פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=32787
לאלכסנדר, השוהה בניכר
רפי אשכנזי (שבת, 12/07/2003 שעה 11:29)

נהניתי מהמאמר.
הייתי משנה כותרתו ל ''תורת השלבים בהדדיות''.
כמו רבים, גם אלכס נופל בפח הסימפטיה של מר נוסייבה, לאחר שנפלו בפח הסימפטיה של חוסייני.
סמוך למותו של חוסייני, הוא התוודה, שכל תהליך אוסלו, תפקידו ומטרתו הכנסת הרשות הפלשתינאית לשטחים כסוס טרויאני, ולהוליך את המשך המילחמה למען הפלשתינאים, מתוך השטח עצמו.
מר נוסיבה שהוא אלוף ביחסי ציבור ואפילו מתארח בסלונים בסביון וברמת אביב, הוא יותר סימפטי ויותר מתוחכם.
כל עוד שהתרבות המוסלמית גורסת את שאמר ''סוחר הנדלן '' בתגובתו, תפקידו של נוסייבה הוא לשנות כוון במחנהו ורק אם יצליח לבוא ולהתארח בסלונים המפוארים שבמקומותינו.
כמובן שמשימה זאת גדולה עליו קודם כל כי הוא נוצרי, מה עצוב. הנוצרים שהם מיעוט הולך וכלה בשטחים שחררו כוכב למעננו. הוא אינו מייצג את המיין סטרים הערבי והפלשתינאי.
את המיין סטרים מיצג מצוין ה''ה ראאד סאלח ראש עירית אום אל פאחם. מה עצוב שאדם זה ''תוצרת הארץ'', הוא המוליך היום מבחינה דידאקטית את המיין סטרים של ערביי ארץ ישראל שממערב לירדן. כל ההסטוריה שהוא מכיר, אינה כוללת את היהודים, מה עצוב. על פיו, מוחמד היה לפני הנביאים, וכל התנ''ך היהודי הוא אגדות במקרה הטוב.
חשוב לחפש פתרונות. הייתי אומר בזהירות שדרכו של הרב פרומן מתקוע שאף שנראית סהרורית במידת מה, היא היא המפתח לאיזשהו חור בשינאה הערבית. הרב מציע להתחיל את השלום דרך הדת, טענה שלא נשמעת במסדרונות השלטון שלנו.
אין זה מספיק לעמוד מול הראי ולהתפעל ממידות גופך , יש לחפש את נקודות ההשקה בצד השני וללא הראי. לצערי, מר נוסייבה, מפחיד יותר מהאוייבים המזוהים כי הוא עטוף שוקולד.
אני מופתע מעמי איילון, איש עתור זכויות שלוקח חלק במהלך זה שכולו יחסי ציבור לפלשתינאים.
גם היום ''בשיא ההודנה'' מחונכים ילדי הקייטנות ברשות להיות שהידים.
אני מצטרף לדעה כי ירדן היא פלשתין, ע''פ המנדאט מ 1922 , אף שזה לא פוליטיקלי קורקט לטעון זאת. אני מעז וטוען כי המלך הנחמד חוסיין, לפני מותו השאיר לנו מטען צד רב עוצמה מתחת למיטה, בדמות השלום הניפרד עם ירדן, בניפרד שהשלום עם הפלשתינאים. שלום זה חתך את הבעיה הפלשתינאית חצי, כשאנו נשארנו עם בעיה לא פתורה כשהמישטר שלו ישן בשקט. אכן חכם המלך, וכרגיל אנו לאחר ההתלהבות מהטקסים, מופתעים לאחר זמן...
http://www.faz.co.il/thread?rep=32793
עניין של זווית
אלכסנדר מאן (שבת, 12/07/2003 שעה 13:10)
בתשובה לרפי אשכנזי

אינני מתנגד לשינוי הכותרת.

יחד עם זאת אבקשך להעיף מבט פעם נוספת בפיסקה זו:

...''כאן גם מתגלה חולשתו של מסמך זה, אשר מרפרף בצורה בלתי שיטתית בכל האמור לשורת שאלות שביקש לפתור בצורה ''הדדית'': דומה כי הבעייה המרכזית מתחילה אולי בשאלה שקשורה לצורת ההשפעה על מקבלי ההחלטות בסוגיות השונות; בעוד שהצד הישראלי מדבר על החתמת אזרחים על עצומה למען יישום הרעיון, נראית דרישה זו במחנה הפלסטינאי כמגומגמת ובלתי קיימת, ומסתכמת במעין פנייה אל ד''ר נוסייבה שינסה לשכנע את מנהיגות הרחוב של תנועת הפת''ח. דרישה ברורה להפעלת החתמה המונית בקרב הציבור הפלסטינאי אינה קיימת למעשה, ולשיטתי קשה לתרץ נקודה זו ב'הבדלי מנטליות' או כל דבר דומה. אם הולכים על הדדיות, הרי שזו חייבת להתקיים לכל אורך הדרך...''

אני חוזר ומדגיש שהרעיון והרצון להדדיות הוא אנושי וארכיטיפי מטבעו, שפירושו שכל אדם בינו לבין עצמו יכול להבין זאת, וכי על כן נוסחת הויתור ההדדי שהעליתי מגלמת בתוכה סוג של הדדיות בדרך לדו-קיום, שאולי יוליד פיתרון. אולי [1].
באשר לדברים ולמסמך שה''ה איילון ונוסייבה רשמו אני אישית די סקפטי בגלל עירפול מסויים הטמון בו בכל האמור לרעיון ההדדיות, ולכן אני ממשיך, אמנם בלב כבד, אל החלק השני של המשוואה שהועלתה בטור: במידה ורעיון זה יעלה על שירטון (יש לתת לרעיון את הצ'אנס המגיע לו), הרי שככל הנראה דו-קיום קר תהיה האופצייה המועדפת, לפי מודל לבנון דהיום, [כמעט] עם כל הבעיות הנוכחיות, בהבדל אחד: ישראל לא תהיה ''שם'', ב-terra incognita במקום הטורף את יושביו, ולא תנהל כיבוש שעתיד לחסלה רוחנית ופיזית.

______________________________________

[1] אינני יודע איזה הידברות מחפש פרומן, אבל אני תמיד חשדן-משהו להסכמים הנרקמים בין כוחות דתיים מכל סוג שהוא. ה'חזון' הדתי נוטה מטבעו להיות אמביוולנטי, והפיתרון שהוא מציע עלול להתגלות לטווח ארוך כרעוע. ההסכם, אם כך, (על 'שלום' מוקדם מדי לדבר) חייב להתקיים באופן חילוני-ריבוני (שפירושו להשאיר את היושב למעלה מחוץ למשחק), ולכלול שני דברים ברורים, שמהם לא יהיה ניתן להתחמק:

1. נסיגה ישראלית מלאה ומתן ריבונות מלאה על מזרח ירושלים.
2. ביטולו המוחלט של חוק השיבה.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.