  
  
  
|
 |
|
||
  זה נישמע אולי מוזר |
|||
|
|||
אבל הפעם יש הסכמה של כמעט מאה אחוז ביני לבין גורביץ. זה מלמד מה שהוא על דרך הקידום של קצינים בצה''ל. הבעייה שזה נכון כמעט בכל צבא (צה''ל למד מהר מאוד מצבאות אחרים). הליכה בתלם והימנעות מעשיית גלים הם א' ב' של כל מי ששואף להגיע לצמרת. אימרה ידועה בצי של ארה''ב היא ש''הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לקצין, זה להיות צודק במחלוקת עם הממונים עליו''. גם כאן היו אלפי קורבנות מיותרים וקריירות נהרסו בשל היצמדות עיקשת למדיניות מוטעית. לסיום, בנושא של הנסיגה מלבנון אינני בטוח שגורביץ באמת צודק. אינני יודע מספיק. שמעתי דעות לכאן ולכאן מגורמים ומומחים שונים. מה שמפריע לי בכל הנושא הוא שאף פעם, לא בקשר לכניסה, ולא בקשר ליציאה, לא היתקיים שום דיון רציני בנושא שבדק בצורה אובייקטיבית את ההשלכות של החלטה כזאת או אחרת. החלטות התקבלו ובוצעו בצורה שהמילה שערוריה היא מחמאה עבורה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ההחלטה להיכנס היתה של איש אחד..זה ידוע |
|||
|
|||
וכך גם ההחלטה לצאת. ומה זה שייך לנושא של אופורטוניזם הקיים בכל מערכת וארגון. ושל חבר מביא חבר. עובדה שבשיטות האלה מדינת ישראל שרדה חמש שש או שבע מלחמות ושתי אינתיפאדות. מה שמצביע על כך שזה בכלל לא קשור ליחסי אנוש התחנפות ויכוחים מסקנות נכונות וצדק. וממול עומד עם מתוסכל מעוצבן ומיואש ומסכון- שחולם לחזור לבתי הכפרים שלו שלא קיימים עוד- מחנך את ילדיו לג'יהד ולכל השאר. נגד זה עמדו ועומדים 'חיילנו האמיצים' האופורטוניסטים מלקקי ו'מכסי תחת' אז מה חדש בזה- כשכל חיילת חתיכה זוכה להערצה כ'כוסית של החטיבה'. גם בזה הם עסוקים חלק מהזמן. זה עוד זכור לי מימיה של ניצה סימון ב- 906. היום היא בת 65 וכגילה גם התופעות האלה- של אלופים שעסוקים לא רק בנשק אלא גם בזינזונים ובליקוקים. אבל מי שלא עושה-גם את זה- לא שוגה. ואגב אף אחד לא הילל את עמירם לוין..פרט לכם--כעת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דבריך הם חסרי שחר |
|||
|
|||
ההחלטה להיכנס התקבלה ע''י כל הממשלה. נכון ש''איש אחד'' דחף יותר מאחרים, אבל הוא בפרוש לא החליט לבד. לגבי ההחלטה לצאת את צודקת. אבל את מחטיאה את המטרה כי הבעיה איננה מי או כמה אנשים החליטו. הבעייה היא איך ההחלטה היתקבלה. איזה דיונים היתנהלו והאם מי שהוא הציג ניתוח רציני של היתפתחויות אפשריות כתוצאה מנקיטה בצעדים כאלה או אחרים. אם, כפי שמתקבל הרושם במבט לאחור, המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות נימנעו מלאמר את מה שהיה להם לאמר ללא משוא פנים בשל שיקולי קידום וקריירה אין כל פלא שיצש מה שיצא. לפי מה שהתפרסם, לפחות בדיונים שהיתקיימו בדרג הצבאי (במטכ''ל), היתה תמיכה מלאה של כל הנוכחים במיבצע, במיוחד של ברק שאפילו לחץ להרחיב את היעדים. היחיד שהביע הסתייגויות היה ראש אמן דאז, שגיא, שגם הוא עשה זאת בחצי פה. אם התנהגות האלופים שיקפה את זה שהם פחדו לפתוח את הפה נגד שר הביטחון אז לא מגיע להם להיות אלופים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי