![]()
|
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
קְשָׁיֵי הַהֲבָנָה שֶׁלְּךָ אֵינָם עֵדוּת לִכְשָׁלִים מִבְנִיִּים בַּטִּעוּן, אֶלָּא לִכְשָׁלִים מֻבְנִים בִּיכָלְתְּךָ הַקּוֹגְנִיטִיבִית. אֲבָל לִזְכוּתְךָ יֵאָמֵר שֶׁהִצְלַחְתָּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְהָבִין. נִרְאֶה לִי שֶׁאַתָּה מִסְתַּבֵּךְ קָשׁוֹת כַּאֲשֶׁר לֹא עוֹמֵד מוּלְךָ ''טִעוּן'' פַּשְׁטָנִי כְּגוֹן: 'הָעֲרָבִים הֵם זְבָלִים נְחוּתִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁמִידָם עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם'... עַל הֶגֵּד שֶׁכָּזֶה אַתָּה מוּכָן וּמְזֻמָּן מֵרֹאשׁ לְהָטִיחַ: ''גִּזְעָנוּת חִסּוּלִית'' אוֹ דְּבַר-מַה דּוֹמֶה. הַרְרֵי הַמֶּלֶל שֶׁאַתָּה שׁוֹפֵךְ לֹא מַצְלִיחִים לְכַסּוֹת עַל עֶרְוָתְךָ הָאִינְטֶלֶקְטוּאָלִית, וַעֲרֵמוֹת הַכִּנּוּיִים הַבִּלְתִּי-רֶלֶבַנְטִיִּים אֵינָן מַצְלִיחוֹת לְהַסְתִּיר אֶת הַיְּסוֹד הָרָעוּעַ שֶׁעָלָיו עוֹמֵד הַהִגָּיוֹן שֶׁלְּךָ. גַּם הַנְּטִיָּה הַפָּאבְלוֹבִית לִכְרֹךְ אֶת דְּבָרַי עִם דְּבָרָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, וְכָל פַּעַם אוֹתוֹ מִישֶׁהוּ, הִיא עֵדוּת לְאֵיזוֹ אוֹבְּסֶסְיָה פָּתוֹלוֹגִית שֶׁכָּל קֶשֶׁר בֵּינָהּ לְבֵין נוֹשֵׂא הַדִּיּוּן הִנּוֹ מִקְרִי בְּהֶחְלֵט. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
דווקא היוסלה הצליח להוכיח את טענותיו ביחס לכשל הלוגי של הטיעון של האדון פרלמן, אך האדון פרלמן, אינו מצליח להוכיח שהיוסלה טועה. ובגלל שאי אפשר להוכיח שהיוסלה טועה, בשל הכשל המובנה של הטיעון של פרלמן, נידון האדון פרלמן לגורל אכזר של עמל פובליציסטי עקר החוזר על עצמו כמו תקליט שבור. ואכן אפשר ללמוד יותר על מה שמניע את האדון פרלמן בכתיבת התזה הלא בנויה כהלכה בדבר היחס בין ההרפייה הישראלית לזיקפה החוזרת מההשוואה לאופן הטיעון הארייני עירני. שניהם עוסקים בהנחת המבוקש, ומכאן נובע השימוש שלהם בהנחות הסותרות זו את זו לצורך הוכחת התזות שלהם. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
''הֲנָחַת הַמְּבֻקָּשׁ'' אֵינָהּ מְהַוָּה מִכְשׁוֹל אִם נִתּוּחַ הַתַּהֲלִיכִים וְהָעֻבְדּוֹת תּוֹאֵם אֶת הַמְּבֻקָּשׁ... | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מהמשפט שכתבת נראה שאינך מבין שהכשל הנובע מהנחת המבוקש שולל כל אפשרות להוכחת המבוקש. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מהחמשיר שכתבת נראה כי אינך מתמקד בטיעון אלא בגבבת הנחות חסרות רצף הגיוני מתודי. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
אכן ''חמור כחול לבן''. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
מֵאַחַר שֶׁצֶּמֶד הַמִּלִּים ''הֲנָחַת הַמְּבֻקָּשׁ'' נָפוֹץ בְּכִתְבֵי הָאֶחָד כִּמְעַט כְּמוֹ ''אַרְיֵה עִירָן'' אוֹ ''גִּזְעָנוּת'', טָרַחְתִּי קִמְעָא וְקָרָאתִי עַל אוֹדוֹת אוֹתוֹ כֶּשֶׁל. לְהַלָּן דֻּגְמָא בַּקִּשּׁוּר: וְהִנֵּה, לַמְרוֹת שֶׁמְּבַקְּרֵי הַמֶּחְקָר נוֹפְפוּ גַּם הֵם בַּ''הֲנָחַת הַמְּבֻקָּשׁ'', הֵם לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּכָךְ אֶלָּא טָרְחוּ וְהוֹכִיחוּ מַדּוּעַ הַמֶּחְקָר כּוֹשֵׁל וַחֲסַר תְּקֵפוּת מַדָּעִית. אַךְ לוֹמַר ''הַטִּעוּן אֵינוֹ תָּקֵף בִּגְלַל הֲנָחַת הַמְּבֻקָּשׁ'', מִבְּלִי לְהַסְבִּיר עַל מַה וְלָמָּה = הוּא הֶגֵּד מְעֻרְפָּל לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר ''אֲנִי צוֹדֵק כִּי מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הוּא נָכוֹן''... | |||
![]() |
![]() |
![]() | ![]() |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |