פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאריה פרלמן, 29/07/02 1:04)
http://www.faz.co.il/thread?rep=6610
ההילה התרבותית המזויפת של שמעון פרס
מנשביק (יום שני, 29/07/2002 שעה 16:10)
בתשובה לאריה פרלמן

שמעון פרס אינו איש תרבות, אינו חובב אמנות ואינו שוחר ספר.
לנוכח קריאת הספר שבו ריכז את מכתביו לסופרים ולמשוררים עולה דמות של קורא שטחי וחנפן אשר נכנס להיכלי הספרות כמו פיל לחנות חרסינה.
האיש פשוט הבין, בשלב מוקדם למדי בחייו, שאת דימוי ''הצבר הלוחם'' כבר תפס לו יצחק רבין ועל כן בעצת יועצי התדמית שלו, החל לשחק את פוזת האינטלקטואל. בתחילת הדרך היה זורה לכל עבר את שמו של אלתרמן (כפי שהקפיד להזכיר את קרבתו לבן-גוריון) ומשהבין כי גדל פה דור שכבר אינו יודע את אלתרמן (וגם לא את בן-גוריון) החל להיתלות בשמות כמו עמוס עוז, איב מונטאן, ברנאר-אנרי לוי (מאנשי ההנהלה ה''רוחנית'' של מרכז פרס לשלום) ושאר ידוענים העושים אמנותם קרדום לחפור בו.
לפרס יש כמה טכניקות קבועות ליצור אמירות יפות צורה ונבובות תוכן, והוא משחק יופי במגרש של הבורגנות האשכנזית, ששולחת את הילדים ללמוד פסנתר אבל לא ממש מבינה במוסיקה. נסו לתפוס אותו אומר דבר בעל משמעות על איזושהי יצירת אמנות - ותקבלו רק מילים סתמיות הערבות לאוזן היוצר שלה.
במחצית שנות השמונים הבין פרס שמאגר הבוחרים ה''אוטומטי'' של מפא''י הוא דור הולך ונעלם ועל כן פעל בשני מסלולים למען הבטחת ההגמוניה של מפלגת העבודה: ראשית, הידק את הזיקה בין מפלגת העבודה לערביי ישראל (באמצעות יאסר ערפאת ואחמאד טיבי) תוך אספקת האמצעים להגברת שיעור ההצבעה של ערביי ישראל בבחירות; ושנית, הידק את הזיקה של צאצאי המפא''יניקים המזדקנים (ה''שפוטים'' של מפא''י) עם מפלגת העבודה, וזאת באמצעות קריצה אל ה''תרבותיות'' כביכול שלהם (לעומת ה''פרימיטיביות'' של כל אותם דתיים, מזרחיים ו''אחרים'').
http://www.faz.co.il/thread?rep=6649
שירות גדול לאומה אתה עושה, מר מנשביק!
אריה פרלמן (יום שני, 29/07/2002 שעה 23:25)
בתשובה למנשביק

אני תמיד שמח ללמוד משהו חדש, ובמיוחד כאשר המשהו הזה מסייע בקעקוע דמותו וקומתו של אדם שאיננו מאהוביי, בלשון המעטה.

תבוא עליך הברכה - על שהבאת עליי את זאת התובנה!
http://www.faz.co.il/thread?rep=6800
המשך השירות לאומה בנושא פרס
מנשביק (יום רביעי, 31/07/2002 שעה 15:20)
בתשובה לאריה פרלמן

פרס הוא הפוליטיקאי הישראלי שגילה ראשון את כוחם של התקשורת, התדמית ויחסי הציבור. בתקופה מסוימת, כשעוד היה מוקצה מחמת קיצוניות, לא חשש אורי אבנרי לכנות אותו ''יונייטד פרס'', על שם קבוצת העיתונאים שדאגו לרפד את תדמיתו בשושנים (ביניהם שייקה בן-פורת, מתי גולן ומירה אברך). כמו כן, אין לשכוח שידידו הקרוב של פרס הוא משה תאומים, בעל משרד הפרסום ''גיתם'', אשר נפח הפרסומת שהוא קונה בעיתוני ישראל (ומשלם תמורתו כראוי) יש בו כדי לקבוע אם יהיו או יחדלו. בין אנשי התקשורת שהיו ידועים כ''נערי פרס'' גם גדעון לוי מ''הארץ'' ואמנון נויבך (אביה של קרן נויבך מהערוץ הראשון). ועם ידידים שכאלה בתור עיתונאים למי אכפת מקורבנות אוסלו?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.