|
הארועים שאתה מציין (שארעו אחרי מילחמת העולם השנייה) הם בהחלט ארועים של השמדת עם ואפילו מתקרבים לממדי השואה מבחינה כמותית. אבל, וזמה שחשוב במיוחד, הם ארעו א ח ר י המילחמה, ועונים בדיוק על מה שטענתי: משנוצר התקדים יהיו כאלה שינסו לחזור עליו. לפני המילחמה אם אפילו היית מעלה ברמז שדבר כזה עלול להיתרחש, ועוד ע''י הגרמנים, היית זוכה במיקרה הטוב של בוז. אחרי המילחמה, כשזה קורה אף אחד לא מתרגש מזה.
לעם היהודי שמורה ''זכות'' הראשונים בכך שהוא יצר את התקדים עליו מסתמכים אחרים. לגבי רדיפת הצוענים, יש בזה מה שהוא אבל עדיין אינני חושב שישנה זהות.
מישקל נכבד בייחודיות השואה יש לראשוניות שלה. |
אתה צודק חלקית
