הריסת בתי מחבלים – האמנם מרתיעה?

מאז מלחמת ששת הימים, למן היום בו אנו מקיימים שליטה על אוכלוסייה פלסטינית גדולה, מעבר לקו הירוק, נאלצנו להתמודד עם טרור פלסטיני. בפועל, מעורב בפיגועי טרור אלה שבריר של פרומיל מן האוכלוסייה המקומית, מאות ספורות מתוך אוכלוסייה מקומית המונה כ-‏2.5 מיליון נפש.

מה מונע מאוכלוסייה זו מלהיות מעורבת ופעילה יותר בפיגועי הטרור? מה מרתיע את הצעיר המקומי מפעולה? במה שונה רוב גדול זה מן הבודדים המסכנים את חייהם, ויש שאף מתאבדים ביודעין, מייזום פעולת טרור?

אני מציב סימני שאלה אלה על רקע הדיון שהתעורר לאחרונה בשאלת האפקטיביות שבהריסת בתי המפגעים, כגורם מרתיע.

אפשר להניח כי האוכלוסייה הפלסטינית כולה איננה נמנית על ''חובבי ציון''. אף על פי כן, אלה מעדיפים, הם ובני משפחותיהם, לחיות חיים בלתי מופרעים ולהשאיר את המאבק הפעיל והאלים בידי הצעירים הנלהבים.

זו, אגב, איננה תופעה ייחודית לפלסטינים שבשטחנו, זו תופעה כלל עולמית. אחוז הפעילים במאבק הפוליטי האלים. הוא תמיד מזערי. בל נרחיק לכת, אנו זוכרים עדיין את שיעור הפעילים במחתרות היהודיות, בקרב אנשי האצ''ל והלח''י?

דווח על מקרים בודדים, על הורים שהזעיקו את כוחות הביטחון שלנו ודווחו על כוונת בנם/בתם ליזום פיגוע. הם בקשו למנוע בדרך זו את המעשה. אך מה הניע הורים אלה?
ראשית, על מנת להתריע חייבים היו ההורים לדעת מראש על כוונת הבן/הבת לצאת לפיגוע. איזה אחוז מן ההורים יודעים על כך מראש?

שנית, עשו זאת מחשש להריסת ביתם או שמא בקשו לגונן על הבן/הבת לבל ייהרגו?

מכל מקום ראוי לזכור:

א. הנזק החומרי של הריסה ואבדן הבית מתקזז היום ע''י קרנות ערביות-פלסטיניות. אלה מפצות מיד, ואף בנדיבות, את המשפחה הנפגעת למימון בנייה של בית חדש, ואלה אף מעניקות קצבה קבועה לצעיר שנעצר ונכלא או למשפחתו – אם נהרג;

ב. הריסת הבית לעולם איננה עוברת בשקט. גם אצלנו, בעת הריסה או פינוי בית בלתי חוקי בהתנחלות, יש מיד התקהלות והתפרעות של המון המבקש למנוע את ההריסה או, לפחות, לבטא מחאה ציבורית ופוליטית. כך נוהגים גם המשפחה, תושבי השכונה או הכפר הערבי בעת ההריסה;

ג. איני יודע אם יש בידינו נתונים כמה מן המחבלים שפעלו לאחרונה היו ילדים בעת שהרסנו את בית משפחתם או את בית שכניהם, והאירוע נחרט בזיכרונם והוליד את רצונם לנקום;

ד. וכמובן – אל לנו להתעלם מן התקשורת הזרה. זו ממלאת תפקיד יותר ויותר שלילי מבחינתנו. זו איננה מקשרת בין הפיגוע לבין ההריסה, מה גם שברוב המקרים פעולת ההריסה דרמטית ומצטלמת טוב יותר מן הפיגוע שהיה, ובייחוד מפיגוע שנמנע;

ה. פרט למחבל עם הסכין יש גם עולם חיצוני, המבקש לחייב אותנו בסימון תוצרת ההתנחלויות. אל לנו לשחק לידיהם.

לפני כארבעים שנה בדקנו את הנושא, והחלטנו שהנזק שבהריסת הבית עולה על התועלת שבהרתעה. החלטנו להימנע ככל האפשר מצעד ענישה זה.

מה השתנה מאז?

---