוף שלי שמח עם הגוף של התורה ורוקד איתו...'.

אכן, תשובה כהלכה. הגוף צריך להיות שותף מלא בעבודת ה' והביטוי העליון לשותפות זו הוא בריקוד של מצווה, של שמחת תורה. ללמוד תורה זה חשוב מאד ואי אפשר בלי זה, אבל זה עלול להישאר במסגרת הרוחנית של האדם ולא לתפוס את הגשמיות. צריכים שיהיה גם 'חציו לכם'; שגם החצי שלכם, הגוף, יהיה שותף מלא בשמחת המצווה.

חג שמח לכולם ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


נסים - חג שמח
רפי גטניו (יום רביעי, 25/09/2002 שעה 20:03) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איני מבין את הטיעון כי ''המים אינם מזינים'', הרי המים הם מקור החיים , ובלעדיהם אין ולא כלום.

ובעניין הטעם... לצמא במדבר , טעמם של המים הכי דלוחים הוא כמו טעם גן עדן.
_new_ הוספת תגובה



רפי, עם האנגינה שחטפתי היה לי נוח לא לקבל שום
נסים ישעיהו (יום חמישי, 26/09/2002 שעה 19:56)
בתשובה לרפי גטניו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תגובה...

המים אינם מזינים אבל הם מניעים את המזון לכל חלקי הגוף. רעב - לא ישבע אם ישתה מים.

בעניין הטעם, אתה לא מכיר אף אחד ששותה מים כי זה טעים. שותים מים כי צמאים או כי רוצים להכהות שאריות של טעם דומיננטי כלשהו, שנשארו בפה. אגב, לזה עדיף ללעוס משהו. המים לא כל כך יעילים לכך.

בברכת חג שמח.
נסים.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי