  
  
  
|
 |
|
||
  לאדון הנכבד מאדוג: אוטופיה, כח-העל, ועמל שיח מונס |
|||
|
|||
המחשבה השמאלנית/מרקסיסטית חדורה במושג האוטופיה הזוהרת בקצה הדרך, זו שאחריה אין עוד צורך ביגע וביזע, והכל מסתדר באורח פלא. אבל אוטופיה כידוע הינה עניין וירטואלי, שאינו כלל מעוגן במציאות בשטח. אוטופיה - משמעותה ''בשום מקום'', דהיינו האוטופיה לא נמצאת במקום כלשהו במציאותנו הארצית, בוודאי שלא בשיח מונס, גם לא בנבלוס, ואפילו אינה נמצאת בהאג. אם כן מדובר במעין מלכות שמים אידאלית, גן עדן עלי אדמות, נוסח הפתרון הסופי של אוסלו למשל, השוללת מאיתנו חלק ונחלה בארציות אפופת הסבל, ומעניקה לנו את השמים כולם במלוא מרהיבותם. גן העדן של חברה קומוניסטית בעקבות ניצחון הפרולטריון היה משהו בדומה. אך נשאלת השאלה: בכוח מה מושגת מלכות שמים זו? אם אינה מעוגנת בשום מיקום וממשות ארצית, כיצד עמלנו הארצי למדי יכול ליצור את חלקת אלוהים הברוכה בארץ הפנטזיות השמימית? זו בעיה סבוכה, שכן אפילו האושר הסופי המושג בסיומו של סרט טורקי, למשל, על רקע האופק הורדרד, הינו בעל מימדים ארציים, וכרוך ביגיעה ויזע אנושיים למדי. אבל מה בדיוק עלינו לעשות בפועלנו לבנות ארמונות בשום מקום? התשובה לא צפוייה במקצת: צדיקים, עמלם נעשה בידי אחרים. מי הם האחרים האלה? מכיוון שמדובר במפעל שגב על-ארצי, גם העמלים אינם מעלמא. מדובר אם כן בכוח על אנושי, שמימי בזוהר החרב של הג'די: המרקסיסטים כינו כוח זה ''מטריאליזם דיאלקטי'' המעצב את ההיסטוריה באופן סטיכי (הכרחי) ללא מגע יד אדם. הגל קודמם כינה כוח זה הן ''רוח ההיסטוריה'' ולחילופין ''ערמת התבונה''. ואילו כיום יש המכנים כוח מופלא זה, שיביא להגשמת האוטופיזם השמיימי של אוסלו - זה המשחרר אותנו מנטל הקיום הארצי - האג. אבל מה תהיה הפרקטיקה של האג? סביר שיהיה כאן דמיון לכל בית דין אחר. זאת כל עוד אינו מכונן אד-הוק, ומחוץ לשגרה ההיסטורית, על מנת לעשות דין צדק ביחס לארוע תועבה גדול-מימדים של פשעים כנגד האנושות, כדוגמת בית הדין בנירנברג, 46 . ומה תהיה שגרה זאת? מכיוון שלדאבוננו רבות המלחמות בעולמנו, הרי שכל צד לוחם ינסה לתפור ליריבו תיקים של פשעי מלחמה. זאת במסגרת לוחמה זאת עצמה, במטרה לעשות דהלגיטימציה של היריב. דהלגיטימציה כזו, כוחה יפה הן במישור ההישג במדיניות החוץ תוך הגבלת היריב, והן במישור הלוחמה הפסיכולוגית כלפי אזרחי מדינת היריב, וערעור רצון ההתנגדות שלו. אבל כמובן, מאדוג היקר, כפי שאמר מרטין לותר, רבים הספקנים בעולמנו כלפי מלכות שמים, מעשה שטן, ולרשעים לעולם לא יחסר פיתחון פה. רק יחידי סגולה ואנשי האמונה הצרופה והטהורה בקירבנו עשויים להבין ולכמוה באמת ובתמים לשמימיות הלא ארצית של אוסלו, הנוטלת מאיתנו את הקיום הארצי שקטני האמונה והספקנים כה חושקים בו. כך למשל, העמל במשך שנים ארוכות בשיח-מונס עד השגת הדוקטורט, תוך רכישת מתודות עבודה ואיסוף נתונים קפדניים, אינו תמיד מתבשם בזוהרו של ההישג חסר העמל הנעשה על ידי כוח-על. שאם כן, מדוע יגע יגיעות הרבה? גם הספקנות והביקורת הינם מצב קטן-אמונה שכיח של עובדים אקדמיים, ולא כולם מסוגלים לפנות להן עורף למען האמונה הצרופה. ואם יאמר האומר שנראות אמונה צרופה זאת, לעיתים אינה אלה שגב ציני, הרי ברור שיש לנו פה עניין עם ספקן ורשע להכעיס. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי