פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=43320
כן כן
פנחס (יום רביעי, 24/03/2004 שעה 19:38)

יש כאלה שחושבים שאם נלמד ערבית ונתרגם ספרים מערבית
ונכיר את תרבותם ונשב ביחד על כוס קפה וכל אחד יספר לשני על ילדיו ונאנח ביחד על החיים הקשים, מיד הערבים יבטלו את שאיפותיהם העמוקות את מה שנחשב בעיניהם השבת הצדק על כנו
ומיד יבטלו את אמונתם העמוקה בפלשתין ערבית וישכחו את פליטיהם ואת כל האתוס של לאומיותם -תרבותם עבור כמה שיחות נפש עם רמי נוידרפר וחבריו שיקום
רמי נוידורפר מיד קם.
אבל רמי נוידורפר גם יקום כשישאלו מי שמוכן לקלוט את הפליטים תמורת שלום ותחת המסווה של פתרונות יצירתיים שיקום.
עובדה, יוסי ביילין כבר קם.
בשיחה שהיתה ליוסי ביילין עם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי הודה הנ''ל שבהסכם ז'נבה אין בטול זכות השיבה.
אבל הוא כמובן ממשיך לתמוך בהסכם. כלאמר נסיגה בטול הנשק הגרעיני חסות בינלאומית שבמדינות החסות גם מדינות ערביות
ואחרי זה איום בחידוןש הטרור אם לא נקלוט את הפליטים
http://www.faz.co.il/thread?rep=43334
הערבים לא רוצים צדק אלא את הדבר הבסיסי - אדמתם
מיכאל שרון (יום חמישי, 25/03/2004 שעה 1:14)
בתשובה לפנחס

הערבים אינם מחפשים דברים ערטילאיים כצדק וניפנוף בדגל פלשתין. זה כזב שהם ''מוכרים'' לכאלה המוכנים להשלות את עצמם שיש ארוחות חינם, ושאפשר לשבת חופשי חופשי ובשקט מוחלט על 80% מאדמת ''פלשתין'' תמורת הושטת חרוזי זכוכית ''לערבושים'' הללו. אבל גזענים חדורי סנוביזם ריק כרמי או ביילין צריכים לקחת בחשבון שממש כפי שאמר ז'בוטינסקי, הערבים אינם שונים מכל לאום אחר, מבחינת תגובתם לפלישה לאדמתם.

הערבים רוצים את הדבר הבסיסי - האדמה, אדמתם, שם גרו רובם כ-‏1500 שנה. בעוד רבים בקרבנו עוסקים בסכסוך ברמה מעט ערטילאית, החל מ''ניפנוף בדגל פלשתין על חמישית מאדמתם'' של השמאל, וכלה ב''מקומות והערים הקדושות והמולדת ההיסטורית'' של הימין.

הרי שהפלשתינאים עוסקים בדבר הבסיסי ביותר: לא בזכויות ושאיפת צדק - זוהי רטוריקה נבובה של השמאל.

אלא - בשיבה לאדמתם, שיבה הביתה ממחנות הפליטים, חזרה לפרדסים, לאדמת האב והסב, לים התיכון, זה הערבי, בטרם ''טומא'' על ידי הפולש הזר והקשוח, הניתפס על ידם גם כאכזרי ומרושע במיוחד.

זה הרובד הבסיסי ביותר. לכן, נכונותם להקריב רבה.

בנצרת, בזמן הסכמי אוסלו, עמדתי על כך כי בשמאל כאן הם רואים מעין יהוד נוכלים. אלה מדברים איתנו יפה, אך רוצים להשלותנו ולהונות אותנו בשווי פרוטה. הימין לפחןת, לגישתם, הם הגונים יחסית, ואינם מוכרים להם את חמישית מאדמתם בתוספת לניפנוף באיזו דגלון.

השמאל לגישתם ''מדברים יפה'', אך דבריהם נכלים חלקלקים. בביילין ודומיו הם רואים בעלי ברית רגעיים הן להשבת חלקה של האדמה מייד, והן בהשמצת ישראל, בלוחמת ההסברה בעולם, והן בריפוי רצון ההתנגדות הישראלי. זאת בדומה לקואליציות הרגעיות של מפלגות קומוניסטיות באירופה עם הליברלים והסוציאל דמוקרטים. אחר כך ניפנפו אותם.

כמובן, איש השמאל סבור שמכייון שהערבי דובר אליו יפה וחולק לו כבוד, וניתן להנות ממגדי המזרח תוך נעימות, הרי שהערבים וויתרו על אדמתם כתמורה להגשת החומוס לאיש השמאל, וכמה מילות ידידות והכרה אנושית מצידו.

אבל, הערבים רוצים את הדבר הבסיסי - אדמת פלשתין כולה.

מה עובר בליבו ומוחו של הפלשתינאי?

קראו הדברים הבאים:

''אתם מדברים ודנים באין ספור מילים ושוב מילים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח, תרבות - בכל אלה אי אפשר לגעת.

אנו ואבותינו ואבות אבותינו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.

כאן בנינו בידינו את בתינו.

הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין.

עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב.
והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין.

והים והחול וסירות הדייגים.

ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ.

הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.
הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.

קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.

וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים.
בגליל, בירושלים.

באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה. את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.

אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד''.

קישור: פילסתין
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.