פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=11145
מילשטיין ורבינוביץ - כאחד שהיה בחמ''ל פיקוד הדרום
ראובן גרפיט (יום ראשון, 15/09/2002 שעה 19:48)

במהלך המלחמה ושנים רבות לאחר מכן, וחברי השתתפו / נתנו עדות בועדת אגרנט, הרשו נא לי להעיד עדות יד ראשונה.

מילשטיין צודק בטיעוניו המרכזיים, אבל יש לו מספר הנחות יסוד, שעליהן הוא חוזר ונותן להן משקל גדול מדי. אפרט בהמשך. התיחסות של רבינוביץ לטרור, בה נעוצה חלק גדול של קונצפציית הכשלון. מוסר/הימנעות מ''טרור'' הביא אותנו לכשלון של המלחמה בחיזבאללה ובאינטיפאדה במהלך השנתיים. הסיבה הינה שהתחשבות ב''מוסר'', כהגדרת רבינוביץ, הביאהלכשלונות שלנו. הן בלבנון והן במלחמה נגד הפלשתינאים (כמו במלחמת השחרור) אין הבדל בין הלוחמים לבין האזרחים. יצירת ההבדל מונעת הכרעה. אם בתחילת האינטיפאדה, בעת מעשה הפגיעה הראשונה באזרחים ישראלים היתה ג'נין נמחקת, האינטיפאדה היתה מוכרעת בו ברגע. רבינוביץ ורבים אחרים היו צועקים געוואלד, אבל התוצאה של משחק ב''מוסר'' הביא לנו קרבנות נוראים בחיים, בפצועים, בהרס הכלכלה, בירידה מהארץ וגרם להתמשכות המלחמה בפלשתינאים. בלבנון - לו הינו בעת ההפגזה הראשונה על קריית שמונה או כל ישוב אחר - מוחקים את כפרי החזבאללה ומפציצים את בתיהם של מנהיגיהם, המלחמה היתה מסתימת, ולא הינו נזקקים לבריחה המבישה מלבנון. מלחמת השחרור הוכרעה דוקא ורק בזכות הגרוש המסיבי של הפלשתינאים, ממש כפי שהם השמידו וגרשו את כל היהודים בשטחים שהם כבשו. באיזורים שהערבים כבשו לא נותר כפר / ישוב יהודי אחד ואילו אנו השארנו, וחבל. מטרת מלחמה הינה לנצח ולא לשחק במשחקי נדמה לי בנוסח ''אבא ואמא''.

ומכאן למלחמת יום הכיפור.

ערב המלחמה - בפיקוד דרום, צה''ל היה מבורדק לחלוטין, מכל ההיבטים.
האלוף גונן / גורודיש בילה עם המאהבת שלו באכזיב, שאותה הביא עימו ביום שבת לחמ''ל. ביום שישי , עדיין כ- 300 טנקים שכבו באיזור רצועת עזה לא מחומשים / לא מזוודים, תחמושת חסרה, מובילים לא היו. טנקים אלה נסעו על שרשרות למלחמה בתעלה ובדרך נגמר להם הדלק, נפרסו שרשראות ורובם לא היו מצוידים כראוי וכן לא היו עם הצוותים המקורים שלהם. החילים לא הכירו את מפקדיהם. הוקמו פלוגות אד-הוק עם חילים לא מאומנים.

בכל התעלה לאורכה, היו עשרות חילים בלבד מפוזרים בין מספר מצומצם של מעוזים, לעתים כ- 10 חילים במעוז, כשמרחקים של עשרות ק''מ מפרידים בין חלקם. כ- 6 או 8 טנקים , איני זוכר את המספר המדוייק, היו לאורך כל הגזרה.

חיל האויר רצה לתת מכה מונעת ביום שישי, אך הדבר נאסר עליו וביום שבת בבוקר הטילו עשרות מטוסים את הפצצות לים, בפקודה! עד היום לא ידוע מדוע.

היו 4 או 5 מקורות מודיעין שהתריעו על המלחמה: מירדן (כנראה המלך חוסיין), מאירופה (סוכן של המוסד), ממצרים, המודיעין עצמו (צילומי ח''א ותצפיתנים), אבל כל זה לשוא. כאן צודק מילשטיין, בנוגע לקונצפציה וחוסר כושר חשיבה אינטלקטואלי. בנוסף - במהלך המלחמה וההתכוננות, אריאל שרון הפר פקודות, מרד באלוף פיקוד הדרום ואליו חברו במרד זה גם תת-אלוף תמרי ואחרים. ציוד נגנב מחיל לחיל, מפלוגה לפלוגה. הפליאו בנושא הגניבה הכוחות שחברו לאריאל שרון. פשוט החרימו ציוד, לעתים באיומי נשק.

שרון נטש את האלוף ברן במהלך התקפתו נגד המצרים, כנראה משנאה ומאבק על יוקרה, וסרב לתת לו גיבוי צבאי בגזרה המרכזית.

כל מהלך הצליחה היה ברדק אחד גדול ששיחק בו המזל יותר מהשכל. שרון, נחפז כהרגלו, צלח עם כ- 6 כלים את התעלה בלילה, ללא יצירת מערך חבירה וללא המתנה להכנתו של כח צליחה והגשרים. לאחר שצלח, נשאר בצד השני ללא יכולת לחבור אליו. הוא קרא בקשר לעזרה, SOS, ולא היה חסר שהיה נופל בשבי, עקב העובדה שהתחמושת שלו אזלה. כל מעשה הגבורה בציר עכביש, החווה הסינית, היה חלטורה ויוזמה פרטית של קצינים בשטח, מהצנחנים אשר רצו להציל את שרון. לא היה כאן כל תכנון מראש. זה היה המחדל הצבאי הגדול ביותר של מדינת ישראל וצה''ל. היוזמה לחבירה נעשה בניגוד לפקודות / בניגוד לתוכניות. הברדק בנסיון החבירה גרם לקרבנות איומים. אילו המצרים היו תוקפים עם חיל אויר את השירה הארוכה של הכלים והחיילים שהיו פרוסים לאורך הציר, כברוזים במטווח, בהמתנה לסיום פריסת ה''גשר המאולתר'' היה מתחולל האסון הגדול ביותר של מדינת ישראל ובמערכה זו הינו מוכרעים טוטלית. מזל / חלטורה ולא שכל שחקו כאן.

שרון היה צריך להישפט, להישלל מדרגותיו ולהיכנס לכלא, כפי שדרש האלוף אדן והרמטכ''ל (מיל.) בר לב.

גיבורי המלחמה האלמונים הם אלה שהקריבו את חייהם ביצירת ראש הגשר ופריסת המעבר על התעלה, שהיה גם הוא חלטורה, כי גשרי הגלילים לא צלחו. משום מה שרון זכה לתהילה במקום להכנס לכלא. זו שאלת השאלות!

ועדת אגרנט לא בחנה את תהליך המלחמה ואת תהליך הצליחה כי נאסר עליה להתמודד עם פרשה מכוערת זו.

בחמ''ל, במהלך המלחמה, סערו הרוחות. גונן איבד שליטה והיה בהסטריה. הביאו את אחיו על מנת להרגיע אותו. שללו לו את הסמכות, כי לא היה נעים לשלול לו את הדרגות והצניחו מעליו את הרמטכ''ל לשעבר בר לב, שלא ידע בדיוק מה לעשות עם שרון (הוא רצה להעיף אותו, אך לא ניתן לו). הפיקוד איבד שליטה על השטח.
הקשר שלנו היה תחת האזנה והמפקדים דיברו ללא נוהל ביטחון, כי גם מפות הקוד נפלו בידי המצרים. לא היה סיפק להחליפן.

ובהמשך, לאחר הצליחה - היתה פשלה נוראית בכניסה לעיר סואץ, אבל זה סיפור נורא העומד בפני עצמו.

ללא הסיוע האמריקאי, צה''ל ''הגדול, המפואר, הנורא והאיום'', היה נותר ללא אוכל, ללא תחמושת, ללא דלק, ללא טנקים, ללא מטוסים, ללא בגדים. זכיתי לראות הבאת נשק ממלחמת השחרור כמו סטנים, צ'כים ורובים המשמשים את הג''א (מענין מאיזה מוזיאון שלפו אותם). איני יודע מאיפוא הביאו אותם, אבל זה שיקף את המחסור הנורא בנשק. ללוחמים חסרו בגדים, כלי רחצה, מזון, תחמושת אך כמה קילומטרים דרומה, באיזור רפידים ויותר דרומה, בבסיסי צה''ל המלחמה לא הורגשה. שפע אוכל, הוסרטו סרטים, חיילים וחיילות בילו בנעימים, אזרחים/לובשי מדים גנבו דלק צה''לי וגנבו אוכל במסות אדירות.

אילו מעט פרטים מהמחזה המביש של מלחמה זו (כל הלוגיסטיקה כשלה: מחסני החירום, כלי תחבורה, מפות מודיעין, זיווד וציוות הכוחות ועוד - הכל כשל) אך יחד עם זאת, ואולי בגלל כל זאת, זה היה הניצחון המפואר, הנועז והגורלי ביותר של מדינת ישראל.

עוז הרוח, רוח הלחימה, ההקרבה של אלפים בודדים של לוחמים ומפקדים מהדרג של מפקדי חטיבות ומטה, הם אלה שהביאו לנו את הניצחון ולהם מגיעה התהילה.
אם צה''ל, היה מתארגן שבוע מראש, כי הוא ידע על הכנות המצרים, פורס את 300 הטנקים לאורך התעלה עם כל הלוגיסטיקה הרלוונטית, בליווי כלי ארטילריה; אילו בנוסף, חיל האוויר היה מבצע תקיפה ראשונית ביום שישי, כפי שמפקד חיל האויר רצה, הצליחה היתה נמנעת. ניתן היה, באמצעות חיל האוויר לפגוע בקהיר באופן אנוש - בהתקפה נוראית ולעצור את המלחמה, אך שיקולים לא צבאיים מנעו זאת.

ועדת אגרנט לא העזה להתמודד עם המציאות המכוערת, שרק את מקצתה תארתי כאן.
http://www.faz.co.il/thread?rep=11501
אילו לסבתא היו גלגלים......אין מלחמה מדוייקת!
יורם המזרחי (יום חמישי, 19/09/2002 שעה 1:54)
בתשובה לראובן גרפיט

האילו ואילו ואילו אינו אלא התנבאות והערכת מצב לא מלומדת.ניכר זעמו של הכותב גרפיט וכעסו שבוודאי צודק בחלקו אך לא ברובו....
מי שלומד תולדות מלחמות,בפרט מלחמות בעת החדשה,יודע שכמעט אף קרב עיקרי לא נוהל לפי תכנית מקורית ומעטים המקרים בהם פעלה ''מכונת מלחמה משומנת'' תיאורו של גרפיט על מעשי שרון בחצייה וכיו''ב לא מסתדרים עם מה שראיתי במו עיני,אך אפשר ולגרפיט מקורות מידע טובים מזוג עיני...
צא ולמד את תולדות הפלישה לאירופה 1944 הנחיתה באנציו,הקרבות באוקיאנוס השקט ובמזרח אירופה ותמצא שאף צבא לא פעל ''כמכונה משומנת'' ומעולם לא היו מלחמות קלות.ברור שהמנצחים,להם התהילה,מתרפקים על הישגיהם אך לימוד היסטורי מאוחר חושף את האמת....צ.ה.ל אינו שונה.... ''הפאשלות'' אינן המצאה ישראלית.....ותמשכנה כל עוד יהיו מלחמות להלחם....מעניין שהמצרים שהתכוננו כך נראה הרבה יותר טוב למלחמה לא הצליחו ובסופו של דבר נשברו. בעניין רכבות אויר....הרי שבמקביל לרכבת האמריקאית טסו רכבות ענק בנתיבים בין רוסיה למצריים וסוריה....
סטנים בחזית?! לא ראיתי,לא בצפון ולא בדרום אך שופ''ע יתכן שלגרפיט יש מידע טוב מעיני.
לסיכום: לא צריך להבהל ולהתלהם בסגנון המיואש המייאש של אורי מילשטיין,שהוא מכסחת-דשא שאינה מתירה פינה שלמה להתרענן. לא צריך להעסוק בהלקאה עצמית על מה שהיה ולטפל שוב ושוב באילו ואילו ואילו.....הבעיות מיידיות וחמורות,השאלות היום הן שאלות מלחמה ושלום,כל אלה בתנאי שנות האלפיים ולא שנות השבעים ופאשלות? תמיד היו ותמיד יהיו גם בצבאות הגדולים והמצויידים ביותר בעולם.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.