זאב בודד על מדף הספרים

טור זה נכתב כהתנצלות. הייתי אמור להשתתף השבוע ולשאת דברים בטקס השקת ספרו של אל''מ (מיל) אהוד דיסקין, ''זאב בודד בירושלים''. לצערי, מטעמים רפואיים בלתי צפויים, נאלצתי להתנצל, ולא השתתפתי. אני מבקש להפיץ בטור זה את עיקר הדברים שהתכוונתי לומר בערב ההשקה.

זה ללא ספק חריג, אך החלטתי לעשות כן בשל חשיבות הנושא.

אינני מבקר ספרותי, ואני מניח שאל''מ (מיל) אהוד דיסקין לא פנה אליי בתור שכזה. אני יודע שהוא גם לא הזמין אותי כהיסטוריון של התקופה, שהרי הספר איננו בא לספר פרק בהיסטוריה. אודה על האמת – אינני יודע על תקן מה הוזמנתי, אבל אני יודע היטב על תקן מה נעניתי לבוא ברצון.

בפנייתו אליי הסביר דיסקין שמה שהניע אותו לכתוב את הספר זו הבורות המשוועת של תושבי ישראל, בכלל, ושל הדור הצעיר, בפרט בכל הנוגע להיסטוריה של הקמת המדינה. ועל כן קיווה שכתיבת רומן הרפתקאות שובה לב, הבנוי על רקע התקופה, יתרום להשגת המטרה – לא כל כך הלימוד כמו ההתעניינות בנושא ובתקופה.

לפני כשלושים שנה נתבקשתי להצטרף לצוות ההנהלה של ''המרכז לחקר כוח המגן''. את הקמת המרכז יזם ישראל גלילי ז''ל ממש מאותן סיבות, משנתחוור לו שההיסטוריה של המפעל הציוני והמאבק להקמת המדינה זרה לרוב המכריע של הישראלים, וכי אלה לא נכחו ולא השתתפו במאבק זה – אלה לא חוו על בשרם ולא היו מעורבים בהקמת המדינה, אם משום שעלו ארצה לאחר שהמשימה הושלמה, או בשל גילם הצעיר.

בראש המרכז עמד האלוף (דימ.) משה כרמל ז''ל, מבכירי המפקדים במלחמת העצמאות.

שמנו לעצמנו כמטרה להתמקד במחקר התקופה ולהעמיד לרשות הציבור בישראל תיעוד מוסמך בשלושה תחומים:

• המאבק לעלייה לארץ ישראל;
• פריסת ההתיישבות במרחבי הארץ;
• וכמובן – הסיפור של בניית כוח המגן בתנאי מחתרת וההיערכות למאבק הבלתי נמנע מול צבאות ערב.

לפני כעשרים שנים קיבלתי את ''דין התנועה'' ולהיכנס לנעליו הגדולות של האלוף כרמל. הפעלנו חוקרים ופרסמנו למעלה ממאה ספרים (לרבות ספר ''מלחמת העצמאות'' ו''ספר הפלמ''ח). ייסדנו ביטאון ''עלי זית וחרב'', הפצנו בקרב התלמידים את חוברות ה''עצמאות'', קיימנו ימי עיון בנושאים אלה, וגולת הכותרת, יזמנו לפני כעשר שנים תחרות ארצית של בתי הספר במדינה, תחרות על שם דדו, רב אלוף דוד אלעזר. כל שכבת התלמידים (לרוב בכיתה טית או יוד) עובדת לאורך כל שנת הלימודים על נושא ביטחוני אחד. תגובות התלמידים, המורים ומנהלי (לרוב. מנהלות) בתי הספר, הרקיעו שחקים.

התכוונתי לבוא לערב ההשקה של ספרו של דיסקין, התכוונתי לדבר על נקודת התורפה שהניעה את דיסקין, ממש כאת ישראל גלילי ואותנו לפני 30 שנים, ועל הצורך החיוני לא להשאיר את ה'זאב'' של דיסקין בודד על מדף הספרים.

ומילה לסיכום – את הפעילות שלנו במרכז מימנו מתמיכה ממשלתית, בעיקר של משרד החינוך, ומגיוס תרומות. מזה כשנתיים שמשרד החינוך מתעלם מקיומנו ומן הצורך לתמוך בנו, וחוששני כי אם לא יקרה נס – נצטרך לסגור את הבאסטה.

לכל השואלים:

• ספר הילדים ''סבתא תרנגולת'' טרם נמצא בחנויות
• ''בצמתים מכריעים'' מצוי בסטימצקי ובצומת-ספרים