  
  
  
|
 |
|
||
  לאורי - על היסטוריון כשופט |
|||
|
|||
כאשר אני מפנה אותך לקונטקסט של סיפורה האומלל של שיירת ה- 20 באפריל, אין זה אלא כדי למנוע תיאור מגמתי בו אתה מאשים את ההיסטוריונים מטעם. לדוגמה, השימוש שלך במונחים של היום. כל איש מילואים יודע מהי חטיבה ומהי עוצמתה, אך האם התואר ''חטיבה'' מגיע ל''חטיבת הראל''? האם האחראי על הביטחון בסוכנות היה ''שר ביטחון''? האם ''לא נתנו לצה''ל לנצח''? העובדות ההיסטוריות הן שלא היה צבא אלא לכל היותר מיליציות שאומנו להתכתש עם הכפריים בסביבה. גם ההתכתשויות הללו נעשו תחת שלטון שהמדיניות הרשמית שלו הייתה פרו ערבית, ולא משנה כיצד אתה מנסה להציג את הדברים. כאילו שארנסט בווין לא היה שר החוץ הבריטי, כאילו לא היה הספר הלבן מדיניות הרשמית של ה- Foreign Office . אני מתקן, הבריטים לא התערבו תמיד לטובת הערבים. לפעמים הם נשארו ניטרלים (ראה דוגמת שיירת הדסה). הם גם לא החרימו נשק גלוי ולכן לא היה צורך להחביא אותו, כולל בשיירה המדוברת. או אולי נקודת המוצא של פיקוד ההגנה (שכנראה לדעתך הייתה שגויה) שאין להתייחס לבריטי כאל ידיד. הרי אינך מספר רק את סיפורו של קרב כושל. אתה טוען שקרב זה הטביע את חותמו על קבלת ההחלטות של יצחק שדה ושל יצחק רבין. אתה גם קובע שעמדו לצורך המשימה שתי חטיבות(!) וירושלים נשארה מנותקת רק בגלל פחדנותם של ''מפקד האוגדה'' (הטוראי שהתנסה באש לראשונה באותה שיירה) ו''מפקד החטיבה'' הלום השינה בעיתות משבר. דרך אגב, האם גם מפקד עציוני המהולל, דוד שאלתיאל, גם הוא היה באותה דעה לגבי דיר-איוב? מדוע לא הוביל הוא את המשימה? הרי מולם עמדו רק כמה מאות כפריים שלפי הציטוט שלך מדברי בן- גוריון בספרו של רם אורן: ''אילו האמנו שעל המשלטים שחולשים על הכביש יושבים בסך הכול כמה מאות כפריים שעליהם ניתן להתגבר בקלות – לא הייתה שום בעיה לתת לחטיבה אור ירוק לצאת לדרך''. בקיצור: גם כן ''אוגדה'' וגם כן ''חטיבה''! יש כמה דרכים לכתוב היסטוריה. האחת: לשפוט את ההחלטות לפי המידע העכשווי (שזה מה שאתה עושה) והשניה – לנסות ולנחש מה היה המידע בידי מקבלי ההחלטות עליו הסתמכו בהכרעתם בעד חלופה זו או אחרת. למה בן-גוריון ''האמין'' שיש מולו כוח גדול ממה שהיה באמת? אולי הוא באמת לא ידע וניזון מהידיעות שסיפר לו הש''י או שהוא ידע את האמת רק לא רצה להתעמת עם שני ''הפחדנים'' שטפחו את המיתוס של דיר-איוב? לפי הסיפור שלך, בן גוריון אכן אחז את השור בקרניו, כך שההשערה שבן-גוריון פחד מעימות, נופלת. שבעה ימים מאוחר יותר קבל את ההחלטה והעמיד את הפלמ''ח תחת פיקוד המטה הכללי. מה עשה ידין שמשך שלושים הימים שנותרו עד כניסת הליגיון? גם הוא הטמין ''לבדותא'' שהפיצו ''הטוראי'' ''והברחן'' על דיר-איוב? לכך לא מצאתי תשובה בדבריך. זה לא מפריע לך לנתץ מיתוס שאולי אינו כל כך היה כל כך מיתוס בעיני מי לדעתך יצר אותו. אתה מרחיק וקובע שתפקודה הלקוי של מערכת הביטחון מנע הבסת הצבאות הערביים בתום המלחמה. יש לי חדשות בשבילך. מה שעניין את בן-גוריון היה מתיחת החבל עד גבול קריעתו. תרגום: לשמור את השטחים שכבש צה''ל מעבר לקווי החלוקה של 11 בנובמבר 47. לכך הקדשתי את עבודת המאסטר שלי וע''כ איני נסמך על דבריך. לפני שתיקבע בנחרצותך כדאי שתכניס לתוך ''הקונטקסט'' שתי עובדות בסופה של המלחמה: 1. וועידת לוזאן שהתכנסה במאי 1949 במטרה להחזיר את ישראל לגבולות החלוקה וכן להחזיר 200 אלף פליטים לכפריהם. 2. האולטימטום שהגיש נשיאה של איזו מדינה, הארי ס. טרומאן, לבן גוריון ובו הוא מודיע לבן-גוריון שאם ישראל לא תתחייב מראש שהיא תעמוד בהחלטות הוועידה, ''ארה''ב תשקול מחדש את הכרתה במדינת ישראל'' (בן גוריון השיב שיראל תחזיר 100 אלף פליטים ובכך בטוטל האולטימטום). הוועידה התפזרה לאחר שנתיים וישראל לא החזירה פליטים. ועניין אחרון: הפקת לקחים. בכך אני מסכים אתך. מדינת ישראל תייקה את כל הלקחים (אם הופקו) מאז ומעולם. אך זה כבר נושא אחר. אני מפנה אותך לספרו של צבי לניר על הפתעה בסיסית (1983), העוסק במלחמת יום כיפור. בספר הוא מספר שלורד וובסטר, מחבר המילון הידוע, הקדים לשוב לביתו ומצא את אשתו בזרועות הגנן. ''אני מופתעת'' אמרה אשתו. ''אני נדהם'', השיב לה. הפקת הלקחים עבורה הייתה טכנית בלבד, היא לא חישבה נכון את מועד שובו של בעלה. התדהמה שלו נבעה מהצורך להעריך מחדש את כל תפיסת עולמו. לו אמרה לו ''הוא פיתה אותי'', היה מקבל את הלקח, גם אם הוא שקרי, רק על מנת לשמר את דמותו במראה. הלקחים שחברות, או מדינות מיישמים, הם רק כתוצאה מהפתעה, שפרושה יישום טכני של More of the same. לקחיה של תדהמה מופקים, גם אז לא תמיד, רק לאחר קטסטרופה. קונטקסט אינו תירוץ לכלום. קשירת דברים לרקע שלהם משאירה את השיפוט בידי הקורא ומוציאה אותו מידי ההיסטוריון, חכם ככל שיהיה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יפים דבריך דוד |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד: כדי לא להטריח אותך לחבר שוב את המונולוגים |
|||
|
|||
המלומדים שלך, אני חוזר בי משיפוטי, מבקש סליחה וקובע: 1. רבין לא עזב את פקודיו תוך כדי קרב. 2. השיירה חזרה לתל אביב. 3. הפלמ''ח לא לקח ביזה בקטמון. אני מקווה שאתה מרוצה יחד עם ''מי שזוכר''. תהיה בריא! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ?!Et tous Uri |
|||
|
|||
מצטער אם פגעתי בך, לא הייתה לי כל כוונה כזאת, מה גם שלא ברור לי על מה ולמה. לרגע לא חלקתי על ממצאיך. להפך, ניסיתי להבין אותם ולא כדי להפריכם (הפרכה יכולה להתבצע רק אם מישהו יוכיח שהמסמכים בהם נעזרת מזויפים, טענה שלא נטענה מעולם). אני מכריז על עצמי כבור מוחלט בכל הנוגע לאירועי מלחמת השחרור, למעט אירועי הסכמי שביתת הנשק עם סוריה. להן נקודות ההסכמה: 1. כל העובדות הנוגעות לאירועים שתארת. 2. התנהגותו של רבין ושל עוד רבים וטובים הקשורים לפרשות אלה אינה עונה לשום נורמה ובוודאי לא לנורמות שהיו נהוגות בפלמ''ח. אי הסכמה: 1. לא ברורות לי כל העובדות כפי שהבאת אותן. לדוגמה: א. דיר-איוב, שקר גס או היעדר מידע מודיעיני? ב. בן-גוריון הוטעה או הוטה? ג. מיום ה- 26 באפריל עד ל- 15 במאי (ס''ה 19 יום לאחר הצבת הפלמ''ח תחת פיקוד המטה הכללי ועד לפלישת צבאות ערב - הלגיון במקרה זה) מדוע לא הוחזרו 200 המשאיות מירושלים? מדוע לא הופעלה ''חטיבת עציוני'' לכיבוש דיר-אויב בהנחה ש''חטיבת הראל'' נוטרלה בגלל מפקדה הכושל? 2. המסקנות הכלליות שהסקת. אם הן רק על סמך האירועים שתארת, הראיתי שניתן להסיק גם מסקנות אחרות, לפחות לפי התנהגותו של בן גוריון בסוף המלחמה. אין בכך כדי לקבוע שהאמת שלי היא, אלא רק משום הסבר שמספק אותי וייתכן שאינו מספק אחרים, ממש כפי שהסברך השאיר אצלי הרבה שאלות. אם היית מסתפק בתיאור האפיזודות, לא היה לי מה להעיר אלא לגבי השלמת הפרטים. אך אתה לא הסתפקת בכך. כידוע לך אינני היסטוריון אלא ספקן כרוני. חבל שנפגעת. אני לפחות הפסדתי ויכוח אינטלקטואלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא הפסדת שום דבר דוד |
|||
|
|||
אורי לא בנוי לויכוח ואין לו יכולת לקשור בין העובדות שהוא מלקט בעמל רב לבין המציאות. אם באמת מישהו מעלה על דעתו כי כל המצור על ירושלים לא היה אלא נסיון של הפלמחניקים לשדוד שטיחים, וכי הדבר נתגלה היום, 19 למרץ 2003, שיהיה בריא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למי שזוכר |
|||
|
|||
אני מפנה אותך לויכוח שהיה לי עם אורי לפני מספר חודשים שנמשך כשמונה ימים, בלי שגם חבר נוסף אחד של הפורום יוסיף משהו משלו. לפחות לאחר התנסות כזאת איני מקבל את דעתך. לי יש שתי בעיות לגבי מיקוד הדברים שנכתבו: האם אורי כותב מחדש את הביוגרפיה של רבין? האם אורי עוסק במחקר היסטורי של מלחמת השחרור? מאחר והענין שלי הוא בהיסטוריה של הרעיונות ולא בהיסטוריה של האנשים אני מנסה להפריד בין השנים. אורי, לפחות לפי סגנון כתיבתו בנושאים אלה, מדגיש את מקומו של האיש וממילא גם שופט את מעשיו. אני מניח שזו הסיבה שהויכוח הזה בינינו עלה על שרטון לאחר שכל אחד מאתנו משך לכיוון שמעניין אותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד, תרגע,לא נפגעתי! כדי להבהיר את כל הנקודות שלפי |
|||
|
|||
דעתך שנויות במחלוקת צריך לכתוב דיסרטציה. לא התחשק לי לעשות זאת. דוגמא: שאלת מדוע חטיבת ''עציוני'' לא נשלחה לכבוש את דיר איוב. א. חטיבת עציוני היתה במצב גרוע יותר מחטיבת הראל. אין לי חשק לכתוב עכשיו מאמר על חטיבת עציוני. ב. חטיבת גבעתי נשלחה לעשות זאת. גם היא לא גם היא לא בצעה את המשימה וגם על כך אפשר לכתוב מאמר שלם. ג. הכפר דיר איוב לא הפריע לנסיעה מירושלים לתל אביב. כל הנתונים לעיל מעלים שאלות קשות ביחס לתפקודה של מערכת הביטחון בכלל ושל העומד בראשה בן גוריון בפרט. אבל אין לי חשק, כאמור, לכתוב ביום הראשון להתקפה האמריקנית על העירק, כשראשי נתון למלחמה ההיא, מאמר שלם על הנושא. קרא את ארבעת הכרכים שלי על מלחמת העצמאות ואת ''תיק רבין'' ותקבל תשובות מלאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי - אינך עונה לשאלות |
|||
|
|||
השאלות ששאלתי הן לא לגבי העובדות אלא לגבי הפרשנויות שלך, שתוכנית טלוויזיה אינה יכולה לשמש במה להבהרה. 1. אם ב- 26 באפריל נתנה הוראה להעביר את הפלמ''ח לפיקודו של ידין, מדוע ידין לא הורה להוריד את השיירה התקועה בירושלים? מדוע בן-גוריון לא נתן הוראה כזאת? 2. אם הם נתנו הוראה כזאת, מדוע הם חשבו שדיר-איוב חוסמת את הדרך (בניגוד לקביעתך המלומדת שהיא לא חסמה)? האם זוהי ידיעה של היום או מידע שגוי של הש''י? אם זה מה שהם חשבו על סמך המידע שהיה בידם, מה משנה מה שאתה חושב על סמך מה שאתה יודע היום? 3. אם, וזוהי טענתך, גם הראל, גם גבעתי וגם עציוני לא יכלו לבצע את המשימה, (את עציוני לא שלחו משום שהעריכו שאינם מוכנים, הראל תבוסתנית ומלאה בשטיחים גנובים וגבעתי נכשלה כפי שנשמע מדבריך) משמעות הדברים שירושלים מנותקת ואין מי שמסוגל לפתוח את הדרך. או אולי לא הבנתי את מה שכתבת. או אולי אתה טוען שהראל הייתה מסוגלת לבצע לבדה את מה שגבעתי נכשלה, ורק רבין נטרל אותה? אם כך הוא הדבר שה לא כל כך מסתדר עם הדחתו של מפקדו של רבין - גלילי ע''י בן-גוריון ב- 26 לאפריל. האם לרבין הייתה השפעה מגית הן על בן גוריון והן על ידין? 4. מה הקשר בין אירועים אלה ליכולתו של בן גוריון לקבל החלטות צבאיות, בהתחשב בשלש השאלות לעיל. האם הוא מדינאי או רמטכ''ל? אם תפקד כרמטכ''ל על וידין לא ניסה להעמיד אותו על טעותו? האם ידין הציג חלופות לפי המידע שבידיו או הסתיר מידע (דוגמת ''העובדה'' שדיר-איוב אינה בסדר העדיפות לפתיחת הכביש? גם אם אקרא את כל העובדות שספריך, עדין אמשיך לחפש מה היה המידע הזמין בעת קבלת ההחלטות ולאו דווקא ניתוח מלומד המבוסס על מידע שלא היה לפני מקבלי ההחלטות. אולי תקצר לי את הדרך ותצביע על אותן עובדות במחקרך או בספרים שאתה מפנה אותי אליהם? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי