פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מעשה בירושלים המחולקת...
חֲמוֹר כָּחֹל לָבָן / אריה פרלמן (יום רביעי, 25/09/2002 שעה 23:39)


מעשה בירושלים המחולקת...

אריה פרלמן


גם לפני, אך במיוחד מאז שהחליט אהוד ברק להפוך את עצמו לטיל-מונחה-הרס-עצמי, שמטרתו לרסק את הליבה של זהותו הלאומית של העם היהודי, דהיינו - לוותר מרצון על ריבונות יהודית בירושלים העתיקה - קמו לו לעם ישראל מיני 'חוקרים', 'אינטלקטואלים', או סתם, חוכמולוגים, והחלו להשמיע את קולם, בנחת, בהיגיון, בשלווה, עד כי נדמה שבכל רגע עומד להתמוטט על ראשיהם הביטוי המישנאי: ''דברי חכמים - בנחת נשמעים''. חוכמולוגים אלו, הניפו אל-על את דגל ה'פרגמטיזם'. ומה פירוש?
פירושו של דבר, כך אמרו, וניתן לסכם את משנתם במשפט אחד קצר: ''הרי ירושלים בכל מקרה מחולקת בפועל, אז מדוע שלא לחלקה גם להלכה?''

התחילו לתכן תכניות, להתוות גבולות, להסדיר הסדרים, כאשר דוק של חכמת-זקני-שבט נח על פניהם.

ה'מתוחכמים' שביניהם, הקפידו שלא לבטא במפורש את עמדתם, לא שרבע מיליון יהודי ירושלים הם כובשים ומתנחלים ופושעי מלחמה; לא שיש לגרשם אל ישראל ה'לגיטימית' או לפחות לפצות בסכומי-עתק על פשע מגוריהם במקום שהוא מעבר להררי החושך; לא שאין ולא היתה ליהודים מעולם זכות לחיות - שלא לדבר על לשלוט - בירושלים העתיקה.

את זאת הקפידו לא לומר, או רק ללחוש במובלע. לא אופנתי, עדיין... לכך דרושות עוד עשרים שנות הסתה תקשורתית, והזמן דוחק.
כלפי חוץ, הם החצינו 'פרגמטיזם', כביכול ל''תועלת'' עם ישראל.



ובכן, הגיעה העת, אחת ולתמיד, לנפץ את האגדה בדבר ירושלים המחולקת: כאמור, רבע מיליון יהודים חיים באזורים ה''כבושים'' של ירושלים, בשכונות שהן בסדר גודל של פרברי תל-אביב; אלפי סטודנטים יהודים חולפים מדי יום-ביומו באוטובוס ובכלי הרכב הפרטי, אל קמפוס הר-הצופים וממנו, בעודם חוצים את הקו הירוק לשעבר, העובר בדיוק בשדרות לוי אשכול; אלפי יהודים גרים בחלקים ב'גרעין הקשה' של ירושלים, מהם ברובע היהודי והמוסלמי של העיר העתיקה, מהם בשכונת ראס אל-עמוד, והם מדווחים על שכנות טובה עם הערבים בסביבתם; אלפי מטיילים ומבקרים, מגיעים לירושלים ומטיילים בכל אתריה, בין אם ''כבושים'' הם בין אם לאו; ובין השאר, גם כותב שורות אלה, ''שם נפשו בכפו'', והלך לפני כמה שבועות לטיול, בבוקר יום שמש, ברובע ההרודיאני שברובע היהודי, מהלך מס' דקות משער ציון, עם מדריכה אחת ושישה מטיילים, ללא אבטחה, ללא חשש, ללא ''עוצר על מאתיים אלף ערבים בשביל כמה מאות יהודים'', וללא סיפורי מעשיות על ''ירושלים המחולקת''.
כמו כן, בדרכו חזרה היום מחגיגות 'שמחת בית השואבה', חזה כותב שורות אלה במחזה רגיל מחיי היום-יום של ירושלים העתיקה, ה''מחולקת'', כאמור: סוחר ערבי מנסה למכור סחורה לאישה יהודיה, כאשר הוא יורד חיש-קל מסכום של 18 ש''ח לסכום של 5 ש''ח... ללא הצלחה הפעם.



הגיאוגרף מירון בנבנישתי, איש שמאל קיצוני, אך ייחודי-משהו, התראיין יום אחד לכתבה בטלויזיה, בעודו מטייל ברחובות העיר העתיקה. זה היה בימי האושר והחדווה של אהוד ברק, המחלק האובססיבי מכוכב-יאיר, כאשר כל ''אוהבי'' ירושלים ירדו ממגדליהם על-מנת להתחרות בהתלהבות פראית בענף הספורטיבי החדש, הלא הוא: מתמטיקה מינאטורית: מי יחלק לכמה שיותר חלקים, ולכמה שיותר גורמים, לכל המפחית במחיר: אל-אקצא לערב-הסעודית; כיפת הסלע לאש''ף; הכותל ליהודים; כנסיית הקבר לוותיקן; האגן הקדוש כולו ל'משטר מיוחד' בשיתוף ריבונות האל, ושכונות ערביות, לכל זב חוטם על כל גבעה עלובה ותחת כל עץ מרקיב למינהו.

אך בנבנישתי לא נכנע. הוא קבע שמרקם החיים בעיר הזו כל-כך מעורב, כל-כך סבוך, שבשום פנים ואופן לא ניתן לבצע ניתוח של הפרדה - מבלי להרוג את כל הגוף.

דווקא הוא הוכיח, שלעתים הפרגמטיזם איננו אורב רק למשיחיות 'שלמה' מימין, אלא גם למשיחיות 'מחולקת' משמאל.


אז מה... להיכנס לעזה?!

מאחר שחייתי בתקופת ספטמבר השחור 1993 בארץ הזאת, ומכיוון שגם ערכתי סקירה נרחבת למדי, בדיעבד, של הדעות שרווחו בתקופה זו, יכול אני להעיד על שני מהפכי-זוטא חדים, מדהימים ממש, שעברו או עוברים על השמאל אצלנו.

יאסר ערפאת.

כן... כשאני אומר את השם המתועב הזה, ישר אני שומע, צלילים עיליים (אובר-טונים) מהדהדים: ''מה, שוב ערפאת? אתה לא מבין שמדובר בעם שלוחם על חירותו? הכל עניין אישי? מה זאת השטחיות הזאת? ואם ערפאת ייעלם - הבעיה תעלם?'' ועוד.

ובכן: כן. לא הכל עניין אישי - אבל בהחלט הרבה מאוד. יאסר ערפאת הוצג על-ידי ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המנוח, כאביר השלום, כשותף לקץ מאה שנות סכסוך, כהתגלמות המתינות והפרגמטיזם. עד כדי כך התחולל לו מחול הטירוף - שלא פחות מאשר פרס נובל לשלום נפל לידי הרוצח הנכלולי ההוא. מי שהעז לדבר נגדו בסגנון ''רוצח, מחבל, מושחת ושקרן'', נענה כאילו הוא משמיץ אישיות נכבדה, נניח שופט בכיר, שגריר של מדינה חשובה, או דמות סמלית אהובה כגון טדי קולק. ''רצח אופי'', ''איך אתה מעז'', ''הסתה'', כך ממש.
ערפאת הוצג בתור היחיד שיכול, (לא רק הליכוד, מסתבר), היחיד שמסוגל ''לספק את הסחורה'', האיש שעליו יקום או ייפול דבר. כך ממש, ללא הגזמה.

והנה, בשנתיים האחרונות, אנו עדים לתהליך מדהים, מהמם, עוצר-נשימה ממש: א''ב יהושע מודיע שהוא ''שונא את ערפאת מעומק ליבו''; עמוס עוז הכריז: ''הלוואי שערפאת ושרון יישרפו באש הגהינום'' (חידוש מסעיר, כיוון שלא מבוטא כאן שום שינוי בתחושתו של עוז כלפי שרון...); אלון ליאל - השמאלן הקיצוני - הכריז עוד בהיותו מנכ''ל משרד החוץ שערפאת הוא טרוריסט וראש כנופיית מחבלים. הוא דווקא היה מבין הראשונים, והרשימה עוד נטויה.



אך מה שמדהים מכל, היא התיאוריה החדשה שפיתחו חלק מאבירי השמאל: שלום ירושלמי מ''מעריב'', למשל, כתב שערפאת הוא מכשול לשלום, ולכן נוכחותו ביש''ע היא אינטרס של שרון(!) על-מנת לטרפד כל סיכוי להתקדמות לקראת הסדר (כך ממש). לכן, ממשיך ירושלמי והופך עולמות - צריך דווקא השמאל לצאת בהפגנות-ענק למען גירושו של ערפאת אל מחוץ ליש''ע - כיוון שרק כך תיפתח הדרך לשלום.

באותו האופן, האזנתי לדבריו של המשיח מחיפה, הלא הוא עמרם מצנע, משוחח עם יעל דן בתכנית ''עושים צהרים'' בגלי צה''ל. היתה לו ביקורת על פעולת צה''ל במוקטעה. כן... אין חדש תחת השמש, כך חשבתי לעצמי, עד ששמעתי את המשך נימוקיו: ''במקום לטפל בחמאס, שיושב לו בנחת בעזה, והרי הוא זה שנטל אחריות על הפיגוע הקטלני האחרון - מתעסק שרון עם המוקטעה''.
תדהמתי ומבוכתי לא ידעו גבול: ''צודק הבחור!'', חשבתי לעצמי, ''הנה הוא עוקף את כולם מימין''. אך בקושי, תפסתי את גודל השעה:

הרי בכל פעם שהיה איש ימין מעז לפקפק בקדושת פסיקותיהם של חכמי כת-אוסלו, היו מתנפלים עליו בחמת-זעם: ''מה אתה רוצה! דם?! מלחמות?! נחזור לעזה? מה... ניכנס לעזה??!!''
ואז, בדרך כלל היה איש הימין משתתק, מתמתח, עומד דום ומצדיע. הרי מה אפשר לומר נגד טיעון 'מחץ' שכזה...? עם אמונה, כך למדנו, אין טעם להתווכח, לא כן?

אך הנה, גם כאן נסגר המעגל: איש השמאל הקיצוני ביותר במערכת הפוליטית הישראלית, שיש לו גם סיכוי כלשהו לתפוס את השלטון (קלוש ככל שיהיה), איש שמאל כה קיצוני עד שזכה (פעמיים) לחותמת כשרות-למהדרין של גדודי חללי אל-אקצא, הוא, במו-פיו, פוקד בזעם:

''להיכנס לעזה!''

על כך רק ניתן לומר: זכו צדיקים - שנעשית מלאכתם בידי אחרים...
רק חבל - כמה חבל - שהיינו צריכים תשע שנות דמים ומאות הרוגים ואלפי פצועים בשביל לקבל את ניצחון הפירוס הציני הזה.


בחסות המשרד ל...

מפעם לפעם, אני שומע תשדירים שמטרתם לשכנע את עמך ישראל לחגור חגורה מאחור, לא לנהוג שתויים, להיזהר בנסיעה ליד מעברי חציה וכן הלאה.

לפחות בחלק מהמקרים - התשדירים נשמעים אמינים ומוצלחים למדי. אינני יודע מה תועלתם, אך אם ניצלים חייו של אדם אחד בחודש עקב תשדירים אלה - זה שכרנו.

הנה, לדוגמא, אומר זמר מפורסם (ניסוח חופשי) : ''כשאתה נוסע בכביש, היזהר במעבר חציה... חשוב על הילדים שבדרך... הם כמו הילדים שלך [רעש התנגשות איום ברקע, וילד אומר, על רקע הד-של-עירפול]: ''אמא... מתי אבא יחזור מהעבודה, ולמה יוסי לא בא מהבית-ספר'', כאשר לפי התסכית - שניהם, לא עלינו, מתים.

מי יודע? אולי התיאטרליות המוצלחת, הטראגיות המבויימת-כהלכה, יסחטו טיפה של התחשבות בכביש, ויצילו נפש אחת בחודש? בשנה?

אך לא...

מיד בתום התשדיר, במקום להותיר את המאזין עם כמה שניות של שקט מחריד, על-מנת שהמסר אולי יחדור לנשמה, ולא רק בין האוזניים -

חייבת, מוכרחה לבוא הודעה מעצבנת, יבשושית ואחידה, שנשמעת בערך כך: ''התשדיר מוגש מטעם המועצה הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים, בשיתוף עם מועצת הזהירות בכבישים של מחלקת ההסברה במשרד התחבורה, החינוך התרבות וה...''

הרי לא מדובר בגופים מסחריים, ובהחלט מועצה זו ומשרד ממשלתי זה יכולים היו לוותר על הכבוד והיקר, על-מנת להגביר ככל שניתן את היעילות המוגבלת-בלאו-הכי של התשדירים הללו.
והרי לא מדובר בתשדירים לתשלום האגרה - אלא בניסיון - מוצהר לפחות - להציל חיי אדם.

אז אולי עדיף להשמיע הודעה מוקלטת בתחילת כל שעה: ''משרד התחבורה, קונה שמים וארץ, אין כמוך'', ולפטור אותנו מעונשו של זה, בזמן הכי פחות מתאים?




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כאשר משרד התחבורה מתעסק בהסברה, הכביש הוא
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 26/09/2002 שעה 2:36) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עסק ביש.
הכבישים הפקוקים בישראל הם מהשערוריות הגדולות ביותר במדינתנו, כאשר עשרות אלפי אנשים מבזבזים מידי יום שעות רבות בגהינום הזה, תוך תזוזות ועצירות. העצבים החבולים תובעים אחר כך את עלבונם מכל מה שזז. והתאונות -אבוי, שיעורם יחסית לכמות כלי הרכב, מהגבוהים בעולם.
_new_ הוספת תגובה



פרלמן - אדם אינטלגינטי כמוך לא צריך להיסחף
ראובן גרפיט (יום שני, 30/09/2002 שעה 22:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לכינויים בויכוח כנגד השמאל (אפרופו ידידנו ספירו בכינוייו את אלה שלא מצדדים את דעותיו.
יש כאלה - ששיבת עם ישראל לארצו משולה בעיניהם לפלישת האדם הלבן לאפריקה, ניו-זילנד, הפגיעה הקשה באינדיאנים וכדומה (כמה מהם הינם מרצים באוניברסיטאות שלנו ויש כמה באוניברסיטה העברית בירושלים, יש בחיפה וגם בבאר-שבע), אך הויכוח האמיתי הוא לא עם אלה אלא אם אנשים מסוגי שמצד אחד חי כאן בהכרה מלאה על זכותנו על ארץ ישראל כולה,( דין חברון כדין רחובות ולבטח יותר חשובה מאשדוד, אשקלון או עכו). הבעיה הינה , ואני אומר זאת מתוך התמצאות בנתונים, איננו יכולים לעכל את האוכלוסיה הערבית (בארץ + בישע + עזה). אינו יכולים להמשיך לשאת את הנטל הכלכלי והבטחוני. רק זכור מדוע ולמה נפלה ברית המועצות, רק בגלל העומס הכלכלי וחוסר היעילות שלה בתחרות מול המערב. מצבנו בכי רע, וזאת בלשון המעטה.
לכן, כרע במיעוטו ואמונה שהסכסוך לא הסתיים ולא יסתיים גם לאחר נסיגה ,אני מאמץ שתי תפיסות: האחת של פרופסור סופר מחיפה הדוגל בהפרדה חד צדדית לא לפי גבולות 1967 אלא לפי גבולות ביטחון + מקומות קדושים + שמירה על רוב יהודי מוחלט (הוא מוותר גם על המשולש הקטן וואדי ערה ובתמורה מאמץ אזורים רבים בישע. גישה שניה - דומה בתפיסתה ''של פורם אנשי הצבא מיל הדוגל בנסיגה חד צדדית לגבולות ביטחון כאשר ישע מצויה בחלקה אצלנו ובכל מקרה כולה מנותקת מירדן.
האם יש לך תשובה הגיונית, עזוב אמונות ומילים תוקפניות ומריבה בין אחים, לתפיסה זו של נסיגה חד צדדית לגבולות הנוחים וטובים לנו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי