פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חמור כחול-לבן / טור שבועי
אריה פרלמן (יום רביעי, 06/11/2002 שעה 21:28)


חמור כחול-לבן



אריה פרלמן






שלוש אתנחתאות פלאיות - ותעלומה קטנה אחת

א)

כאשר עמדתי לצאת לטיול בחו''ל (גרמניה, אנגליה ואירלנד), הייתי שרוי בתודעה פרובינציאלית, של ה'אסייתי הנידח', שיוצא לחזות בפלאי העולם הגדול. תיארתי לעצמי שאם ישאלו אותי מהיכן באתי, אגיד ''ישראל / ירושלים'', וכבר דימיינתי את החיוך הסלחני של תושב לונדון, ברלין ואפילו דבלין: אמת, ירושלים היא מקום עם המון קדושה ואין-סוף מסורת והיסטוריה - אך היא בכל זאת כפר קטן ונידח, יחסית לשאר עריה של אירופה. לא כן?

ובכן, להפתעתי הרבה - גיליתי שאבחנתי החדה איננה תואמת לחלוטין את המציאות. כאשר ביקרתי בקניון בעיר ברלין, שהיא למעשה אחת מבירות אירופה, בירת מדינה בת 90 מיליון תושבים, נדהמתי להיווכח שהקניון נאמור להיסגר בשמונה בערב: פיפי ולישון. סירבתי להאמין: ''הייתכן?'' כך חשבתי, ''שבכפר הנידח והקדוש ירושלים - יהיה קניון מלחה פתוח עד עשר בערב, ואילו בברלין הגדולה ייסגר בשמונה?''

ייתכן גם ייתכן.

נו... מילא ברלין. אבל לונדון - זאת עיר גדולה, בת פי-ארבעה תושבים לפחות! כאן ודאי יהיה המצב שונה. אך שוב, חזרה התופעה ביתר שאת: מסתבר שב'אוקספורד סטריט', רחוב הקניות המפורסם שבעיר הגדולה - מתחילות החנויות להיסגר כבר ב... 17.30!

כאן כבר כמעט חשתי עלבון, כאילו עבדו עליי בעיניים: 'זה לונדון זה, או שהגעתי בטעות לפרבר שכוח-אל של 'ארץ האש'?'

עם זאת, שיא השיאים היה ברדינג - פרבר של לונדון. שם - כך נאמר לי על-ידי בעלי-הבית שאירחו אותי - נפתח קניון חדש. משהו גדול. משהו מיוחד...
נו טוב. אם זוג אנגלים מבטן ומלידה אומרים על קניון שהוא גדול, חדש ומיוחד - בוודאי הוא גם מרשים.

אלא שכאן - שוב - נאלצתי בעל-כרחי לגחך קמעא: מדובר היה בקניון שלעומתו קניון מלחה בירושלים - נראה כאימפריה כלכלית של ממש! הדבר תקף גם בנוגע לקניון שראיתי בברלין.

''כאן באירופה תרבות הקניונים לא מפותחת כמו בארץ; כאן לא משוגעים על קניות, כמו עמך ישראל'' - כך הוסבר לי. ובכן - נחה דעתי.




כאשר אני מבקר מפעם לפעם בתל-אביב, אני מרגיש את השוני החד שבינה לבין ירושלים: בתל-אביב ישנה כמות מסחרית של 'גורדי-שחקים' נוצצים ומבהיקים, כבישים ומדרכות רחבים, כמעט כמו כיכרות ארוכות. המלאכותיות והמודרניות צצות מכל עבר - ובמיוחד: הפיל הלבן והמנצנץ - התחנה המרכזית החדשה, שהופכת יותר ויותר להיות דומה לנמל-תעופה. לעומת זאת, ירושלים הרבה יותר 'כבדה': בניית אבן, רחובות צרים יותר, בניינים נמוכים יותר, תחושה יותר ביתית, צנועה. הדבר מתבטא גם בתחנה המרכזית החדשה: אני חששתי מאוד מפני אולמרט, שירצה להוכיח כי ''מה שמילוא וחולדאי יכולים לעשות - אני יכול לעשות טוב יותר''. אך חששותיי התבדו: התחנה החדשה היא מסודרת, יעילה - וצנועה.

ובכן, מה רבה היתה פליאתי כאשר הגעתי לדבלין, בירת אירלנד: קשה למצוא בעיר הזאת בניין בן יותר מארבע קומות, ורובם המוחלט של הבניינים - הן במרכז העיר והן בפרברים - הם עתיקים-למראה, כפריים-למראה - כמו בעיירות המרוחקות של אירלנד. וכך מצאתי את עצמי משוטט בדאבלין - עיר אירופית הגדולה באוכלוסייתה פי שלושה מתל-אביב - אך שומרת על מראה של אחוזת-בית...

המסע הזה לימד אותי בין השאר שני דברים:
א) לא צריך גורדי שחקים, ברק, אורות וצלצולים בשביל להיות מודרני ו''כמו בחו''ל'';
ב) לא צריך למהר ולהתבייש: ירושלים בהחלט יכולה להיחשב כעיר בינונית ומעלה במונחים אירופיים - ולאו דווקא כפר קטן.




ב)

כאשר עליתי באירלנד על האוטובוס חזרה לדבלין, שאלתי את הנהג, כמדומני, האם יש הפסקה בדרך או דבר-מה דומה. מדובר היה בנסיעה של כמה שעות.
ובכן, ענה לי הנהג: ''אין צורך אדוני. יש שירותים באוטובוס''. ''שירותים באוטובוס?!'' חשבתי לעצמי. עבודה בעיניים: הרי באוטובוס ירושלים-אילת אין שירותים - והנסיעה לא פחות קצרה. פניתי לנהג, תוך כדי הסתכנות ב'תקרית דיפלומטית', ושאלתי אותו, בשיא הנימוס: ''האם אתה מתבדח, אדוני?''. ''לא'', ענה הנהג, נינוח לחלוטין.
פניתי למקומי, בשקט. אם בחר לו הנהג לחמוד לצון על חשבוני, על חשבונו של תייר הבור במנהגי הארץ - לו יהי לו לבריאות.

ואולם - למרבה הפליאה נוכחתי לדעת שלא תמו ניסים בעולמנו, וישנו אכן גם ישנו - תא שירותים קטן, החבוי במקום שבו נמצאת בדרך כלל הדלת האחורית...

הרעיון מצא-חן בעיניי מאוד. כדאי ליישמו גם בארצנו.




ג)

ביום שישי אחד, לפני כמה שנים, קראתי טור מאת עוזי בנזימן, שהופיע במקומון הירושלמי ''כל העיר''. בטור זה סיפר בנזימן סיפור, הממחיש את היכולת הבריטית הוירטואוזית ללכת עם הקידמה מצד אחד - תוך כדי שמירה קפדנית על המסורת - מצד שני.

הוא טען טענה מוזרה ביותר, לפיה בבריטניה אין ברז אחד, שממנו יוצאים המים החמים והקרים - אלא שני ברזים: אחד למים חמים בלבד - ושני למים קרים בלבד.

באמת מאוד משעשע, מאוד יצירתי, העוזי בנזימן הזה. הוא יכול היה, כך נראה לי אז - להחליף בהצלחה את יוסי אלפי ב'פסטיבל מספרי סיפורים'...

והוא המשיך וסיפר, שלאור המציאות המיוחדת הזאת, הוא שוחח עם יצרן ברזים בריטי, ופרש בפניו את הבעיה. מובן - שהבריטי לא הבין היכן הבעיה.....
לפיכך, נקט בנזימן בשיטה אחרת: ''יש לי רעיון'', פנה אל יצרן הברזים: ''מה דעתך, לייצר ברז אחד ויחיד, שממנו ייצאו גם המים החמים וגם המים הקרים, בעת ובעונה אחת?''
''ובכן'', השיב היצרן ''תן לי לחשוב על זה. נשמע מעניין''.

אכן.

כעבור זמן מסויים, שב היצרן עם יישום הרעיון: היה זה, אכן, ברז אחד לשני סוגי המים, אלא שלא בריטי יוותר בקלות על המסורת! הברז היחיד לא היה עגול, כבמקומותינו - אלא מלבני, ומחולק בפנים, באמצעות מחיצה, לשניים: חצי אחד - למים החמים, וחצי שני - למים הקרים...

אכן, לא נשברה המסורת.



כאשר הגעתי לאנגליה, הייתי סקרן מאוד לבדוק, שמא יש אמת באגדה החביבה הזאת: למרבה האכזבה, גיליתי ברז רגיל בשדה התעופה, אבל לא הסקתי עדיין שום מסקנות: כל עוד לא אראה זאת בבית פרטי - לא אסיק דבר.

ובכן, כאשר הגעתי לבית הפרטי, שבו התארחתי, בית שנמצא באחד מהפרברים היותר טובים של לונדון - ראיתי במטבח כיור, עם... ברז אחד בלבד!
''זהו!'' קבעתי. ''עוזי בנזימן המציא את הכל''.

אך כאשר עסקתי בשטיפת צלחת, חשה ידי בתחושה מוזרה ביותר: המים שנשפכו עליה, היו מצד אחד חמים עד מאוד, ומצד שני קרים ביותר, וזאת במרחק של פחות מסנטימטר שבין טיפה לטיפה...
התכופפתי בבעתה קלה אל עבר הברז - וראיתי לתדהמתי חסרת-הגבול, שאכן מדובר בצינור מלבני, המחולק לשני חלקים: אחד - למים החמים; ושני - למים הקרים!...

שאלתי את בעל-הבית: ''איך אתה מתגלח בבוקר''? ''מה הבעיה'', התפלא בעל-הבית: ''לוקחים קערה, שמים קצת מים חמים, קצת מים קרים - ומערבבים''.

ובאמת: מה הבעיה?...




ולסיום: תעלומה קטנה.

בנמל התעופה בלונדון יש מסוע ארוך, על-מנת לחסוך לנוסעים את הטירחה שבנשיאת המטען הכבד ממקום למקום. באחת מההזדמנויות, ראיתי שם דלת עם הכיתוב: ''אין כניסה''. בסדר, יופי. מאחר שמאות פעמים בחיי ראיתי דלתות שעליהן כתוב ''אין כניסה'' - לא שמתי לב לכך במיוחד.

אבל רגע: זה היה בלונדון, לא בארץ!

היה כתוב ''אין כניסה'' בעברית!

עוד רגע...!

היה כתוב ''אין כניסה'' בעברית בלבד!

מדוע בנמל-התעופה בלונדון ישנה דלת, שעליה כתוב ''אין כניסה'', בשפת האם של הישראלים היהודים בלבד?

מישהו חושב כנראה שהישראלים הם סקרניים, שלא לומר חטטנים יותר מאחרים.

אז מה יש מאחורי הדלת?.

תעלומה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


פשר אפשרי של ''כתב החידה''
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 07/11/2002 שעה 3:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האנגלים הם בני תרבות פרוטסטנטית, וחסכניים במיוחד, יש שיאמרו עד כדי קמצנות בוטה בדברים קטנים. הם לא ייטו למשל להשאיר הסקה מרכזית פתוחה בשעות אחר הצהרים בחורף, לאחר שהבית חומם דיו לדעתם בשעות הבוקר.

עד כמה שהדבר נשמע מוזר לאוזניים ישראליות, האנגלי יתחלחל כמעט מהרעיון לקרר מים חמים על ידי ערובם עם מים קרים. תחשבו על כך מזוית זאת והעניין יתבהר פלאים. החורף האנגלי הינו קר, ובמשך מאות ואלפי שנים הכנת מים חמים דרשה טרחה מיוחדת.

נו טוף, אבל מה הרבותא בכך כיום?

בעייה ישנה - בעיית הנדירות ומשאבי המאמץ הכרוכים בהכנת מים חמים, אף אם לכאורה אינה קיימת יותר, מיתרגמת לחסכנות בחימום מים גם כיום, ובנוסף, לחסכנות כללית בצריכת מים.

שכן האנגלי, בניגוד לישראלי, אינו נוטה להשתמש במים *תוך זרימתם*, אלא לאגרם לצורך שימוש בכיור המטבח, בכלי קיבול אחר, או באמבט.

הדבר מביא כמובן לחסכון במים, ובפרט במים חמים (דהיינו חיסכון בהסקה). בנוסף, בחורף האירופי הקר, מגע העור עם מים חמים מאד יוצר אפקט מחמם עודף המונע שימוש רב יחסית במים חמים כאשר הם נמהלים עם מים קרים.

בנוסף, אנו משתמשים לצורך שטיפת כלים בלחץ הטבעי של המים המותזים מהברז, בעוד האנגלי והאירופי נוטים תכופות לאגרם בכיור המטבח, להשרות את הכלים, להוציאם לצורך שפשופם בחומרי ניקוי, ואחר להשרותם שוב, לצורך שטיפתם.

לוגית, מדובר כאן בשני שלבים, שלב מילוי כלי הקיבול עם המים, ושלב ה*מלאכה* הנעשית בכלי הקיבול.

חשבו נא על כך שאצל הישראלי כלי הקיבול כמעט מיותר מבחינת המלאכה המתבצעת בו. למשל המים המשמשים לשטיפת הכלים במהלך זרימתם יכלו מכל בחינה להשאב לאחר מכן על ידי מתקן שאיבה כלשהו, ללא צורך בכיור. שהרי הכיור הישראלי משמש בעיקר לא למלאכה, אלא כ*משען* נייח להנחת הכלים המלוכלכים.

בנוסף, האנגלי נוהג לטבול באמבט, ולא לעשות ''טוש'', שוב, שימוש באמבט ככלי קיבול ומלאכה, ולא שימוש במים במהלך תנועתם למטה. לכן גם ברזי הרחצה הינם ברוב הבתים האנגלים נמוכים וקרובים לאמבט.

לזר לא נוהגים להעיר באירופה על מנהגיו חסרי ההגיון והבזבזניים, הנתפסים גם כעשיית מלאכה ''חפיפה'' (כגון נקיון ''חפיף'' של הגוף או כלי האוכל.)

אך אדם החי שם ומתיידד עם תושבי המקום וגר יחד איתם, ניתקל עד מהרה בהערות ''מתקנות'' לגבי חוסר ההגיון והבזבוז שבמנהגיו.

פשר הדלת עם הכתובת העברית:

אולי איזה משרד של אל על, אולי חדר אנשי בטחון ישראלים, כשהכתובת העברית משמשת דווקא להבהרה שזו הדלת ''הנכונה'' לדוברי עברית? והרי אנשים (ובכך כלולים גם ישראלים...) ממילא לא יטו בשעת תנועתם עם מזוודותיהם לפתוח סתם כך דלת סגורה, או להכנס לחדר סתם כך ולעיני רבים. האם ראית שאין דלתות נוספות עם כתובות הודיות, תאילנדיות או באותיות קיריליות, שכן שילוט קצר באנגלית או באותיות לטיניות על דלת ממילא לא היו מושך שימת ליבך.
_new_ הוספת תגובה



אגב, ראה כמה משונה המנהג הישראלי התמוה לחמם מים
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 07/11/2002 שעה 3:32)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עד קרוב לנקודת הרתיחה (הרבה מאד קילו-קלוריות וקילווטים של חשמל) רק על מנת לערבבם אחר כך עם מים קרים ולהוריד את טמפרטורת המים.
לא היה עדיף מבחינת חסכון במשאבים לחמם נאמר 30 ליטר למקלחת או 5 ליטר לשטיפת כלים מלכתחילה ל- 45 מעלות או ל- 60 מעלות במקום קרוב ל- 100 מעלות?

לאנגלי ברור: משקאות אלכוהוליים מוהלים לקוקטייל. גם לרוקח ברור דבר דומה.

מים חמים עם מים קרים? לא ולא. זה ''שעטנז''...
_new_ הוספת תגובה



מיכאל: בעניין המים. רעיון מעניין
מוטקה צביאלי (יום שישי, 08/11/2002 שעה 15:58)
בתשובה למיכאל מ. שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם זו שאלה בפילוסופיה אז אתה יודע את התשובה. אם זו שאלה מעשית, אתה צודק מיליון אחוז. הפשרה (משחק מלים ,מה? אתה וודאי מציע.. להתקין ווסת ,למשל לשטיפת כלים כך וכך מעלות, לבישול,כך וכך. לכביסה כך וכך. אבל ''כשם שפרצופיהם שונים ,דעותיהם שונות, ואין לך אדם שדעתו שווה''. אז בדך כלל עושים פשרות..כמו מים פושרים ונותנים את זכות הפשרה וההפשרה לבני האדם..
(היום שרף לי הקפה..לכן בשבילי זה אקטואלי..)
אגב, ראית את הברזים המיוחדים המותקנים למים חמים? יש האומרים ש''זה לא זה'' אבל הם ירתיחו מים וישימו חלב..נו, גם זה יש)
עוד נדבר.
חוץ מזה. .. כך דרכו של עולם.
_new_ הוספת תגובה



פרלמן - תודה על הכתבה, נהנתי מכל שורה, למרות שאני
ראובן גרפיט (יום שלישי, 12/11/2002 שעה 12:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מכיר את כל מה שכתבת. אבל הנאתי נגזרת הודות לכושר ההבעה שלך. אבל הסיפור שלך הזכיר לי סיפורים אישיים מהעבר, בתחום שעסקתי בו במשך שנים רבות, מחשבים, תקשורת מחשבים ואינטליגנציה מלאכותית.
בזמנו, לפני כ 30 שנה מספר המחשבים בארץ ניתן היה לספור על כף יד אחת.
ביציאתי לחו''ל ,לצורך סקר מחשבים ואופן ישומם תעשייתה במפעל טלרד, התברר לי שהשמרנות באירופה חזקה מכל.
לשם מה מחשבים נשאלתי? ואם מישמים אז רק בתחום הנהלת חשבונות. לימים, בשנות ה80, עבדתי שמנתח מערכות בבנק לאומי ובחנתי הכנסת הסניפים האלקטרונים, סניפים ללא פקידים, כפי שמיושם ביום בכל סניף, בתקשורת למחשבים מרכזיים.
בארץ - הוועד של בנק לאומי התנגד ולכן רצינו ללמוד ולהבין מה הגישה באירופה, ארה''ב. ושוב התברר שלפחות בתהליכי החשיבה ולאחר מעשה גם בישום, אנו רצים קדימה. בשנות ה80-בחו''ל (אירופה וארה''ב) לכל בנק, (בדומה לברז המים הקרים וברז נפרד למים חמים), יש יעוד אחד פשוט. האחד משכנתאות, השני עוסק במטבע חוץ,וכן הלאה.
בארץ - סניף הבנק מספק ''מים חמים / קרים /פושרים /מלוחים /מתוקים'' מגוון שירותים - רק תבקש. כנראה שיש בזה משהו מהאופי האנושי שלנו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי