  
  
  
|
 |
|
||
  מיכאל ש. אין ספק שיש כאן כיום הרבה שחיתות |
|||
|
|||
סתם אחד (שבת, 07/02/2009 שעה 23:18) בתשובה לסתם אחד הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו איני חושב בהכללות, אך ניפגעתי משחיתות והיא יכולה להיות מגיפה של ממש. איני מה שאתה מייחס לי, אלא פשוט איש חרוץ וכנראה מוכשר, שלא דאג במיוחד לקשרים מפלסי דרך. עושים זאת כאשר גניבה ופריעה נראות קלות, הרי קיים כאן הדפוס של גבורה על אלה שדחקו אותם למצבי חוסר אונים. הייתי מעדיף חברה של יצרנות וכישורים, ולא של התגודדות וקשרים. ----------------------------------------- קשה מאוד להאמין למעשיות שלך, מ.שרון. אתה כל כך הרבה לכלכת על יהודים וישראלים באינספור רישומיך במשך כעשרים שנה, שבלתי אפשרי להאמין לבכי שלך. אתה לדעתי לא אומלל, אתה חדור שנאה לכל מה שיהודי וישראלי. אני מודה שלא פגשתי שני לך, הכוונה- בין היהודים, שנושא במוחו הקודח כל כך הרבה שנאה יוקדת על עמו מולידו. ואני ראיתי הרבה דברים בחיי. הרי כל עבודתך הסיזיפית באינטרנת ובבלוג שלך זהו אנטישמיות מובהקת חוזרת על עצמה בניואנסים שונים. במקומך, ברגעי הארה, הייתי תולה את הראש היהודי המעוות שלי על עץ גבוה מאוד... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מיכאל ש. אתה ממנף את הפגיעות בי למטרת יחוס שנאה ליהודים בכלל |
|||
|
|||
1) זו שיטה נפוצה באירגונים מושחתים, וגם מצד לאומנים פאשיסטים כלפי המגנים עוולות ופשעים נגד האנושות. באירגון מושחת, מדובר כמעט תמיד לא באדם בודד ומבודד הגונב כספים או מועל, אלא בחבורת זאבים כוחנית ושחצנית. פשיעה כלכלית נעשית לרוב בחבורה, תוך תחושה של הרפתקנות, המפיגה את השממון והרוטינה הבירוקרטית, או הרוטינה של עבודה אחרת. היא חדורה בתחושת הסיחרור של קצירת טובין רבים כמעט באפס מאמץ, תוך יצירת אתוס קבוצתי של יחודיות - יחודיות הפושעים הכלכליים מול ''השפנים, המטומטמים והמרובעים האחרים, שלא מבינים את העולם כמו שהוא באמת''... שמתי לב, כי כשביקרתי/התרעתי כלפי אנשים מושחתים באירגון, מייד נקטו כלפי בטריק הנקרא ''גלובליזצייה'' או ''הכללת-יתר'': בעוד דיברתי על 2 3 אנשים, או תת-קבוצה בתוך האירגון, מייד הפכו המושחתים את העניין בפניני לשונם, כאילו אני שונא את האירגון *בכללותו* (והרי דווקא הגנבים הם המחבלים באשיות האירגון, הם העשבים השוטים, ולא חושף השחיתויות). הם נהגו לאמר: מה יש לך נגד [שם האירגון]? מה יש לך נגד ההנהלה?..מה יש לך נגד המדינה?.. ובשלב מסויים, מה יש לך נגד יהודים?.. נכון אמנם שבמדינת ישראל שכיחים ביטויים מפי אזרחים ממורמרים או כאלה הנילחמים כנגד קיפוח זכויותיהם מסוג ''אנחנו היהודים גנבים, אבל אני מכיר את הטריקים האלה, אותי לא תסבנו'' וכיוצא באלה. 2) וכאן אנו מגיעים לנקודה אחרת וחשובה שניתן לכנותה ''גמביט נבות'' על שם פרשת נבות היזרעלי ואיזבל במקרא. הכוונה לפרובוקציות ופגיעות המעוררות ביטויי זעם אין אונים מצד קורבן הפגיעה, ובשלב הבא, הקובע - מינוף ביטויי הזעם האלה, למטרת פגיעות נוספות בקורבן. יש כאן מעשי פגע מול מילות תגובה לעוולות. תארתי את הגמביט הזה בהרחבה, בהקשר הלבנת פשעים נגד האנושות, ובנושא ''שימון'' הפקעות, פגע, הדרה ונישול במאמרי ''הקצבים'' http://www.on-the-left-side.co.il/23941/הקצבים-מיכאל... להלן: יש להבין: בישראל יש חלוקת עבודה בין הפוגע ואידאולוג הפגע, התועמלן. הפוגע - מנשל, מפקיע, רוצח, מבצע מעשי שרירות נוראים בכוח עדיפותו באמצעי לוחמה ואלימות. ואילו אידאולוג הפגע: נובר אחר ביטויי זעם של הניפגע, נובר ונובר. ומשמצא - הוא מפנה לדברים זרקור וזועק את זעקת הקוזק הניגזל, או קורע את בגדיו כפי שהכוהן הגדול כייפא שחיפש עילה לצלוב את ישוע, היצליח לחלץ ממנו דיבוב ''מרשיע''. ''אויה, ראו כמה הם שונאים אותנו, שינאת יהודים לשמה... ראו פסוק מז' במצע החמאס''.... זהו גמביט איזבל בפרשת כרם נבות: נבות מקורבן באמצעות העללה ודיבוב כזב למען גחמתה של איזבל ותשוקתה לנכס את כרמו. שיטת הקירבון שמתאר המקרא מופעלת כך: האיש רוגז בשל השרירות שברצון לנכס את כרם אבותיו. בארוע כלשהו לאחר האקט הראשוני הפרובוקטיבי, ''מנפחים'' אותו, כלומר מושיבים אותו בראש הציבור. ''בני בלייעל'' המזומנים לקרבתו ''מחממים אותו'', בדברם על שרירות אחאב בענינו. ואזי ''מדובבים'' אותו, או מדווחים תוך כזב על דבריו כנגד המלכות. יוצא שעוול אחד (הרצון והכוונה המוצהרת לנכס) משמש מנוף לעוול נוסף - ניצול רוגזו של הניפגע על מנת לחלץ ממנו דיבוב כנגד המלכות. יש לשים לב שגם אם מדובר בעדות שקר, היא ''אמינה'', שכן הנוכחים סבורים מעצם הסיטואציה וטיבה כי היתה לו ''סיבה'' מצויינת לרגוז. יוצא שפגיעה מקרבנת אחת מובילה לקירבון נוסף (''עכשו הוא בוודאי שונא את איזבל ולכן יש להענישו''). וכאן נאמר בפה מלא: זכותו הכמעט יחידה של קורבן הנישול, ההפקעות, הכיבוש, היא לשנוא (לפחות זמנית) את המנשל והפוגע. אתה פוגע בהם במעשים, יוזם מעשי נישול ורצח. והם - מביעים את זעמם במילים. מילות תגובה למעשים שהדעת אינה סובלת. מעשים מול מילים. אבל נישלת? - פצה במקום לרצוח, ואל תעורר בפראות חסרת גבולות, גזל, שוד, הפקעות, טבח, פרובוקציות מחוצפות והתממות פורעת וצינית – אל תמשיך ותעורר זעם רצחני כלפיך מצד מאות מליוני אנשים. שהרי מטבע אנוש הוא שאדם מנושל ומושא התעללות נימשכת לא ממש יאהב את משביקו, לפחות עד שלא יתנצלו בפניו על עוולות היסטוריות ויפצו אותו – שהרי הזעם הרצחני הוא תגובה אנושית וארצית להשבקה ארצית מאד מהקיום הארצי, שעליה יש לפצות את הקיום הארצי, ולא לגדוש עוד ועוד את גבולות הפרע תוך שיאנות רצח ונישול חדשים שוב ושוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל ש. אתה ממנף את הפגיעות בי למטרת יחוס שנאה ליהודים בכלל |
|||
|
|||
אתה גדול שונאי היהודים. אין שני לך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי אשד, די ליחצנות שלילית כלפי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפי כותרת המאמר, להתאנות והסתה יכולות להיות סיבות לא ענייניות |
|||
|
|||
כפי העולה מכותרת המאמר והמובא במאמר, להתאנות והסתה ארסית באופן לא מידתי יכולות להיות סיבות לא ענייניות. שני מילות המפתח בכותרת (פסיכופטים; נוכלים) מתייחסות לכך שההתאנות במקרים הנדונים אינה פרי שקול רציונלי וענייני, אלא פרי מעין הפרעת אישיות כלשהי, אולי נירכשת, הכרוכה בחוסר מצפון ומוסר. או לחילופין, הסיבה יכולה להיות פרי פרקטיקה של שחיתות ואי יושר, וכבר נאמר שפטריוטיזם עודף הוא מקלטם של הנוכלים. ההסתה הכבדה בשולי המאמר כלפי כותב ביקורתי-רדיקלי, שרון, אף היא אינה בהכרח עניינית - הרי יש כותבים שמאליים-רדיקלים רבים, חלקם מפורסמים וזוכים לתהודה וכיבודים לאין שעור יותר משרון. האם חוסר מעמדו היחסי של שרון הוא שזימן את יצרי הפרע הכוחניים כלפיו כאן, בבחינת גבורה או נביחה כלבית על חלשים יחסית (מבחינת מעמד, יוקרה, ממון, מהלכין, רישות, קשרים)? אולי, אך להסתה נימשכת ולא מידתית זאת עשוייה להיות סיבה לא עניינית נוספת. כתבה בעניין זה גב' יהודית מליק שירן, סופרת, מבקרת, ויו''ר לשעבר בועדת האתיקה של אגודת הסופרים העיברית: יהודית מליק-שירן בתאריך 11/17/2005 9:53:45 PM אשד אתה מחפש רייטינג בכל המאמרים שכתבת לאחרונה שירבבת את שמו של מיכאל שרון ויצרת פרובוקציה כדי שיהיה לך רייטינג של תגובות. אתה ממציא לו קונספירציות מפה עד הודעה חדשה כדי לעורר תגובות במאמריך. אני מבינה את הצורך הנואש שלך לכתוב כמוהו מאמרים מרתקים, מעמיקים, יסודיים ומאלפים, אך לא ייתכן שבכל מאמר שלך תשרבב את שמו ותשים בפיו דברים שהוא לא אמר ואלה יצאו מתוך הבנת הנקרא והפרשנות שלך לעוות נושאים ולהביא אותם בפני הקוראים כדברים סנסציוניים בפיו של שרון. יש הבדל עצום ברמות הכתיבה ביניכם. הטכניקה של דייג המשליך את חכתו עם פיתיון כבר ישנה נושנה. אל תעשה את זה אשד, תפסיק לתקוף ותכתוב לך מאמרים שישקפו את מה שאתה מבין. ראיתי דברים עצמאיים שלך ודי מצאו חן בעיני, אך כשאתה מחפש פרובוקציה, אתה יודע ששרון יגן על לפיד האמת שלו כעיתונאי ופוליצסט מבריק. זה לא המקום להשמיץ אך אני מבקשת שתהיה אתה אמין בכתיבתך ותיצור לך קהל משלך שיעריך את מה שאתה כותב מבלי להזכיר , לתקוף ולהשמיץ אדם שלא עשה לך רע. שמור על אתיקה בכתיבתך ועל מוסר, כי נראה לי שאין לך כללים בסיסיים להגן על מה שאתה כותב. יהודית מליק-שירן מבקרת ספרותית, לשעבר יושבת ראש ועדת האתיקה של אגודת הסופרים בארץ | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי