חמור כחול-לבן

אריה פרלמן

יצחק רבין המנוח 1: על חשיבותה של הגינות

באתר של ''מרכז רבין לחקר ישראל'', פורסם על לפני כמה ימים קובץ מאמרים של רבין, ובין השאר מאמר מעניין מה-‏11/06/1982. הוא שיבח את ההישגים של מבצע שלום הגליל, אך גם לא נמנע מהבעת ספקנות בנוגע לשאלות שונות, ובעיקר בסוגיה האם אש''ף באמת נשבר. כל זה מעניין וחשוב, אך אני רציתי לשים את האצבע על מאפיין נוסף במאמר, שבשכמותו לא נתקלים בכל יום.

הוא הילל ושיבח את הצלחת המבצע, אך לא הגביל את עצמו לצה''ל. הוא הדגיש, שאין להפריד בין הדרג המדיני והצבאי, ובדיוק כשם שבוועדת אגרנט היה צריך ךמצות את הדין עם שני הדרגים - ולא רק הצבאי, כך גם הפעם יש לשבח גם את הדרג המדיני. ''ובמיוחד'', כך הדגיש, יש לברך את ראש הממשלה ואת שר הביטחון. ראש הממשלה ושר הביטחון היו מנחם בגין ז''ל ואריאל שרון יבדל''א. בשביל אחד מבכירי האופוזיציה, מפא''יניק ותיק ששנאתו למחנה היריב לא ידעה גבול - היה זה גילוי אמיץ של התעלות, יושר והגינות - לשבח את שני יריביו המושבעים והשנואים.

ואם ישנם דברים טובים שניתן ללמוד מחייו ופעלו של יצחק רבין - הרי לנו שיעור בהגינות.

יצחק רבין המנוח 2: מי רצח לנו את השלום?

אחד מסיפורי-הבדים האהובים על השמאל אצלנו - ושהתקבלו במידה רבה על הציבור כולו, הוא כי ''עם הירצחו של רבין נרצח השלום'', ו''אילו היה רבין חי היינו היום חיים בשלום עם שכנינו הפלשתינאים''.

אכן, חומר משובח לאגדת-ילדים, אך הרסני למציאות של המבוגרים.

אילו היה הציבור הישראלי, בזמן אמת - סבור ש''תהליך השלום מתקדם'', ושמצבנו משתפר, בוודאי היה הדבר מתבטא בסקרים. אך הצרה היא, שהציבור ככל הנראה לא חש בפעמי השלום, ולא שמע את המיית היונים. בשורה ארוכה של סקרים ולאורך חודשים - שמר נתניהו על יתרון עקבי מול יריבו:

2/4/1995: סקר של 1009 נשאלים, כולל ערבים: נתניהו 52%; רבין 48%;

6/4/1995: נתניהו מוביל על רבין 45.9%-32%, ואפילו בני בגין, נביא הזעם הקיצוני ההוא, שמטיח את הדברים המפחידים ביותר ביושר חסר-מעצורים, הוא בעל סיכויים לנצח: 35.4% מול 40.3% לרבין (גאלופ);

28/4/1995: נתניהו מביס את כולם, כולל את רבין: 45% מול 32% (גאלופ);

29/5/1995: נתניהו: 43%; רבין: 37% (מכון דחף);

9/6/1995: נתניהו: 41%; רבין: 37% (גאלופ);

20/6/1995: היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל: רבין מוביל באחוז שלם!... 39% מול 38% (מינה צמח, ערוץ 1);

3/7/1995: נתניהו: 44.5%; רבין: 37.1% (גאלופ);

20/7/1995: נתניהו: 43%; רבין: 36%; לא החליטו: 18% (גאלופ);

(כל הנתונים לקוחים מדיווחי ה''ג'רוזלם פוסט'').

ועוד היד נטויה. בסופו של דבר מעייף להסתכל על אותם הסקרים עם אותן התוצאות...

מי יודע? אולי העם שוב פעם טעה?

חוצפה של מחבל

''בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר אתמול 11 שנות מאסר על מחמד מצרי (23) מטירה, שעמד בראש חוליה של ערבים ישראלים מטירה שתיכננו לבצע פיגוע באולם החתונות של קיבוץ גליל-ים לפני כשנה''. (''ידיעות אחרונות'', 15/10/2002).

אז מה? מה לא ברור פה? בוודאי מדובר בפליט פלשתינאי אומלל, עני ומדוכא, שנאנק תחת מגפי הכיבוש הישראלי האכזרי והרצחני. וכי מדוע שנתפלא על כך שתיכנן לבצע פיגוע המוני באולם חתונות בקיבוץ שבתחומי הקו הירוק? הרי ברור שהחתן והכלה, והמוזמנים - בעיקר הזאטוטים המעצבנים שתובעים ללכת הביתה עוד בטרם התחילו הריקודים - הם אלו שגוזלים את אדמתו שבגדה הכבושה, והם אלו שמעכבים את דודתו, סבתו ואישתו בדיוק באמצע החודש השמיני.

אבל בכל זאת ישנו ''באג'' קטן בכל הסיפור הזה. מחמד מצרי לא גורש, הוא לא נושל מאדמתו, אלא בדיוק להיפך: ''מצרי עצמו אינו יליד ישראל, אלא נולד במחנה הפליטים בלאטה ליד שכם'', מספרת לנו אותה הכתבה באותו העיתון.

ראה זה פלא: בא לך ''פליט'', תושב מחנה פליטים ליד שכם, נוטש את ביתו, את שדהו ואת עץ הזית שלו, שאותו שתל, אישית, לפני ''1300 שנה'', ועוקר לחפש לו עתיד טוב יותר. עוקר לאן? לקנדה? לכוויית? לא ולא... הוא שם פעמיו אל לב-ליבה של ''פלשתין 48'', היישר אל מלתעותיו האימתניות של הטרור הציוני, אל אותה ''מדינה מדומה'' שמדכאת את אזרחיה הערבים וטובחת בהם בכל שני וחמישי אחר-הצהריים.

אך מחמד מצרי מיודענו לא יודע להחזיר טובה תחת טובה. ''האחד בא לגור ושפוט ישפוט?!'' אמרו תושבי סדום ללוט. ואילו אל מצרי צריכה להיות מופנית השאלה: ''האחד בא לגור וטבוח יטבח?!''.

הוא שאמרתי: חוצפה.

שבנו אלייך ברביעית, הו אלסטר!

''ידיעות אחרונות'' מדווח גם כן, (15/10/2002), על כך שבריטניה החליטה - בפעם הרביעית - לבטל את הממשל העצמי בצפון-אירלנד ולהשיב את השליטה הבריטית הישירה שם. ''כל המסגרת של ההסכם נתונה בביקורת, במעקב. היכולת לבטל או להטיל סנקציות נתונה בידינו''. אכן כך. אלא שהציטוט האחרון איננו לקוח מג'ון ריד, השר הבריטי הממונה על ענייני צפון-אירלנד, אלא משגריר ישראל בארצות-הברית, איתמר רבינוביץ' (''דבר'', 15/09/1993). הוא התכוון - מן הסתם - להסכם 'ממשל עצמי' אחר לחלוטין...

''חוכמה בגויים - תאמין'', אמרו חז''ל, ואכן יש לנו מה ללמוד מהבריטים. אם הם אינם חוששים להשעות את הממשל העצמי בשטחי צפון-אירלנד, מדוע שאנו ננהג אחרת בשטחי דרום-עזה, צפון השומרון ומזרח יהודה?
אמת, לאחר אלף הרוגים ואלפי פצועים אנחנו יושבים ושולטים בפועל ברוב יש''ע, אך בניגוד לבריטים, אנו מתייחסים אל יש''ע כאל תפוח אדמה רקוב ולוהט, ורק מחפשים למי למסור אותו ''תחילה''.

עו''ד יואל זינגר, מי שהיה היועץ המשפטי של משרד החוץ והאדם הבקיא ביותר בהסכמי אוסלו, קובע חד-משמעית: ''בניגוד למנהל האזרחי שיתבטל, הממשל הצבאי אינו מתפרק. במקום זאת הוא פשוט נסוג פיזית ממקומו הקודם, אך ממשיך להתקיים במקום אחר כמקור הסמכות למועצה הפלשתינאית, ולסמכויות ולאחריות המופעלות בגדה המערבית וברצועת עזה'' (''משפטים'', כ''ז תשנ''ז, עמ' 609-610).

בשלב הזה, רק 13 ח''כים תמכו בהצעה לבטל את הסכם אוסלו. הגיע הזמן ללמוד מבריטניה את הדברים הטובים.