תם עבורנו – בינתיים לפחות – עידן המלחמות ה''טובות'', אותן מלחמות שניתן היה לסיימן ולצאת מהן עם הישגים אסטרטגיים. המשמעות היא חד-משמעית, עלינו לעשות הכול, ובכל הדרגים – המדיני, האסטרטגי, האופרטיבי והטקטי – שלא ליזום ושלא לעשות דבר העלול לדרדר את ישראל למלחמה.
עלינו לעמוד על המשמר, בשלב זה, בשלוש זירות – בלבנון, ברמת הגולן, וברצועת עזה. לא חיזבאללה, לא הגורמים המתעמתים בסוריה ולא הנהגת חמאס שברצועה מבקשים עימות אלים, אלא שאין זה נתון בידיהם, ממש כשם שאין זה נתון בידינו. בכל אחת משלושת הזירות עלול לקרות משהו מחר, וכל אחד מן הדרגים, אצלם או אצלנו – החל בהיתקלות בדרג הטקטי הכי נמוך ועבור לשיקול חסר אחריות בדרג המדיני-אסטרטגי– ונמצא עצמנו במלחמה חסרת תוחלת.
נתחיל ברמה האסטרטגית – בכל שלוש הזירות לא נוכל לממש במלחמה יעדים ברי קיימא – אין בידינו להשיג הכרעה צבאית אשר תאפשר כינון שלום או אפילו רגיעה ארוכת-ימים באותה זירה. אפילו יוכה חיזבאללה ויחוסל נסראללה אישית, לבנון לא תהפוך למדינת שלום. אפילו נרחיב את שטח השליטה שלנו ברמת הגולן – אין בידינו לפתור ולייצב את הפלונטר הסורי, והוא הדין בדרום – אפילו יובס החמאס, אפילו נשוב ונכבוש את רצועת עזה, לא נוכל להפכה ל''שטח כבוש'' ולהמליך בה ''מלכים'' מקומיים שיהיו נוחים לנו.
ברמה האופרטיבית, עלינו לדעת ולהפנים כי העורף האזרחי ייפגע קשות. יהיו אלה אבדות בנפש, נזקים פיזיים חמורים ותהיינה לכך השלכות כלכליות כבדות. עלינו גם להניח כי המערכת הבינלאומית תתערב ותפעל למניעת הכרעה אסטרטגית לטובתנו, בכל שלושת הזירות.
ואלו ברמה המדינית תנוצל המלחמה ע''י הגורמים הבינלאומיים, החל בפעילי ה-BDS, בכל שאר הזירות המדיניות העוינות לנו, וספק אם ניתן יהיה למנוע הצעות החלטה קיצוניות במועצת הביטחון. לא בכל מצב נוכל לסמוך על וטו אמריקני. ומסופקני אם נראה וטו רוסי, סיני או צרפתי לטובתנו.
אם ניתוח זה נכון ומקובל צריכות להיות לכך השלכות אופרטיביות:
ראשית דבר, צה''ל. על אף ההמלצה החד-משמעית שלא ליזום ובמידת האפשר להימנע ממלחמה – עלינו להיות מוכנים לכך שהגרוע מכל יקרה, ועל מערכת הביטחון להיערך לכך שהפגיעות במלחמה והנזקים אצלנו יהיו קטנים ככל האפשר וכי הפגיעה בצד השני תהא קשה וכואבת.
שנית, חלילה לנו להיגרר לפרובוקציה ולהימנע מהסלמה. ואני חייב לחזור שוב על אזהרותיי – חיוני לבטל כליל או לפחות לשנות את נוהל ''חניבעל''. לא יתכן שדרג טקטי מקומי ינקוט צעדים שיהיו להם השלכות אסטרטגיות.
ושלישית, ואני מודע לכך שזו ההמלצה הקשה ביותר ליישום, עלינו לחייב את הדרגים העליונים – המדיני, הביטחוני ואפילו הצבאי – לשתיקה.
הניסוח, לפיו ההצהרה הדרמטית איננה מפיהם של ראש הממשלה, של שר הביטחון ואפילו הרמטכל, אלא רק ''מפי גורם בכיר'' במערכת איננה מקילה את המצב, היא אולי אף מחמירה אותו, שהרי הדברים של ה''גורם הבכיר'' לעולם אינם פליטת-פה, אלא אמירה מפורשת מפי הגבורה.
סיכומו של דבר מחזיר אותנו לפתחו של טור זה – עלינו לעשות הכול שלא להידרדר למלחמה.
לא למלחמה!
מילחמה?אהלן וסהלן!
