''אז מה יהיה?'' שואלים אותי שוב ושוב בעקבות מבצע הטרור הזוועתי בפריז, ואין בפי תשובה, להוציא ''אינני יודע''.
לפני כשבוע נדרשתי לשאת הרצאה בניסיון להציג הערכת-מצב אסטרטגית לישראל, בנתונים הקיימים.
פתחתי את דבריי בקביעה פסימית – ''לו נדרשתי לשאת הרצאה זו לפני חמש שנים, הייתי מביא בפניכם היום הרצאה רהוטה, עם ניתוח והערכה ראליסטית לגבי עתידה של ישראל, בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית הערכה מבוססת וברורה.
לדאבוננו, לא עוד.
תחילת המהפך ב- NINE ELEVEN, בפעולת הטרור המטורפת ששיאה היה קריסת שני מגדלי התאומים בניו-יורק.
בעקבותיה באה התגובה האמריקאית, משהחליט הנשיא
ג'ורג' W בוש לפעול בעיראק במטרה להפיל את משטרו של
צדאם חוסין, ובמקביל – להתערב במלחמה חסרת הפשר באפגניסטן. שם, במערכות צבאיות אלה, ולאחר מכן ב''אביב הערבי'' התערערה לחלוטין היציבות באזור – בזה אחר זה נפלו שורה של משטרים אשר נראו כיציבים למדיי, והמשמעותיים שבהם – קרס משטר
מובארק במצריים, ולאחר מכן – החלה המערכה להפלת משטר
אסד בסוריה.
נוצרו כאן מפולת ומציאות חדשה, עם שלושה מאפיינים מרכזיים:
- אין אף משטר ערבי שניתן לקבוע כי יוכל לשרוד לאורך זמן, בנסיבות הקיימות;
- דעת הקהל המקומית, ההמונים המשולהבים, המתכנסים בכיכר העיר, יצאו מכלל שליטה ובקרה;
- צמחו התנועות האיסלאמיות הקיצוניות, תנועות המאמינות כי נגזר עליהן להפיץ ולכפות את דת האיסלם על כל תושבי תבל, והן עושות זאת, ברוח המנטרה המוכרת: ''דין מוחמד בסיף''!
במקביל החל תהליך כלל עולמי חדש – התפוצצות דמוגרפית בעולם הנחשל, העני וחסר העתיד, יחד עם המלחמה המדממת בסוריה - אשר הוליד את הבריחה ואת חיפוש המקלט של מיליונים חסרי בית ועתיד.
היעד היום הוא אירופה. אנו מודעים ל''איחוד האירופי'', איחוד הנמצא עדיין בראשית דרכו – אמנם נעלמו המדינות הנפרדות, מדינות עם גבולות ברורים, עם שליטה מרכזית ברורה, ועם כלכלה עצמאית ומגובשת, אלא שטרם צמחה וטרם נולדה ''ארצות הברית של אירופה'', מעצמה שיש לה שפה מאחדת אחת, עם מכנה משותף מלכד, עם מדיניות כלכלית ומדיניות חוץ אחודה, ועם צבא ומערכת ביטחון חזקה.
הקולות הנשמעים היום בבירות אירופה השונות מבטיחים לחימה חסרת-פשרות בטרור – ''זה אינטרס ברור של כולנו כי המאבק יוכרע בניצחון העולם החופשי''.
אינני אופטימי בהצלחה אירופית זו. ההצלחה מותנית בארבעה תחומים:
- הראשון, איננו תלוי באירופה. הראשון זה הניסיון האמריקאי לעודד ולתמוך בזרם איסלאמי נגדי, לכאורה מתון יותר, הזרם בהנהגת איראן, סוריה וכן – חיזבאללה. מבחינתנו, בוודאי שלא נשמח לראות את הצלחתה של איראן;
- השני, זה שיתוף הפעולה המלא בין מדינות האיחוד האירופי. אנו רואים כבר היום את התנועות הקיצוניות שקמו בכל אחת מן המדינות, המבטיחה מאבק נחוש במהגרים, בזרים ובאיסלמיסטים;
- השלישי, מותנה ביכולת להיעזר בקהילת המהגרים הערבית שבמדינות אירופה השונות, קהילות שתידרשנה לא רק שלא להצטרף לטרור, אלא לשתף פעולה אקטיבית עם שרותי הביטחון בכל אחת ממדינות היעד;
- והרביעי, זו דעת הקהל בכל אחת מן המדינות שתידרש לגלות נכונות מלאה במאבק זה לוותר על דרך החיים החופשית, ולא להירתע מפני הטרור הרצחני, שיודע רק דרך אחת – דרך המוות. לפני שנה, ראינו את פריז, צרפת ואירופה מתלהמים במאבק נחוש לאחר הטבח במערכת ה''שרלי-הבדו''. סמוך לאחר מכן, ובקול דממה דקה, נכנע השבועון והתחייב להימנע מקריקטורות פוגעניות.
אם לחזור לפתיחת הטור - ניתחתי את הבעיה עימה נדרשת אירופה להתמודד. אין בידי לקבוע מתי וכיצד יתפתח ויוכרע מאבק זה.
פרשת פולארד – שתיים
כולנו מצטערים על העונש הכבד שהושת על יונתן פולארד. שלושים שנות מאסר, ובתנאים מחמירים במיוחד.
אתמול שוחרר, משמלאו ימיו בכלא. במהלך תקופה זו תרמה ישראל רבות – הממשלה, פוליטיקאים והתקשורת – להקשחת עמדת השלטון האמריקאי כלפיו.
אתמול החלה אצלנו חגיגת שחרורו. סוף סוף יצא הגיבור הלאומי שלנו לחופשי, וישראל צהלה ושמחה. במקום פיאניסימו, באו כל הרמות בישראל, איש אינו מביע חרטה, צער, והתנצלות על מעשה הריגול.
כולי תקווה שפולארד לא יחזור להיות קרבן, ושלטונות ארה''ב לא ישובו ויתנכלו לו. אך עם כל הכבוד ליונתן, יחסי ישראל-ארה''ב לא פחות חשובים, עם וושינגטון נצטרך לקיים שיתוף פעולה הדוק.
פרשת פולארד החדשה, פרשה מספר שתיים – זו חבלה שלנו באינטרס אסטרטגי חיוני.
בשולי הטרור בפריז
