פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
בדרכו של בן-גוריון
שלמה גזית (שבת, 18/02/2017 שעה 7:00)


בדרכו של בן-גוריון

אלוף (דימ.) שלמה גזית



בעת עשיית סדר בניירות השמורים עמי, מצאתי העתק מכתב שנשלח ב-‏8 בדצמבר 1952, מכתבו של ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, לרמטכ''ל החדש, רב-אלוף מרדכי מקלף עם כניסתו לתפקיד.

ראש הממשלה קיבל את התפטרות הרמטכל, יגאל ידין, משסרב ליישם את הנחיות ראש הממשלה לקיצוצים דראסטיים.

המכתב היה קצר, שמונה סעיפים. בן-גוריון שטח בפני הרמטכ''ל את תפישת הביטחון שלו יחד עם הנחיה ברורה ומחייבת לארגון צה''ל אל מול האתגרים שעמדו בפני המדינה.,

בפתח מכתבו הציג בן-גוריון את תפישת הביטחון שלו:
ביטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללת של עם ישראל, היכולת הצבאית, המשקית, הכספית והמוסרית. הצבא הוא כמובן אחד הגורמים המכריעים, אבל בשום אופן לא הגורם היחידי.

שיא כוח-האדם המגויס הכולל צבא החובה, צבא הקבע והאזרחים העובדים בצבא – עולה כרגע על מידת יכולתה המשקית והכספית של המדינה, ועל הצורך האמיתי¬ הצבא הסדיר ומהווה משום-כך תקלה רצינית לביטחון המדינה, מפני שמחליש ואולי מערער כוחה המשקי והכספי של המדינה.
וכאן באים עיקרי ההנחייה המפורטת:
יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשרות הצבא, ולבטל כל הפונקציות שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא.

שיא כח-האדם בצבא הקבע גבוה למעלה מן הצורך והיכולת. יש להקטינו באלפיים איש, יש לפטר משרות חובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים, לאחר שעברו אמון בסיסי.
עיינתי שוב במכתב ואינני יכול שלא להתפעל מאומץ ליבו של הזקן. האיום הביטחוני על ישראל של שנת 1952 היה חמור לאין ערוך מן האיום העומד בפנינו היום.
ישראל נמצאה אז שלוש שנים לאחר סיום מלחמת העצמאות, ידענו כי האיום טרם הוסר וכי עלינו להיערך לקראת ניסיון צבאי ערבי נוסף להכריע ולחסל את הישוב היהודי. המדינה ליקקה עדיין את הפצעים והאבדות הקשות, כאשר בה בעת נדרשה לקלוט מאות אלפי עולים החדשים אשר הגיעו לארץ חסרי כל. ובה בעת, החלו פיגועי הפדאיון.

אין היום איום קיומי המסכן את המדינה; אין איום מתקפה צבאית ערבית – מדרום, מצפון או ממזרח – במטרה לכבוש ולחסל את הישוב היהודי. מלחמת יום הכיפורים, שמלפני למעלה מארבעים שנה, הייתה המלחמה הקיומית האחרונה.

אנו שומעים מדי יום על סכומים אדירים שיושקעו ברכש מטוסי ה''אדיר'' ועל רכש שלוש צוללות נוספות לחיל הים, ועוד כהנה וכהנה השקעות בביטחון. אכן, השקעות שנועדו להתמודד בסיכונים, אך בה בעת – זו מדיניות ביטחון שמכרסמת במשאבי המדינה המוגבלים וביכולתנו להשקיע ביעדי המחר – בחינוך, בבריאות, ובפיתוח המשק הלאומי.

זכורה לי מדיניות צה''ל שנהג בעבר להקים מדי פעם צוות מטכ''לי שסרק ובדק את כל המערכות במטרה אחת – לבטל תקנים ויחידות שאינם חיוניים, לקצץ בדרגות, לחסוך ולחסוך.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי