פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לדוד פלד, 24/10/02 0:30)
http://www.faz.co.il/thread?rep=15252
דוד, תודה תודה
אנה (יום חמישי, 24/10/2002 שעה 1:36)
בתשובה לדוד פלד

קודם כל אני רוצה להתנצל, מפני שבאמת כתבתי שאתה 'קובע' וזה אכן לא היה כל כך לעניין. לא התכוונתי לגרום חלילה לאיזו אי נעימות. אני מבינה ומקבלת את ההערה שלך בעניין זה.

ברוב צניעות חשוב לי לומר שגם אני יודעת להביט רק על העבר ולנתח רק מתוך העבר ולפעמים אני גם קצת מתבוננת בהווה. כל מה שכתבתי בהודעתי הקודמת היה מתוך מבט על העבר כפי שהוא מוכר לי.

אם הבנתי אותך נכון - אתה נותן משקל גדול למרכיב האמוציונאלי בתהליך ההגדרה העצמית של עמים וקבוצות אתניות, שלפי דבריך דוכאו או הודחקו במשך זמן רב באירופה; ועל פי מוטיב זה, אם לקרוא לזה כך, אתה בונה מודל שממנו אתה מסיק כי הגענו כאן באזורנו שלנו למבוי סתום; מכאן המסקנה היא - שיכול להיות רק יותר רע.

לגבי הנקודה אמוציונאלית, בהקשר להגדרה עצמית, אני רוצה לשאול שאלת תם: האם בעיניך שיקול פרגמטי שאדם עושה, אינו נובע מסיבות אמוציונאליות? ואנסה לנסח באופן קצת שונה את השאלה: האם הסיבות לשיקול דעת פרגמטי בהתקלות בבעיה כלשהי - ולא חשוב כעת באיזו בעיה בדיוק אלא באופן כללי - חייבות להיות אך ורק מה שקרוי רציונאליות?

נראה לי, שאם רוצים או לא רוצים, מגיעים בנקודה זאת לשאלה הקשה והאיומה והיא - מהי רציונאליות? כיצד אתה מגדיר חשיבה רציונאלית. לכשעצמה. לי אין לזה תשובה מדויקת. אין לי הגדרה. ואין באמירה זאת שלי קינטור חלילה. אני יכולה להציע משהו שיהיה לחלוטין לא מספק כי אין לי ההכשרה המתאימה לניסוח הגדרות שכאלה. אבל השאלה בעינה עומדת. בעיקר מפני שכל המודל שאתה מציע עומד על הקשר שבין הרציונאלי לאמוציונאלי. הכלכלי והלאומי. וזה אכן מרתק.

בכל אופן. אם הדגש הוא על הגורם האמוציונאלי, שלדבריך דוחף את מנוע הלאומיות, אני יכולה לטעון כי באותה מידה, הגורם האמוציונאלי דוחף את המנוע הכלכלי. וברור שלא בטוח בכלל כי שני המנועים האלה - הכלכלי והלאומי - דוחפים לאותו כיוון.

ושתדע לך, שכדאי שלכל אחד יהיה איזה אלוהים... אחרת כיצד יהיו לנו גבולות
http://www.faz.co.il/thread?rep=15265
לאנה: כמעט פרס נובל
דוד פלד (יום חמישי, 24/10/2002 שעה 2:41)
בתשובה לאנה

פרס נובל ניתן השנה בכלכלה לישראלי בשם קהנמן ולשותפו למחקר טברסקי. הבחור הוא פסיכולוג במקור שעשה הסבה לכלכלה. הפרס ניתן לו על שחלק על אבן היסוד של תורת המשחקים, המשמשת כמודל להתנהגות השוק החופשי ואפילו במידה קטנה יותר של הצלחה בתורת המדינה, לפיה התנהגות האדם היא רציונלית. הטענה לרציונליות אומרת שאדם רציונלי הוא האדם הפועל כדי להשיג עבורו את הרווח המכסימלי.

התיאוריה של טברסקי וקהנמן (''תיאורית הפרוספקט'' פורסמה לראשונה ב- 1976) טוענת שהאדם מהיישוב פועל משיקולים שאינם מוגדרים כרציונליים. ההנעה הראשונית שלו היא להעדיף הפסד מינימלי על פני רווח מכסימלי. במילים אחרות, הוא יעדיף להסתכן פחות כדי לשמר את הישגיו על פני רווח גדול אפשרי הכרוך בסיכון הישיגיו.

בלי להכנס ליותר מדי פרטים, ניתן היה לחזות את התנהגות השוק ברמת דיוק גדולה יותר ע''י שקלולה של הרצינליות מול ההתנהגות ''הלא רציונלית''. לכן קיבל את הנובל.

תורת קבלת ההחלטות התבססה גם היא על הנחת ההתנהגות הרציונלית כבסיס, עד שהופיעו סוציולוגים ופסיכולוגים קוגניטיביים (שהמפורסם בהם הוא חוקר בשם March, כמובן מפורסם רק בין העוסקים בנושא) שפתחו את נושא ''הרציונליות המוגבלת''. שוב, משום שניתוח תהליכי קבלת ההחלטות הראה שמקבלי ההחלטות מודעים לענין הרציונלי, אך ברוב המקרים אין הם נוהגים לפי המודלים הרציונליים אלא לפי המודל ש-March כינה אותו ''רציונליות מוגבלת''.

על אלה הוספתי את המודל הצנוע שלי (משום שאני סבור שהוא יכול להסביר טוב יותר מהמודלים הקיימים את התנהגותו של האדם), שקראתי לו ''המודל הקיומי'', שאת עיקריו מסרתי במאמר הראשון בסדרה הזאת. המודל עוסק בעגה של שפה רציונלית ושפה אמוציונלית.

כל זה בא רק להצביע על העובדה שכולנו מודעים לה, שהבטן שלנו פעילה לפחות באותה מידה כמו הראש. מעבר לכך, ההנחה עליה התבססה ההשכלה החל מהפכה המדעית ואילך, לפיה הרציונליות היא אוניברסלית, נכונה לא רק במתמתמטיקה אלא גם בתקשורת עם הזולת, פשוט איננה נכונה. לא שיש בכך חידוש מרעיש, הרי כל אחד יודע את הענין מנסיונו הפרטי. פשוט מה שהוגדר ''כמחלה'', קרי התנהגות שאינה עומדת בקריטריונים של הרציונליות, היא ההתנהגות הנורמלית שניתן לצפות בכל חברה בלי להתבייש בכך.

אם נחזור לרגע למודל שלי, הרי עיקר הטענה בו היא שמקור האידיאלים והאמונות הוא הרגש. הרציונליות אינה אלא המכשיר של הרגש לתקשר עם המציאות. אין בכך כדי לקבוע בצורה חד משמעית שתגובה שקולה ''רציונלית'' עדיפה תמיד על תגובה מהבטן. יש לשפה הרציונלית עדיפות בעיקר במו''מ. כאשר נושאים ונותנים ''סוחרים'' במשהו. לדעתי, המטבע האוניברסלית (עם כמה הסתייגויות) היא ''המטבע הרציונלית''. אם שני הצדדים מתרגמים את רגשותיהם לשפה המובנת לחלוטין לשניהם, כל צד ידע להעריך אם מה שהוא מקבל שווה ערך למה שעליו ויתר.

באשר לסיפא של דבריך, הרי גם לכך התייחסו חז''ל: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים...
http://www.faz.co.il/thread?rep=15268
תוספת קטנה
Doron Arazi (יום חמישי, 24/10/2002 שעה 3:21)
בתשובה לדוד פלד

וכדאי אולי גם להזכיר בהקשר זה את ליאון פסטינג'ר
ורעיון הדיסוננס הקוגניטיבי. (אינני מכיר ביטוי עברי מקביל; הצעתי הצנועה: צרם - בשני סגולים - התודעה.)
http://www.faz.co.il/thread?rep=15336
לדורון תודה
דוד פלד (יום חמישי, 24/10/2002 שעה 17:06)
בתשובה לDoron Arazi

מתסבר שהדיסוננס הקוגניטיבי מופיע אצל כל אחד ובכל שפה....
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.