| לק''י
אבנר, חוששני שלא הבנת את המאמר שלו - אריה כופר בא\להים אבל מקיים את ההקשר התרבותי שלו. הוא כותב אי''ה משום שכך דרכם של יהודים לבטא את תקוותם לעתיד. במובן התרבותי היהודי הזה - אלהים כן קיים בעיניו.
ולאריה, כתבת שתגובתי סתומה מעט - לא ברור לי מה סתום. אבל אנסה להוסיף הסבר. מה שאני חושב הוא שיהודים רבים בכל התקופות, קיימו את היהדות כתרבות בלי לחשוב על השאלה האם מקורה א-הי או לא. הם הלכו לבית הכנסת כי זו דרכם של יהודים לבטא את עצמם בשמחה ובצער. וכך גם שמרו שבת ואכלו כשר כי כך נוהגים יהודים. לדעתי מסיפורים שונים בתלמודים עולה תמונה מעין זו. השבר שנוצר בדורות האחרונים הוא שבירה של קודים תרבותיים ולאו דוקא של קודים דתיים. במובן הזה אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים - במובן של שבירת הקודים התרבותיים - הם תומכים באכילת חזיר, חילול שבת בפרהסיא, הסתיגות מבתי כנסת, בוז שיטתי לכל דבר הקשור בהסטוריה היהודית במיוחד אם הוא קשור בהסטוריה של ארץ ישראל.
זה מה שהסביר לך משה פייגלין בראיון איתך - לנו הדתיים קימת אופציה להוריד וילונות על החלונות ולהשאר יהודים כי אנו מקימים את המסגרת היום יומית הבלתי פוסקת - קימה בבוקר, נטילת ידים, תפילה, תפילין, עד קריאת שמע שעל המיטה בערב - לחילוניים או מוטב שנאמר ליהודים התרבותיים - כי חילוני פרושו זר בארמית ואתה אינך זר - המסגרת היהודית הכללית צריכה להיות חשובה יותר מאשר לדתיים כי אין להם את המסגרת האישית. על סמך השותפות התרבותית - השותפות בקודים תרבותיים, מנהיגות יהודית יכולה לקיים שותפות בין יהודים דתיים לבין יהודים תרבותיים כי הבסיס המשותף הוא הקוד התרבותי ההסטורי המשותף. לכן משה הסביר שבעיניו עדיף שאתה תקבע את המסגרת של מותר ואסור בפרהסיה היהודית ולא הוא - כי לו יש מסגרת אישית שלך אין. לכן, לך זה אמור להיות חשוב יותר. כמובן שאנו לא יהודים תרבותיים אלא יהודים דתיים אבל בדרך כלל בחיי היום יום לא צריך להיות חיכוך בין שני סוגי היהודים האלו, זו בעיקר בעיה פילוסופית שאפשר וצריך לדון בה בבית המדרש.
מסיבה זו גם אין אפשרות לשיתוף פעולה עם השמאל כי הם חותרים לניפוץ הבסיס התרבותי ההסטורי המשותף של עם ישראל.
אני מקוה שהסברתי את עצמי קצת יותר טוב. אליצור |