פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לעמיש, 31/12/09 17:59)

http://www.faz.co.il/thread?rep=144781
חלומות מתוקים על חיילים מרוטשים
גלעד היפתחי (יום שלישי, 05/01/2010 שעה 23:32)
בתשובה לעמיש

אם יש משהו שאני יותר שונא מהדברים האלה זה את המדים הירוקים המחורבנים ואת המילה הזאת שכתובה עליהם ואני לא יכול למחוק אותה. לאט לאט היא נרשמת לי על המצח, אות הקין שלי צ-ה-ל. ברגע זה אני הדבר היחיד שמפריד בין הבסיס לקבוצת מחבלים רצחנית שבשם אללה יתנו לכולנו כדור בראש, ולי אין ממש בעיה עם זה. אני מקווה שהמחבלים יגיעו, יעשו מה שהם רוצים לפלוגה (מרצח ועד מעשי סדום) ויקחו אותי איתם והם ישמחו לגלות שגם אני שונא יהודונים ובין לילה גם אני הופך למחבל.

ואני אצא רק בלילה ואפתח תחביבים חדשים כמו צליפה בנשים מתנחלות, ואני אהפוך להיות מכור לרעש הגולגולת המתנפצת שלהן... אח! הצליל הזה, הספלאש... ורסיסי המוח שהיו מתפזרים באוויר הלילה הדליל... זאת תהיה אמנות נשגבת, מין יצירת מופת סאדיסטית ומעוותת, זאת תהיה הפעם הראשונה שפשוט ארגיש שלם עם עצמי. ואז, יום אחד, בהיתקלות שגרתית ברצועת עזה, אני ארים את ראשי מעל סלע מחוספס ואראה את העיניים המוכרות של המפקד שלי... ''לצחצח את השירותים, יה מניאק?'' ואני אוכל לראות את הפחד בעיניו, בשעה שכדור מתכת מושלם יעשה את דרכו לכיוון המצח המקומט שלו, ויצבע את הסלע מאחוריו באדום בוהק.
אני עוצם עיניים ומדמיין שאני ילד פלשתיני קטן שמסתובב ברחובות המכוערים של שכם... ופתאום אני רואה חייל עם נשק... הוא במרחק 400 מטר ממני, אני מביט למדרכה ומרים אבן מחוספסת... אני מתקדם... וזורק. האבן מתעופפת באוויר בהילוך איטי ופוגעת בראשו של החייל, והוא צועק, ''אחח, פגעו בי''... .

מתן, קיבוץ נירים, שם העט: ''מאלדורור'',
מנהיג ארגון ''חזית הנוער האנרכיסטי של הנגב הצפון'' מערבי'',
פורסם בעלון 'קורמורן', ינואר 2002.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.