|
בישראל ניטפלים ונידבקים אליך: השיטה זו מציאת הרשעות ופגמים מדומים. כך גם במדינות באפריקה. ראיתי סרט על עיתונאי שעצרו אותו והביאוהו לתחנת משטרה ותא מעצר, וביקשו שוחד לשיחרורו. רק שהופיעו שניים מהשגרירות הבריטית, בחליפות, כעבור שעה, והוציאו אותו משם. לכולם היה ברור שבהרשעות האפריקניות כמו הישראליות, אין ממש, זו שיטת היטפלות, הדבקות וסחטנות. יש פשוט לחלץ אותך מזה ללא מילה מיותרת, הרי ברור מה העניין פה.
2) הטון היבש האקסקוטיבי: בישראל לוקחים דברים במרמה, מנצלים את עמלך, וברגע שהישיגו מספיק, מתנערים ממך. בטענה שאין לך חוזה איתם או משהו בדומה. אלא שרוב הטרנסקציות בהם צד מסויים משקיע הן בעלות אופי של חוזה מכללא לא מפורש. ואז מתנערים ומנכסים את קניינך, וגם גורפים רווח נוסף של טילטולך, הטרחתך, והצורך להתרוצץ. טון ההתנערות של השרץ הישראלי הוא טון אקסקוטיבי יבש. מובלעת כאן האמירה: אני ממהר לגרוף טובין ללא השקעה וללא אירגון, אל תפריע לי.
3) מה שמאפשר את 2 הוא פיקוק נתיבים מלאכותי. תצורת ההתגודדות בקליקות המשתלטות על נכסים שכיחה כאן, ובעוד באנגלייה יש בפניך כמה דרכים חילופיות לאמצעי פעולה המועמדים לרשותך, בישראל יש נתיב אחד בלבד למעשה, הנישלט על ידי שירצי אנוש (שמהם יש להחלץ, ולא להתעסק איתם). וכך אתה, עקב חסימת נתיבים, ניזקק לשרות השרץ (שכאמור, לאחר הגזל, מתנער ממך וממחוייבות לך, וסוגר את האמצעי שהעמיד לרשותך, כל זאת בטון יבש אקסקוטיבי...) |
באנגליה טוב בישראל דרעק. חייתי שם. דרעק זה לא מילה
